געגועים ככוח קיומי וככוח יצירתי 

פרידות הן חלק בלתי נפרד ולעתים בלתי נסבל, של חיי האדם. לא ניתן לחיות חיים נטולי פרידות, למרות שאני מכיר כמה שהופכים עולמות על מנת להימנע מכל סוג של פרידה בין אישית. הפרידה הכרחית ובריאה במצבים מסויימים, כפרי בשל שהגיעה שעתו להיקטף ולעזוב את העץ בו הוא צמח. אם יישאר עוד קצת, יירקב ואף ירקיב את העץ כולו. הכרחי שיעזוב, למען כל הנוגעים בדבר. עזיבתו של הפרי יכולה להותיר אחריו געגוע וכמיהה אליו אך אין זה משנה את העובדה שהיה עליו לצאת מהדרך המוכרת של להיות חלק מפירות העץ.
רבים רואים את דרכו של האדם כסוג של חיפוש מתמיד אחר המקור שלו, אותו הוא, כביכול, עזב, עם לידתו. התחושה הזו שיש בחיים יותר ממה שאני רואה או נוגע בו יכולה לחבר את האדם לגעגוע למקום בלתי מוגדר ובלתי ברור באופן שכלי, מקום בו הדברים היו (ואולי עודם) נראים אחרת, מורגשים אחרת ונחשבים אחרת. ככל הנראה חלק משרשי האמונה הדתית לסוגיה קשור בחיפוש דרך להתייחס ולטפל בגעגוע הבלתי פוסק הזה, של אדם למקור שלו. התפילה באה על מנת לחבר אדם לכמה דקות לחוויה מיוחדת ואישית, חווית התחברות כלשהי למשהו נשגב יותר.
געגוע, כסוג של אנרגיה פוטנציאלית, כאמור, אינו יכול להישאר רק בחזקת תחושה, שהיא בעיקרה תחושת חסר עם כמיהה ותשוקה למילוי. לפי התורה הפסיכו קריאטיבית מה שאינו מועיל בהכרח מזיק. אנרגיה פוטנציאלית קיימת ונוכחת באופן ברור הכרחי שתנוצל באופן מעשי וחיובי. אם לא ייעשה כן האנרגיה הזו עלולה להפוך למקור של יצירת תרחישים פחות רצויים בחיים. הכרחי לנצל אנרגיה פוטנציאלית ולא להשאירה בהמתנה. הגעגוע, הכמיהה למה שאיננו נוכח כאן, כביכול, מוכרח להניע את האדם לעבודה, ליציאה למסע חיפוש אישי על מנת להתקרב ככל הניתן אל הדבר אליו מתגעגעים.
אם נצא מנקודת הנחה שאנו, בני האדם, מתגעגעים מאד לאלוהים שממנו באנו ואליו נשוב, ורק אם נצא מנקודת הנחה כזו למשך כמה דקות (ללא שום קשר לאמונתך הדתית/חילונית/אתיאיסטית) אפשר לבחון את הדבר במושגים של רווח והפסד, מימוש לעומת עיכוב, יצירה לעומת חסימה. הגעגוע אל המקור שלנו מבקש מאיתנו עשייה. הגעגוע אומר בעצם שלא הכרחי לחוש געגועים חזקים מדיי, מכיוון שאפשר להביא את הדברים הנשגבים ביותר אליהם אנו כמהים, אל החיים הנוכחיים, אל ההווה ואל האדמה בה אנו חיים.
הגעגוע הוא כוח ואין להתמכר אליו או לערוג אליו ללא התקדמות או עשייה נלווית. האיש המאמין שמבטא את געגועיו לאלוהיו אך לא נוקט בפעולות של התפתחות אישית אינו מתקרב כהוא זה אל המקור שלו. השליחות של כל אדם היא אכן להתגעגע אך בעקבות געגוע זה יש לצאת לדרך, לפעולה ,לחיפוש אחר השבת המקור לכאן, עוד במהלך החיים, עוד בשבוע הקרוב, אם אפשר. הגעגוע אומר לנו שיש לנו תמיד אופק ללכת אליו ושלא נוכל לגמרי להגיע אליו. הגעגוע גם אומר לנו שמדי פעם, לאורך המסע, למרות שהאופק יישאר רחוק, נוכל להגיע לתחנות מיוחדות, שבהן נרגיש שהגענו הביתה, שאנחנו יוצרים ומבטאים את עצמנו כהלכה, שאנחנו מובנים יותר ופוגשים את האמת העיקרית שלנו. לאחר מכן המסע ממשיך בחיפוש אחר התשובות הבאות, בתנועה נוספת אל האופק אליו לא מגיעים אך בו שוהים כל הזמן.

