על הכועס,הנכעס ומה שביניהם מלכוד הכעס 

מלכוד הכעס

על הכועס , הנכעס ומה שביניהם

כתבה : חדווה נבון

כל אדם יוצר את אופן התנהלותו בעולם. כל אדם אחראי לבחירות שיוצרות את מסלול חייו, אלא שהמסלול קשה ומלא מהמורות בדמות פחדים, חרדות וכאבים.

ואולי הקושי העמוק ביותר הוא לשאת את הקשיים לבד והצורך העמוק ביותר הוא לשאת את הקשיים של מסע החיים ביחד עם אדם נוסף שיהיה שם לידנו להפחית מעט מעוצמת הפחדים והחרדות.

אלא , שמבלי משים,  כשנמצא שם אדם אחר לידנו,  אנחנו משליכים עליו את פחדינו , חרדותינו ותסכולינו ואפילו מאשימים אותו בעצם קיומם.  ואז הוא שוב לא יכול להיות שם בשבילנו כי קשה לו לשאת גם את חרדותיו שלו וגם את חרדותינו ולכן הוא בורח למקום אחר ואנחנו שוב נותרים לבדנו עם חרדותינו ותסכולינו וכעת עוצמתם גדולה אף יותר.

מנגנון התפתחות הכעס ניזון מהתסכול הבסיסי הראשוני שמהותו ההתמודדות עם הקשיים הטבעיים של החיים.

החרדה הקיומית הבסיסית כוללת את השאלות הקשות :

     האם נצליח בכוחותינו הדלים לצלוח את הסכנות האורבות

     בדרך ?

     האם נצליח למלא את המשימות ההתפתחותיות שלנו ,

     ללמוד קרוא וכתוב פיזי ורגשי ?

     האם נצליח למצוא עבור עצמנו ועבור יקירינו את המקום

     הבטוח שיגן עלינו מפני המערבולות המאיימות לבלוע

     אותנו חיים -

על מנת להתמודד עם החרדות הקיומיות הבסיסיות שניתן לכנותן במילים אחרות חרדת המוות או חרדת החיים ,

אנו זקוקים לאדם נוסף לידנו שירגיע אותנו ויהיה שם לידנו כדי שלא נהיה לבד מול הפחדים והחרדות.

למעשה באנו לעולם מצוידים בכל הכלים כדי ללמוד כיצד להתמודד עם המגוון האינסופי של משימות החיים אלא שהמשימות לא קלות ונלוות אליה חרדות ביצוע וחרדות

קיומיות . כדי להמשיך למלא את המשימות ההתפתחותיות שלנו אנו זקוקים למרחב בטוח  הכולל אנשים שמוכנים להיות שם בשבילנו ולהקל  את הנשיאה בעול.

הטעות הגדולה היא שמבלי משים אנחנו מטילים עליהם את האחריות לקיומם של פחדנו וחרדותינו ומצפים מהם שיפתרו עבורנו את אותן מצוקות . והם כמובן לא יכולים ולא צריכים לפתור עבורנו את קשיינו.  ואנחנו , מתוך טעות בהסתכלות,  מאשימים אותם בעצם קיומם של קשיינו ובדיוק באותו רגע הם כבר לא שם בשבילנו.  הם מתרחקים מאיתנו ואף פוחדים שמא נפיל עליהם את מלוא האשמה של בעיותינו.  ואז כולנו נמצאים במלכוד ולא יודעים כיצד לצאת ממנו .  

מה קורה שם במערכת היחסים שבין הכועס לנכעס ?

נקודת המוצא של הכעס היא הבקשה ,הצורך, הזעקה לעזרה, שלא באו לידי ביטוי מילולי ולא הופנו בצורה פשוטה וישירה אל הנמען. 

הכועס חווה תסכול , חוסר אונים , כאב , פחד המעוררים בעוצמה את החרדה קיומית , היינו, חרדת המוות או חרדת החיים. בזמן התעוררות החרדה הקיומית מתרדמתה זקוק הכועס למישהו שיהיה איתו ויאפשר לו להרגיע את החרדה ולהחזירה לפרופורציות הנכונות כי ברור שהיא נמצאת שם אצל כולנו כל הזמן אלא ברמות עוררות משתנות ובעוצמות בסיסיות שונות.

הכועס,  במקום לבטא בקשה פשוטה :

" קשה לי, אני חרד שמא ...."לא אוכל לבצע את המשימה "

...." לא אוכל להמשיך לקיים את עצמי ואת משפחתי מבחינה כלכלית ופיזית" ....." העולם עלול להתנכל לי "......" האנשים הסובבים אותי יתאכזבו ממני ולא יאהבו אותי " ועוד מגוון אינסופי של פחדים מודעים ולא מודעים , הוא כועס.

