האם אכן חלון הזדמנויות 

18 פברואר 2010

האם אכן חלון הזדמנויות

למרות תרועות החצוצרות ואיומי יום הדין בדבר "חלון ההזדמנויות לשלום" אשר הנה זה עומד להיסגר בפנינו עם אויבינו המרים, הרי שחלון וירטואלי זה אפילו לא החל להיפתח, לא בעבר ובוודאי שלא כיום.

סיבות רבות לכך, אך בבסיסן טמונים רצונות מנוגדים של עמים אשר האחד (אנו) משתוקק בכל מאודו לשלום אך ניזהר בצונני הביטחון ובצדק ואילו השני (אויבינו) משתמש בתרוץ ה"שלום" כנידבך נוסף בלבד במסעו הארוך והסבלני לעבר מזרח תיכון איסלמי-הומוגני הנקי "מצלבנים מודרנים".  בראית האיסלם המיליטנטי (הג'יהאד העולמי), הנעשה באזורנו הינו אך שלב במסעו של זה להשתלטות על העולם המערבי.  יחלפו עוד עשרות בשנים לפני שתהליך זה הנימצא כעת בכיוון התמדה שלילי, יסוב לאחור לקראת עולם שפוי יותר אשר בו "המזרח" ו"המערב" יוכלו לשכון יחדיו בכפיפה אחת.  "חלון הזדמנויות" באזורנו לא ניפתח ואינו יכול להיפתח משום שוויתורים נוספים מצידנו על אלו שהוצעו על ידנו, יחתכו בבשרנו החי ואפשר שיביאו עלינו כליה בעוד אויבינו אינם זזים מדרישותיהם המקדמיות ומשוכנעים כי הזמן עובד לטובתם ובסופו של התהליך יוכלו להחריב  את מדינת היהודים.  ובכן, אנו טועים, גם הם טועים.

תקשורת אינטרסנטית, חד-אג'נדתית המשתפת פעולה עם אנשי תרבות "המזון המהיר", אלו מהמיעוט הזניח בתוכנו, מנפנפת בסיסמאות "שלום כעת ועכשיו" ולא, יבולע לנו.  הללו מנכסים לעצמם את מנטרת "השלום" תוך רמיזה גסה ושיקרית כי מרבית העם אינו חפץ בשלום ולפיכך הרוב הינו עוכר ישראל ואילו המיעוט "הנאור" אלו "הרואים", "בעלי ההארה", בידם נימצא המפתח לנירוונה עולמית.

הללו במדיה, יחדיו עם אירגוני "שלום" המתהדרים באיצטלת "זכויות אדם" לשוא, עמלים לפמפם במוחנו כי מצבנו הביטחוני והמדיני נימצא בהתדרדרות עמוקה מאז "מבצע עופרת יצוקה" וביחוד מאז עלית הימין לשלטון ("טפו-טפו").  "אך נחליף את השלטון החשוך ומחרחר המדנים הלזה שחמס בשגגה שלטון לא לו (מרמזים הללו), "אך נחליפו בשלטון "בני האור הנאור" ותבקע השמש מבעד חשרת העננים וגר זאב עם כבש".  מסכנים שכמותם, הללו עדין אינם מתבלבלים מהעובדות.

כמובן שהכרוך בשלום אינסטנט כעת לטעמם הוא וויתורים אסטרטגים מפליגים לאויבינו.  ואכן, אנשי תרבות "המסלול המהיר" נוסך תוכנית ריאליטי טלוויזיונית, אוטמים אזניהם, עיניהם ומוחם, ובקפיצה נחשונית מראשי הצוקים (נוסך אוקינאווה), מוכנים להקריב את עתיד ילדיהם (וילדינו), נכדיהם (ונכדינו), עמם (ועמנו), בתמורה למספר שנים זניח של רוגע מאחז עינים, של אשליה מתוקה, של "שלום אכזב".