געגועים שמסב רק צער וכאב מלמדים על תהליך פרידה תקוע, שלא הוליד מתוכו את המשך צמיחת החיים. ישנם אנשים שמתמודדים עם אבדנים קשים שלא ניתן כלל להעריך את עצמת הכאב ואת גודל ההתמודדות הנדרשת מהם. יחד עם זאת, גם להם יש חובה אנושית של המשך צמיחה, כולל יצירה הקשורה באובדן ואולי אף בהנצחת מי שמתגעגעים אליו. תהליך הפרידה מהאבדנים הגדולים ביותר מוכרח להתרחש, למען המשך הקיום האנושי. הגעגוע ייוותר ועמו פיסות של כאב בעצמות ובסוגים שונים לפי המקרה, אך הכרחי לקחת את האנרגיה הרבה שמוליד הגעגוע ולמנף אותה לפעולה, להתחדשות ובעיקר – למשהו שמרגיש כיצירה, כמשהו שלא היה כאן קודם. המשך ההתפתחות לא יבטל את ערכו של זה שכבר איננו, אלא להיפך.
חיוני לחוש געגוע, חיוני לחוש כמיהה אל מה שכבר איננו איתנו וחיוני לחוש גם כאב ברמה כזו או אחרת. עם זאת, חיוני לקום ולנער עודפי ביקורת עצמית ואמונות מגבילות, ולצאת לתור אחר ריפוי הכאב, בדרך של מימוש עצמי ובריאה חדשה, שקשורה ביחיד ובכמיהותיו היצירתיות. אדם שמתרגל ליצירה יומיומית, ואין זה משנה מהי היצירה הזו, לומד ליצור קשר עמוק עם יצירתו ואף להתגעגע אליה, כשהוא אינו לידה. הגעגוע הזה בריא, מועיל ומעניק אנרגיה יצירתית נוספת. חיוני שלכל אדם יהיו אזורים יצירתיים בחייו, אליהם הוא מתגעגע ובעקבות זאת גם חוזר ומפתח אותם, לפי התדירות הנכונה לו.
אני רוצה להציע לך תרגיל שיש בו מודעות ויצירה בו זמנית. אני מציע לך לנבור בעברך הרחוק כמו גם בקרוב, ולחפש דמויות משמעותיות אליהן אתה מתגעגע. יתכן וזה הורה שהלך לעולמו, ואולי בטרם עת, ואולי זה חבר או בן משפחה אחר. אולי זה אדם שחי כעת אך הקשר עמו נותק או הצמצם מאד, או שסתם עבר לעבוד במדינה רחוקה. חוש למשך מספר דקות את תחושות הגעגוע, ותן לעצמך אף להעצים אותן. תן לעצמך להיכנס חזק אל הכמיהה להשבת מה שאיבדת ומי שאיבדת. הרשה לעצמך אפילו כמה רגעי תוגה בשל כך, הרשה לעצמך להטעין עצמך באנרגיה הרגשית המתלווה לגעגוע.
לאחר כמה דקות כאלה, בהן הרשית לעצמך להתחבר לגעגוע שלך, קח דף וכתוב מכתב בן כעמוד וחצי לאותו אדם. כתוב אליו, דבר אליו, שתף אותו והתייעץ עמו . כשתסיים את המכתב הרשה לעצמך להחליט החלטה חדשה לשחרר משהו בחייך או להתחיל לנוע ולהגשים דבר מה בחייך, שלדעתך אפשר כבר שיהיה פחות תקוע. אולי הגיעה השעה להחלטה אמיצה לשינוי כלשהו? אולי אפשר לדלג על חלק מהתירוצים הקבועים ולצאת ליוזמה חדשה, כבר היום או כבר מחר?

הטנטרה שהגיעה אלינו מארצות המזרח, עוסקת בין השאר בדרכים שמרבית בני האדם מהעולם לא מכירים למימוש המיניות האנושית. הטנטרה עוסקת בין השאר בדרכים לשמר, להעצים ולהגביר את האנרגיה המינית תוך צמצום בזבוז האנרגיה הזו, במהלך האקט המיני לסוגיו ולמיניו. מי שמכיר את הטנטרה מכיר שיש בה דרכים שמשלבות גוף ונפש, לנצל אנרגיה המתעוררת באדם בעת החוויה המינית ולהעצים עמה את הבריאות הנפשית והפיסית כאחד. האנרגיה הזו קיימת באופן רדום אצל האדם ומתעוררת לחיים עם ההתעוררות המינית. אנרגיה עצומה לכל הדעות ואיש לא יכול לחלוק על זה. אנרגיה זו יכולה להעצים את האדם ולהגביר את יכולותיו השונות.
בדומה לכך, ניתן לחשוב בצורה טנטרית על הרגשות שלנו.  הרגשות שלנו הם אנרגיה פוטנציאלית ליצירה, מימוש, סיפוק וצמיחה. הם לא קיימים שם סתם כך על מנת שרק "נתמודד עמם". בדומה לאנרגיה המינית כך גם לרגשות יש אנרגיה רבה אותה הם מביאים עמם. בתקופה בה אנו רוצים לשמר אנרגיה חיונית ולא לבזבז אותה, חיוני שנכיר באנרגיה הרבה שיש ברגשות, בגעגועים ושנתייחס לאנרגיה הזו כאל כזו שמבקשת הפעלה, מימוש ויישום. אין זה נכון להתגעגע בלבד. אין זה נכון להתמכר לכאב או לערגה מבלי לצאת לדרך כלשהי. אין זה נכון להאמין באלוהים ולא לפסוע לעברו בחיפוש, יצירה ותהייה.
כל רגש שאנו חווים מהווה בסופו של דבר פוטנציאל אנרגטי מופלא שניתן להשתמש בו, כאשר הופכים מיומנים ביצירה שבאה מהדמיון ומהאינטואיציה, מהדחף הטבעי לשנות ולהתפתח. התורה הפסיכו קריאטיבית והטיפול הפסיכו קריאטיבי עוסקים בסופו של דבר בהקניית דרך לניצול נכון ובריא של האנרגיות הרגשיות באדם. או שניצלת לטובת צמיחתך, או שהתמכרת, כך או אחרת.