הכועס,  במקום לתרגם את הפחדים לבקשה אופרטיבית

פשוטה :" הקשיבו לי, היו עימי בזמן שהפחד מציף אותי, אמרו לי שהכל יהיה בסדר ויחד נצליח להתגבר על הקשיים, עזרו לי להתמודד עם הקושי האמיתי שמעורר את החרדות הקיומיות

 והכי חשוב אל תנטשו אותי בדיוק עכשיו, עכשיו,  ממש עכשיו אני זקוק לכם או לך" , הוא כועס.

אלא שהכועס פוחד לבטא את מצוקתו, מתבייש בעצם קיומה ומעדיף לשתוק אותה או לצעוק אותה בצורה של הטלת האשמה באדם אליו מופנה הכעס, במקרה  הטוב , או בעולם כולו במקרה הפחות טוב.

הכועס  זקוק לנחמה , לרגיעה , לקרבה מרגיעה אלא שהוא לא יודע ולא מיומן בהבעת בקשות פשוטות ואז הוא מדמיין שהאחר יבין את הבקשה שלו ללא מילים ויהיה שם בשבילו . 

לעיתים הכועס מצפה  שהאחר יפתור עבורו את ההסתבכות הרגשית שאליה נקלע ויעשה בדיוק מה שירגיע אותו ויחזיר לו את האמון בעצמו ובכוחותיו.

האחר , זה שכלפיו מופנה הכעס,  שבוי,באופן טבעי , בתוך הפחדים והחרדות שלו ולא תמיד מצליח להקשיב רוב קשב לבקשות המילוליות והלא מילוליות של הכועס ואכן לא עונה על צרכיו. ולעיתים אף יותר מכך עלול לדרוך, לא בכוונה , על המקומות הרגישים של הכועס.  ואז לכועס ישנה עילה להתנפל על האחר ולהפנות כלפיו את תסכוליו  ופחדיו ואף להטיל עליו את האחריות לעצם קיומם.

בדיוק ברגע זה מתעוררים אצל הנכעס הפחדים והחרדות הקיומיות הפרטיות שלו ונכנסים לסחרור מטורף שעלול לשאוב את שני השותפים לבור שחור שהיציאה ממנו קשה ומסובכת במיוחד.

אילו הנכעס היה מסוגל בזמן אמת לערוך הפרדה בין החרדות והקשיים של הכועס לבין הפחדים והחרדות שהכועס הצליח ביד אומן לעורר בו , אולי היה מצליח להגיב בצורה הנכונה , להקשיב לבקשה שלא הובעה ולהיות שם בשבילו, להרגיע, לחבק ולהכיל את הכועס וחרדותיו.

אלא, שמרגע שהנכעס נכנס למערבולת הוא מגיב באחת משתי התגובות לסכנה הקיימות או בשתיהן : הילחם או ברח .

הנכעס עלול להגיב בכעס נגדי ולהפנות כלפי הכועס את כעסו שלו ולהרגיש שהוא עושה את הדבר הנכון מכיוון שהוא מגונן על עצמו מפני התוקפנות שהופנתה כלפיו ומשיב מלחמה שערה. בנקודה הזו הוא זוכה לתמיכה רחבה של החברה שמגוננת על עצמה מפני התפרצויות הזעם והאלימות של הפרטים האלימים בתוכה על ידי הענשתם וכליאתם מאחורי סורג ובריח. לנכעס ישנה לגיטימציה מלאה לא לקבל את הזעם

המופנה כלפיו ובעצם מרגע זה הוא מתרחק מהכועס ומעצים את חרדותיו.

התגובה השנייה של הנכעס היא בריחה : הבהלה הגדולה שהכעס המופנה כלפיו מעוררת בו , גורמת לו לנתק מגע ולברוח כל עוד נפשו בו. גם לכך זוכה הנכעס ללגיטימציה מלאה מהחברה , שרואה בו קורבן ומעודדת אותו להתרחק מהתוקפן. לעיתים קרובות הנכעס נוקט באופן לא מודע בשתי האפשרויות גם משיב מלחמה שערה וגם בורח . בכל מקרה הכועס שלנו נשאר בבדידותו , הפחדים והחרדות מועצמים פי עשר ומכאן ועד התפרצות הזעם האלימה המרחק קצר .

בנקודה הזו, שבה ערכנו צילום רנטגן לתהליך התפתחות הכעס, נשאלת השאלה האם וכיצד ניתן למנוע את הסחרור האינפלציוני של מערבולת הכעס ששני השותפים מעורבים בה?   באיזה נקודות ניתן ליצר חזרה לנקודת המוצא ואי הסלמה של המצב .

ישנן כמובן שתי נקודות : הנקודה הקשורה לכועס והנקודה הקשורה לנכעס.

הנקודה הקשורה לכועס נמצאת בפיתוח היכולת של הכועס לבטא את רגשותיו ואולי לפני כן לא להתבייש בעצם קיומם. אנשים רבים מתקשים להכיל בתוכם את קשייהם והחרדות הקיומיות המאיימות עליהם והם מעדיפים להמיר , באופן לא מודע, את הפחדים הללו לדרמת כעס שבה מעורבים אנשים נוספים , המאפשרים להם להשליך עליהם את הגורמים לכעס במקום להתייצב מול הפחד כפי שהוא.