מאז עשורים, שומעים אנו את מנטרת "חלון ההזדמנויות" הפורח באויר הנימכרת לנו בידי אופורטוניסטים בפרוטה בעטיפת צלופן מרשרשת.  בלחץ תעמולה היסטרית של אינטרסנטים בינלאומים ועוזריהם בתוככי ישראל, אנו הפכנו שבויים בקונספציה של "חלון ההזדמנויות" אשר שומו שמים עומד להיסגר וכאמור לעיל, עדיין אפילו לא ניפתח.  כן אנו, כמו גם אויבינו הטועים בהעריכם כי הזמן פועל לטובתם ובכך מאפשר להם להתלות באמירי העצים בלא שינחתו על קרקע המציאות.

ומכאן, היכן שוכנת האמת (היחסית כמובן)?  האם קיים כלל חלון (כלשהו) לשלום?  האם קיימת אפשרות לפתיחתו?  ובאם קיימת האפשרות, אימתי?

הזירה העולמית

בניגוד לאמונה אשר נישתלה במוחנו דרך שטיפת מוח תקשורתית מתוזמרת, מצבנו הגאופוליטי לא הורע על פני זמני עבר.  אנו יכולים להצביע על מגמה הניכרת היטב כי אותן המדינות אשר באורח מסורתי יצאו חוצץ כנגד מדינת ישראל מתוך סולידריות עם גושי האיסלם והשמאל המיליטנטי העולמי, נותרו בשלהם תוך שמקצינים את הרטוריקה האנטי ציונית ואנטי ישראלית באיצטלה מאחזת עינים מערביות כביקורת לגיטימית על ישראל, אך למעשה זו מהווה כלי ניגוח מכוון מטרה כנגד ישראל, היהדות והציונות. 

עקב שינויים פוליטים שארעו באמריקה הדרומית בעיקר, נוספו מספר מדינות לגוש השמאל העולמי המיליטנטי אשר באורח פבלובי, חברו לגוש שוטמי ישראל והמערב בעולם.

איראן, הפכה לציר המרכזי המתאם פעולות טרור עולמי והכפשת ישראל כסמן הימני, להכפשת כלל מדינות המערב.  אליה חברו וונצואלה, קובה וניקרגואה במחול ה"הקומבייה" נוטף השנאה למערב בכללו וישראל בפרט.

גוש מדינות המערב הכולל כ-30-20 מדינות החל את המסע האיטי והמהסס מדי שלו ליציאתו מהמילכוד האיסלמי העולמי.  ניכרים שביבי הכרה ראשונים כי המערב נימצא תחת מתקפה "רכה" (ניצול רפיסות הדמוקרטיות המערביות כנגד עצמן), כהכנה לקראת המתקפה העיקרית "הקשה" (השתלטות על הדמוקרטיות בנוסך גרמניה הנאצית, 1933 ) וכי יש לנקוט צעדים כנגדה.  אלו אך צעדים ראשונים אך המגמה ברורה ובכיוון הנכון.

ככל שתלך ותתחזק ההכרה המערבית בסכנת האיסלם המיליטנטי ישתפר מצבה הבינלאומי של ישראל בקרב מדינות הגוש המערבי ומדינות נוספות יצטרפו למעגל האנטי-איסלמי.  ומכאן, מצבה הגאופוליטי הבינלאומי הכולל של ישראל ישתפר וילך עם חלוף הזמן בעוד אשר מצבה בקרב גוש האיסלם הרדיקלי משך העשורים הקרובים ילך ויחמיר בה במדה, אך בכך הרי אין כל חדש.

