כשאנחנו רוצים לשנות הרגלי אכילה, הרבה פעמים יש תחושת הפסד או כאב, הכרוכה בהימנעות מהמאכל בו אנו חושקים עכשיו, ברגע זה.
התחושה הזו משתקת לחלוטין את ההקשבה לגוף. אנחנו אוכלים בלי להיות רעבים, נכנעים לקול הקטן בראש שאומר: אני רוצה את זה כאן ועכשיו. יד ביד עם הקול הזה באים בעיקר המתוקים, הפחמימות, כל מיני חשקים שונים ומשונים שאנחנו מתפתים לאכול. והקול הקטן הזה גם סותם לנו את האזניים ואנחנו לא שומעים את הגוף שלנו שאומר לנו, די, מספיק, אני כבר שבע, עוד פירור אחד ואני מתפוצץ.
רק המחשבה על לוותר ולא לאכול את הדבר הטעים הזה כל כך מכאיבה, שהיא מאלחשת את יתר החושים שלנו, עוצרת בעדנו מלנקוט פעולה ומכניסה אותנו לסוג של טראנס: לאכול עד שהצלחת עליה העמסנו אוכל תהיה ריקה, עד שלא תשאר קוביית שוקולד אחת לרפואה מהחפיסה, עד שתיגמר הבמבה...,
מי בכלל חושב קדימה, מי עושה את הקישור בראש בין האוכל שאנו אוכלים ברגע זה, אוכל המזיק ולא בריא לגופנו, לבין התוצאות העתידיות כמו:
עלייה ברמת הסוכר
עלייה ברמת הכולסטרול
עייפות וחוסר ויטליות
כאבי ראש
זיכרון לקוי
ואפילו עליה של X ק"ג במשקל תוך שנה בלי שנרגיש.
אפשר לשנות את זה ע"י הבנה של המנגנון הגורם לנו להיות שבויים של אותו "סיוט": מנגנון הכאב והעונג.
כל המעשים שלנו נובעים מהצורך להימנע מכאב מצד אחד, ומהתשוקה שלנו לעונג מצד שני.
קשה לנו לעשות שינויים בחיים ולהתמיד בהם. כי עבור המחשבה הלא מודעת שלנו - כל שינוי כרוך בכאב גדול יותר מאשר יכאב לנו להשאר באותו מצב. אנחנו מעדיפים את מה שאנחנו מכירים, גם אם הוא רע.
כדי להימנע מאותו הכאב נמשיך שוב ושוב לעשות את אותן פעולות עד אשר ברגע מסוים כמו: חתונה, בר מצווה, מחלה, הילד של השכן אמר יאללה לא ידעתי שאת כל כך שמנה וכו', הכאב נעשה כל כך גדול שתוך שניות אנחנו מחליטים לשנות הרגלים ולצאת לדרך חדשה.
הרזיה ללא דיאטה לא תתאפשר עד שלא נעשה שינוי ברמת המודעות שלנו. זו הסיבה שחשוב להבין את השפעת תהליך הכאב והעונג עלינו: כדי שנוכל להפוך את הכאב הנוכחי לעונג והעונג הנוכחי לכאב.