אין ספק שהתמודדות לא ישירה עם הפחדים מעצימה את הפחדים ויוצרת מעטפת נוספת של פחדים : הפחד מפני הפחד , דבר שממשיך להגביר את הקושי לבטא בצורה פשוטה וידידותית לסביבה את המקור האמיתי לתחושת התסכול וחוסר האונים . כדי לשחרר את הכועס מהחרדה לבטא את רגשותיו חשוב לאפשר לו מרחב בטוח שבו יוכל ללמוד לזהות את הרגשות הנמצאים מתחת לפני השטח , להכיר בקיומם, להכיל אותם וללמוד להתיידד איתם.  האוטומט של כולנו הוא לברוח מלהתבונן בקושי , אנחנו נעשה הכל רק לא להסתכל לקושי בעיניים ולא לפחד כלל.  לכן הדרך שנראית לי נכונה להתמודדות עם המצב המורכב הזה היא ליצר מדיטציות מיוחדות להתבוננות אמיצה בקשיים , ובחרדות המלווים אותנו בכל צעד ושעל של דרכנו ההתפתחותית. ובמדיטציות הללו נלמד להתבונן לקשיים בעיניים . בדיוק כמו שאנחנו מתבוננים בנשימה שלנו , במצב הפיזי שלנו נלמד לזהות היכן הקשיים , החרדות והפחדים התמקמו בגוף שלנו וכיצד אנחנו יכולים להפנות את מלוא תשומת הלב שלנו והמודעות הגבוהה שלנו על מנת לראות את הקושי בגודל האמיתי שלו ולראות אותו בפרופורציות הנכונות , לא בגודל המפלצתי שיצרנו בתודעה שלנו תוך כדי בריחה מלראות את הקושי כפי שהוא באמת.            

 במהלך ההתבוננות בקושי חשוב ללמד את הכועס לבטא את רצונותיו , בקשותיו , תחושותיו באמצעות "מסר אני" ולא באמצעות "מסר אתה" . כאשר הכועס מפנה את בקשותיו  לאחר ב"מסר אתה" היינו: " אתה צריך לעשות כך וכך" ,

" אתה לא עשית כך וכך"  הוא יוצר אצל האחר תחושת אשמה כאילו הוא האחראי לקיומה של הבעיה . אילו הוא יביע את בקשתו ב"מסר אני" היינו : " קשה לי כאשר אתה עושה כך וכך" "אני מבקש שתעשה כך וכך" , האחר יהיה משוחרר מרגשות האשמה הנלווים ל"מסר אתה" ויוכל להתפנות רגשית ורוחנית ולהתגייס ולהיענות לצורך האמיתי של הכועס.

הנקודה השנייה שבה ניתן לסובב את הגלגל לכיוון אחר היא הנקודה הקשורה לנכעס. אם הנכעס יבין את הדינמיקה של התפתחות הכעס ויבין שלא הוא אשם בעצם קיומה , הוא פשוט שימש כתובת עבור הכועס להפנות אליו את תסכוליו ופחדיו מתוך אמונה שהוא יוכל להכיל אותם ויוכל לתת מענה אמיתי,  היינו, יושיט לו יד , יחבק אותו וירגיע את חרדותיו הקיומיות. אחרי הבהלה הראשונית שחווה הנכעס אם הוא יוכל לזכור שהכועס זקוק לו נואשות ובמקום מאוד עמוק בתודעה שלו הוא סומך עליו ומאמין שהוא הכתובת הנכונה עבורו לבקש את הבקשה הפשוטה : "היה איתי , אל תפחד מהתפרצות הכעס, פשוט אין בידי כלים אחרים , ברגע זה , לבקש את עזרתך" .

אם הנכעס ילמד  להרגיע את עצמו ולראות שתפקידו להיות שם בשבילו במובן הרגשי והפיזי, היינו ,לתת לו משהו לשתות או לאכול , לעזור לו להפחית את עוצמת הזעם המתפרץ ובעיקר להעביר לו את המסר שהוא לא לבד בהתמודדות הקשה והכואבת מול הקשיים, הפחדים והחרדות שיש לכולנו מעצם היותנו בני אנוש.                    

כתבה : חדוה נבון , מנהלת מרכז נבון – למידה פורצת דרך

חדוה עוסקת שנים רבות באבחון וטיפול של ליקויי למידה וקשיים בקשב ובריכוז. מנחת קבוצות הורים ומנחה להעשרת הקשר הזוגי ומאפשרת לאנשים ליצר תקשורת יעילה בינם

לבין עצמם ובינם לבין הזולת. ניתן לגלוש לאתר שלה באינטרנט : www.navoncenter.com

 או לשלוח מייל : navon10@017.net.il

 או להתקשר לנייד : 054-4758852