לאמור לעיל ישנו קשר הדוק באשר לאותו "חלון הזדמנויות" המדובר.  עדיין יחלפו מספר עשרות בשנים לפני שמדינות הגוש המערבי יאלצו לעמוד עם גבן אל הקיר ובאופן מאורגן להדוף את המתקפה האיסלמיסטית עליהן.  לכשזה לבטח יקרה, הרי יחל להיפתח צוהר קטן, המתרחב והולך עבור ישראל לכינון מצב של שלום באזורנו.  כל זמן שמחרחרי השילטון האיסלמי העולמי לא ישקטו, אין סיכוי כי יניחו לאזורנו בשלום אפילו ונגיע להסכמי שלום עם שכנינו, באשר מטרתו של האיסלם המיליטנטי אינו שלום בינינו לבין שכנינו, הללו נחרצים בדעתם להשמיד את מדינת היהודים, ליצור "אזור נקי מיהודים" בכל רחבי המזרח התיכון, עם הסכם שלום או בלעדיו.  ולכן, בלחץ ובחירחור פעמי מלחמה מהצד האיסלמיסטי העולמי, ההסכמים הללו יופרו עוד בטרם תיבש עליהם חתימת הדיו. "החלון" יפתח במלואו ולאשורו אך משיודבר האיסלם המיליטנטי או משיגבר האיסלם השפוי על הקיצונים בו ויגיע, בטוב אם ברע להכרה כי שיתוף פעולה עם המערב עדיף על סיכסוכים מדיניים וצבאיים שאין להם תכלית וסוף.  להתארגנויות עממיות ליברליות בתוככי עולם האיסלם המתון ישנו תפקיד מפתח במימוש מתווה זה.  קיימות עדויות לסדקים חיובים בחומת האיסלם המיליטנטי אם כי היום לכך יגיע בוודאי בתוך כך וכך עשרות בשנים מזמננו.

טעות נפוצה היא בקרב "עמומי השלום אכזב" בקירבנו כי הסיכסון בינינו לערבים כל כולו הינו סיכסוך נדלנ"י בעוד אינם מפנימים כי הסיכסוך בין הג'יהאד העולמי וגרורותיו באזורנו הינו דתי בבסיסו,  כאשר אויבינו מבחוץ ורופסינו מבפנים ניתלים במתווה הנדל"ני כלוז הבעיה באזורנו בעוד אשר זהו התרוץ בלבד בידי אויבינו לקרב את קיצנו, הרי שעלינו להגדיר את הסיכסוך כסיכסוך בין הדת היהודית והנוצרית יחדיו, לבין האיסלם.  ומכאן, אך משייושב הסיכסוך העולמי בין הגוש המערבי (היודו-נוצרי) לאיסלם, המתודלק בהיסטריה דתית איסלמיסטית קיצונית, ניתן יהיה לגשת לפיתרון הקבע הנדל"ני באזורנו, הכולל שירטוט גבולות קבע חדשים.

זירת המזרח הרחוק

כיום כבר ברור לכל בר-בי-רב כי איראן אינה חותרת אך להשמדת ישראל (אם בכלל), לגביה ישראל הינה אך הצעד הראשון של הפיון הראשון במשחק השחמט שלה להשגת השפעה איסלמית מהפכנית עולמית.  איראן השיעית, יחדיו עם הג'יהאד העולמי הסוני, חותרת באורח איסלמיסטי-משיחי אך קר ומושכל להשתלטות עוינת, גלויה או סמויה, על כלל העולם, מזרח ומערב כאחת.  קרוב לוודאי כי תיכשל בכך בטווח הרחוק אך עד אז תחולל זו מהומה הגונה ביחסים הבין לאומים אשר אפשר והעולם יהיה ניצרך לעשרות בשנים על מנת להתיר את הסבך המדיני והצבאי שהללו יוצרים כעת.

ניתנת האמת להאמר, האירנים פועלים בפיקחות, בערמומיות ובחוכמה רבה.  הם איתרו בדיקנות רבה את הסדקים בהם יכולים הם להטיף את ארסם לתוככי העולם הדמוקרטי המערבי ולהרחיבם תוך שמשתמשים הם בכוח הכבידה האימפוטנטי, הדמוקרטי-האוטופי (בשלב זה), כנגד עצמו על מנת להפילו.

כלפי מזרח, מתמרנים האיראנים את סין לשיתוף פעולה, תוך ניצול הנהיה הסינית לדומיננטיות כלכלית על פני המערב, לספק להם את מחסורם ולהתל בתוכנית הסנקציות המערבית כנגדם.  בד בבד, מפעילים האיראנים חתרנות איסלמית קשה בתוככי סין מתוך כוונה להביאה לשיתוף פעולה הדוק יותר תוך יצירת הרושם בבוא היום כי ידה מונחת על ההדק האיסלמי בתוככי סין.

