מכל פינה בבית עכשיו נשקף החוץ, ואף אחד כבר לא יודע שהוא נימצא בדו. זוהי וילה, וילה עירונית, שהגינה התחומה שלה היא חלק בלתי נפרד מהפנים שלה ,חלל נושם ומכיל בנוחות. מעוצב בטעם אדריכלים משובח
למרות ריבוי הפרטים המעוצבים בבית, לא נגרמת תחושה לא נוחה או מלאכותית.הרצפות, בבטון מוחלק אפור, בשילוב מסות העץ הבנויות ,השטיחים הציבעוניים, וחלונות הברזל, המטבח המגורד ,גורמים למראה קצת זרוק - סטייל לופט ניו-יורקי.
המשחק בין הבנוי לגושי העץ מהווה גם הוא מוטיב חוזר בבית, בית של נגרית ואספנית. קוים נקיים בבניה ושילוב חומרים פשוט מהוים חלל מכיל לאוספי הפריטים הרבים של מירה.
הבעיה בבית היתה גרמי המדרגות הקושרי בין המפלסים-בדיוק מול הכניסה -חדר מדרגות לא כל כך נעים...ומאוד מאוד נראה לעין.-פתרנו זאת ע"י הריסת אחד מגרמי המדרגות הבנויים, הגרם העליון, והחלפנו אותו במדרגות קלילות, מעוצבות בפלדה ובעץ, מרחפות, מאווררות, מאפשרות זרימה של החלל מבט בין המפלסים, ויפות, גם במבט מדלת הכניסה, המדרגה הראשונה בגרם זה
מזג האוויר הנוח רוב ימות השנה, הבריזות הנעימות מהים בימי הקיץ כשרק עולים קצת מעל הרחוב גורמים לגג שטוח ומתפקד להיות כיף בכל בית.
הדבר הראשון שתוכנן היה פתיחה של החלל המרכזי בסלון -לא עוד חלל כלוא בין שני קירות אלא חלל זורם צופה לגינה ולשביל הכניסה, מכניס פנימה את הירוק והאויר, ומאפשר מבט עד לשער הכניסה .
טיפ אדריכלים: כשבאים לשפץ בית, כמו גם בבניה מחדש, צריך למצוא משהו, אפילו קטן, אבל קיים, שאיתו רוצים לשחק, במקרה של בית קורן הלא משופץ, תחושת ה"אוניה" של עיצוב הפנים, היא משהו שלקחנו איתנו הלאה כקו מנחה בשיפוץ-למרות שהבית שינה את פניו ללא הכר, למרות שבשלב ההריסה נותרו ממנו רק ריצפה, עמודים ושתי תקרות, נותר איזשהו קוד גנטי, שהיה שם קודם והמשיך לתוך המבנה החדש. מהפנים הוא יצא החוצה, שם תחושת האנייה אינה סוגרת ודוחסת אלא מאפשרת תחושת מרחב.
מבנה האנייה, או המכונה בכלל, מלאכת מחשבת של אדריכלים מן השורה, אופייני מאוד לסגנון הבאוהאוס שנולד בגרמניה והכה שורשים חזקים בבניה בארץ:התפיסה של הבית כתלת מימד, בעל חמש פאות (קומת הגג), חזיתות שאינן דקורטיביות אלא מייצגות נאמנה ומביעות את
הפנים והתפקוד של החלל, התאימה מאוד, בארץ, באזורי שפלת החוף.
נילי בק, אדריכלים
