לא רבים המקרים בהם הגירושים של בני זוג הינם שקטים ומבוססים על הבנה הדדית אולם, במקרים אלו, מזונות ילדים נקבעים על פי רצון השניים ולפי שיקולם. בדרך כלל, במקרה זה על פי ההסכם, מאושר לשלם מזונות ילדים עד לבואו של הילד לגיל השמונה עשרה והתשלום הינו צמוד למדד המחירים של הצרכן. אולם, ברוב המקרים כפי שצוין לעיל אין הסכמה מפורשת בין הצדדים ועל כן, גובה מזונות הילדים נקבע על פי קריטריונים ומדדים שנקבעו בחוק. באשר לממדים אלו, ניתן להתחשב בשניים אשר ישפיעו על גובה מזונות הילדים: האחד הינו הצרכים החיוניים והשני הינו צרכים נוספים אשר נובעים מן "דין צדקה" וחלים על שני ההורים יחדיו. כמו כן, החוק בארץ ישראל לעניין מזונות ילדים קובע את גובה התשלום גם בהתחשב בגילו של הקטין. על פי חוק זה, מזונות לילדים אשר טרם צלחו את גיל שש, אינם נקבעים על פי רמת ההשתכרות של האב ועל פי יכולתו לשלם. לאחר מכן, ועד גיל חמש עשרה מוטלת חבות גם על האם להשתתף במזונות ילדים. אולם כאן יש הבחנה במזונות ילדים בין צרכים חיוניים ללא חיוניים. בתקופה זו האב חייב להמשיך לשלם מזונות ילדים בגין הצרכים החיוניים בעוד שלצרכים לא חיוניים אין חובת תשלום. חלוקת תשלום מזונות הילדים לצרכים הלא חיוניים אמורה לכאורה להתחלק באופן שוויוני בין האב לאם, אולם רבים סבורים כי בכל אופן, חלקו של האב רב מחלקה של האם מאחר שבדרך כלל, האם היא זו שמגדלת את הקטינים. ההצדקה להקטנת מזונות לילדים החל מגיל חמש עשרה נובעת מההכרה בעובדה שבגילאים אלו, רוב בני הנוער יחסית עצמאיים יותר ויכולים להתחיל ולעבוד ולהרוויח את שכרם בעמל כפותיהם.
מחבר המאמר הינו עורך דין שמתמחה בתחום מזונות ילדים