גם באזורי המזרח הקרובים לאיראן כמו אפגניסטן, פקיסטאן והודו לא טומנים האיראנים ידם בצלחת.  הם מחזיקים מדינות אלו בגרונן על ידי שליטה בגובה הלהבות האיסלמיסטיות הפנימיות.  גם אם לא יישתלטו הלכה ולמעשה על מדינות אלו הרי שישיגו קרש קפיצה לשליטה מדינית למצער ואפשר גם צבאית בשלב מאוחר יותר.

איראן אף מתמרנת את השוטים השמאלנים הדרום-אמריקנים (קובה, ניקראגווה, וונצואלה), תוך ניצול משטמתם ל"קפיטליזם החזירי" האמריקני, והופכתם בכך "לאידיוטים מועילים" בתוכניתה לאגף את אמריקה הצפונית מדרום, על מנת להכניעה בבוא היום, הן מבפנים (הדמוגרפיה והרחם האיסלמי) והן מבחוץ.  בד בבד, מבטיחה איראן אספקת חומרי גלם שוטפת לעצמה, ללא תלות במדינות המערב.

איראן גם בוחשת באפריקה על מנת להבטיח לעצמה מקורות אספקה אשר יתמכו בחלומותיה הצבאיים המשיחיים.  גם כאן מנצלת איראן את "הסולידריות" האיסלמיסטית על מנת להשתלט באמצעות ממון וסיוע טכנולוגי על מקורות האספקה של חומרי גלם הנחוצים לה לעתיד, כפי שהיא רואה אותו.

זירת המזרח התיכון

לא רק הפצצה הגרעינית האיראנית היא הבעיה העומדת בפני ישראל.  דחף ההשתלטות על המזרח התיכון כצעד ראשון לקנית דומיננטיות איראנית כלל עולמית היא בעייתה של ישראל (והעולם).  כאמור, אופצית השלום הפורחת באויר באזורנו מעניינת את הגמד השעיר מטהרן כשלג דאשתקד, כל ענינו הוא להיתלות בסכסוך שלנו כאן כתרוץ לחתרנות נוספת נגדנו תוך חימוש מסיבי יותר של ציר הרשע המזרח תיכוני דהיינו, סוריה, חיזבאללה וחמאס.

איראן איננה ניזקקת כלל וכלל לייצר פצצה גרעינית ואין כל וודאות כי ברצונה אכן לייצרה.  עצם האיום האמיתי ביכולתה ליצר פצצה שכזו דיה לשתק את כלל העולם המערבי בכלל וישראל בפרט.  עצם האמונה המיסטית המערבית כי האיראנים הינם משוגעים לכאורה (הם אינם משוגעים, הם "רק" חכמים), המסוגלים בהתקף אמוק משיחי לסחוט את הדק הפצצה ולהחריב את העולם הוא-הוא האיום האמיתי האיראני אשר בעזרתו ינכסו אלו לעצמם (לתקוותם) את הדומיננטיות העולמית בה הינם חפצים.  כל שעליהם לעשות (ואכן עושים) הוא ליצור את הרושם כי בידם פצצה או כי הינם נימצאים כמטחווי יד מהפצצה, לערוך מיפגני רכב שיגור לפצצה (טילים בין יבשתיים) והרי הם מסודרים.

השלום עם סוריה?  איזה שלום! אסד אינו מעונין בשלום לפי הבנתנו אלא לפי הבנתו הוא, הוא אומר זאת באופן הברור ביותר למי שמעונין אכן להקשיב ולא רק לשמוע.  משהו בסגנון "תנו לי את רמה"ג עד הכינרת ואני אתן לכם פיסת נייר לעטיפת דגים".  כל ענינו מתמקד בהשבת הגולן ומי הכינרת לידים סוריות, יישוב חצי מליון עד מליון פליטים פלשתינים בשטח זה, אירגונם ככוח צבאי על ידי משמרות המהפכה האיראניות, איום בהטרדת וריקוט הגליל הן מלבנון והן מרמה"ג ובכך להתקדם שלב נוסף בדרך לחיסול ישראל בעודו רוחץ בניקיון כפיו.  מספר עמומי שכל בינינו בינהם קצינים בכירים בהווה ובעבר, אינם משיגים בדעתם כי אין כוח שבעולם אשר יוכל לעצור את אסד להטיל מימיו במי הכינרת ולהזמין למסיבה את כל משמרות המהפכה האיראניות יחד עמו וזאת בשעה הראשונה שלאחר חתימת "הסכם שלום" מאחז העינים עם ישראל.

מבחינת ישראל הסוס כבר ממילא ברח מהאורווה.  החיזבאללה כבר חומש ואורגן עד למעלה מאוזניו, ואלו סחפו את כלל לבנון כפרי בשל לידיו.  זוהי הצלחה ברורה של אסד ומכאן אין סיכוי שבעולם שיוותר על מצב השפעה מצפון לישראל אשר כבר כעת נתון בידיו.

מה חושבים "מומחינו" לעצמם, נבקש יפה ואסד יענה?  הרי המצב העכשווי הינו מתת האל עבורו.  כבר כעת הוא בדרכו לההנות מכל העולמות.  מימון, נשק וטכנולוגיה איראניות זורמות בחופשיות אליו (וללבנון), כאשר המערב אינו עומד בפיתוי ומכשכש בזנבו לעומתו. הוא חייב להיות טיפש מטופש לוותר על כל אלו, והוא בהחלט אינו טיפש.  הסכם שלום עם סוריה יהיה והינו אחיזת עינים אחת גדולה.  מצב הישיבה על הגדר משרת את אסד באורח שהסכם שלום לא יתחרה בו, למצער לא משך מספר עשרות שנים הבאות.

ירדן כפיתרון אפשרי - המזרח התיכון של 2030-50 , לא יהיה המזרח התיכון של ימינו.  קיימת אפשרות סבירה ביותר כי ממלכת ירדן לא תתקיים יותר ותהפוך למדינה פלשתינית עקב חתרנות איראנו-סורית עוינת לבית המלוכה.  המלך הירדני מודע לאפשרות זו היטב ולאורה יש להבין את הלחץ שהינו מפעיל לפיתרון מהיר ככל האפשר של הסכסוך הישראלי-פלשתיני כעת תוך שלוחץ לקבוע את ירושלים המזרחית כבירת פלסתין על מנת לקבע פיתרון פלשתיני שלא יבוא על חשבון שרידות ממלכתו. "האופציה הירדנית" לעיל מחייבת הימצאות צבאית ישראלית  בבקעת הירדן בכל תנאי וזמן שהוא, אך יתרה מזו.  מצב זה טומן בחובו את האפשרות המעשית ביותר הניראית באופק לפיתרון הסיכסוך בינינו לבין הפלסתינים בטווח השנים העתידי האמור.

כל שטח בשיטחי יו"ש שנעביר באורח קבע לידי הפלסתינים לא יוחזר לעולם שוב לידנו גם אם המדינה הפלשתינית תיקבע בסופו של יום בשטח ממלכת ירדן ומכאן, מדוע עלינו להחפז?  הנה הוא "חלון ההזדמנויות" הירדני העתידי המותיר את כל הצדדים שבעי רצון (למעט מספר שיבטי בדואים בממלכת ירדן).

בפני ישראל ניפתחה ההזדמנות להידוק קשרים אמיתי (קרוב לוודאי חשאי), עם מדינות באזורנו המאוימות על ידי איראן ממש כמותנו והמדובר הוא במצרים, סעודיה, ירדן, מספר אמירויות ואפשר שגם עיראק בבוא הזמן.  הברזל הינו חם, יש להכות עליו בתבונה בלא לתת פומבי ליחסים אפשרים המתרקמים בינינו למדינות אלו.

ובאשר לטורקיה, מבחינת ישראל טורקיה היא משחק אבוד.  יש לחכות למרידת הצבא שם כאפשרות היחידה להבאתה של זו חזרה למשפחת העמים השפויה.  עד אז, אם בכלל, על ישראל להיזהר ולהשמר מהעברת טכנולוגיות צבאיות רגישות לידים טורקיות, הדבר משול לתמיכה ישירה של ישראל באיראן, כנגד עצמה.

גם לבנון הינה עבור ישראל משחק סכום אפס.  למצער, בעתיד הקרוב לבנון הפכה מאויב מתון, לאויב מר ברמה סורית-חיזבאללונית וכך יש להתיחס אליה.

"הבעיה הדמוגרפית" - יותר ויותר נערמות עדויות כי "הבעיה הדמוגרפית" אינה קיימת באותו האופן בה הינה מוצגת באשר הינה מגמתית ומנוצלת להעצמת טיעונים פוליטים הניסמכים על חצאי אמיתות סטטיסטיות ועד שקרים גלויים, על מנת ליצור חרדות קיומיות בקרב הציבור ובכך להטות את הלך הרוח הציבורי כלפי פיתרון של מיעוט אג'נדתי בתוכנו החובר-במבחן המעשה-לשמאל הרדיקלי והג'יהאד האיסלמי העולמים..

מסתבר כי הרחם הדתית-היהודית פוריה לא פחות ולעיתים אף יותר מהרחם הפלשתינית.  באם נוסיף לכך את עלית היהודים עקב חוק השבות ואת הגירת הפלסתינים המסיבית משיטחי יו"ש הרי שהמאזן הדמוגרפי נוטה יותר ויותר לטובת ישראל.  במדה והכיוון המסתמן של רוב יהודי מוצק ומתיצב ממערב לירדן הרי שטיעון חלוקת הארץ, ובוודאי שטיעון "חלון ההזדמנויות" בהקשרו הדמוגרפי הולך ונישמט מרשימת הסיבות לכך.

המפתח לפיתרון רבים מהקשיים אותם אנו חווים כיום והקשיים הרבים מונים רבים אשר ישראל תעמוד בפניהם בעתיד טמון בפתרון הסוגיה האיראנית ( ואכן ממשלת ישראל מודעת היטב לכך?למעט דווקא אהוד ברק המתעלם ממנה בפן ההצהרתי מסיבותיו הפוליטיות האישיות שלא זה המקום לפרטן).  על המערב וישראל בתוכו לחתור בכל מאודו להפלת משטר האייטולות אל החומש.  יש להפנות תקציבים ומאמצים מודיעינים מתואמים עולמיים על מנת לעודד, הן בטוב והן ברע, כוחות ליברלים פנים איראנים כמו גם קבוצות לאום בדלניות שם לפעול להפלת משטר האייתולות.  שלום העולם כולו והשלום באזורנו נישען על כך.

האמור לעיל מלמד כי בטווח של 20-40 שנים מהיום, לאור מצבנו הגאו-פוליטי האזורי והעולמי העתידי, ייפתח אז 'חלון הזדמנויות' אמיתי לניהול ולפתרון הסיכסוך באזורנו.  ומכאן, אל לנו, באיסור חמור, כי בנפשנו הדבר, להגיע כעת להסכמי שלום קשיחים-סופיים עם אויבינו באשר אלו לא ימנעו כיום את המלחמה הבאה מהטעמים שניזכרו לעיל. הסכמים מעין אלו מחייבים וויתורים אסטרטגים מפליגים, מזעזעי קיומנו, אשר בהם נימסור אנו שטחים המהווים את שריון הגנתנו הקשיח על שפלת החוף, בתמורה לפיסת נייר מוכתמת בדיו-מתפוגגת אשר הנאמר בה יופר כבר ביום שלמחרת.  אין לאי מי בעולמנו כיום האמצעים לכפות תנאים קשיחים לשלום אמת במדה והצד השני רואה בהסכם זה אך תרגיל נכלולי להונאת והשמדת הצד האחר.

ומכאן, משא ומתן להסדרי בינים, כלכליים, מדיניים וביטחוניים עם כל הצדדים אשר ינמיך להבות ורוחות מלחמה אפשריות הינו הכרח השעה ורצוי בהחלט.  ממילא עלינו לתת לזמן לעשות את שלו משך מספר עשרות בשנים, כאשר עלינו כולנו, להוכיח לעצמנו ולצד השני כי אנו מסוגלים לחיות בשלום האחד לצד השני לפני שניתחייב סופית להסכם שלום קבע שיבטיח קיום הולם לשני הצדדים.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca