מתמטיקה מזוית אחרת - מחשבות של מורה פרטית למתמטיקה 

אם היו מחברים אתכם למכשיר ביומטרי שבודק את תגובות הגוף ואומרים את המלה "מתמטיקה" או גרוע מכך "גיאומטריה", סביר להניח שהמחוונים של המכשיר היו מגיבים בתנועות חדות.

לא לכולם, אך לרובנו ההתנסות המתמטית בבית הספר הותירה טראומה ברמה כזו או אחרת. האמונה השלטת היא שמתמטיקה זה קשה ומסובך.

אני טוענת בדיוק את ההיפך – אפשר להבין מתמטיקה בקלות ואפילו להנות ממנה.

ולא, זו לא סתם סיסמה אלא ניסיון של שנים: כל אחת ואחד יכולים להצליח במתמטיקה!

אני מודה שזה נשמע קצת לא מציאותי, בעיקר לאור הפרסומים פעם בשנה על המיקום היורד תדיר של הישגי תלמידי המדינה במתמטיקה. נכון ל 2008 דורגו תלמידי ישראל במקום ה-24 והציון הממוצע במתמטיקה במבחני המיצב לתלמידי כיתות ח' עמד על 44.1. הניסיון האישי שלי, זה כל כך נגיש, ללמד ילדים (ומבוגרים) להצטיין במתמטיקה וגם ליהנות ממנה, שלא ברור לי איך נהיה לה "שם רע" ומאיים כזה (רק תזכרו לרגע איך זה הרגיש כשהמורה למתמטיקה ביקש מכם לקום ללוח לפתור תרגיל..)

כנראה שאני מלמדת מתמטיקה בגישה לגמרי אחרת. לא התכוונתי ללמד מתמטיקה כשסיימתי את התואר שלי והתגלגלתי לזה די במקרה, ההתגלגלות הזו אפשרה לי לא להיות כבולה למתודות הוראה מסוימות אלא להקשיב לקושי האמיתי שמסתתר מאחורי הציון הנמוך. בעצם, אני מלמדת איך לא לפחד מהדבר הזה שנקרא מתמטיקה, אני מלמדת איך להבין את השפה הזו ואז איך להתחיל לדבר בה ולהתבטא בה ואפילו לשחק בה.

בשבילי מתמטיקה זה כמו משחק, זה כמו לפצח גרעינים, זה כמו לפתור חידה בלשית, זה כמו להתקדם במשחק מחשב: ככה זה היה עבורי תמיד. לדעתי זו יכולה להיות החוויה של כל מי שלומד את המקצוע הזה.

הבחירה המקצועית שלי היא ללמד רק תלמידים שרוצים ובוחרים ללמוד, זו הסיבה שאיני מלמדת במסגרת החינוך הפורמלית אלא בפרויקטים שונים ובעיקר באופן פרטי אחד על אחד או בקבוצות, ככה אני מלמדת כבר שנים ומאד נהנית מהתהליך.

הסיפוק הכי גדול שלי, מעבר לזה שאני פשוט אוהבת ללמד, זה כשפתאום ניצת ניצוץ של הבנה בעיניים של התלמיד/ה ונושא שהיה קשה להתמודדות הופך פתאום ל"אה, זה הכל ?” הכל הופך להיות פשוט יותר כשמבינים.

הניצוץ הזה לא ניצת סתם, הוא ניצת כי כל החוטים של ההבנה מתאספים לראות את התמונה הכוללת ולהבין את התהליך כולו, לא רק את הדרך או הנוסחה או הפתרון.

התהליך שהילדים עוברים כולל הרבה יותר מאשר ללמוד מתמטיקה, כשההצלחות מתחילות להגיע, הביטחון העצמי עולה ומקרין הרבה פעמים גם על מקצועות אחרים. הם מבינים שאם הם רק רוצים הם יכולים להשיג את המטרות שלהם, בכל תחום. הם לומדים שכישלון הוא לפעמים קרש קפיצה להצלחה, כי מטעויות לומדים הרבה מאד דברים.

הבסיס לעבודה שלי עם התלמידים הוא מין הסכם: אני מתאימה את השיעור לאופי ולכישורים של כל תלמיד ותלמידה, כדי לגרום להם לאהוב את המתמטיקה ולהצליח בה. הם מצידם, מתחייבים לנסות ולרצות.

לעיתים התגובות הראשוניות להסכם הזה הן הרמות גבה וגיחוך קל. רובם לא מאמינים שזה אפשרי, מכיוון שהם איבדו את האמונה בעצמם, או משום שמעולם לא התנסו בלימוד מתמטיקה נכון עבורם. הם חושבים שאולי בעקבות השיעור הפרטי הם יוכלו להעלות את הציון בכמה נקודות או לעלות הקבצה, אבל שזה יהיה באמת קל... לא, הם לא מאמינים. האמונה שלהם נבנית משיעור לשיעור ומבוחן למבחן ואחרי כמה חודשים אני מקבלת הודעות או טלפונים נרגשים של "נחשי כמה קבלתי במבחן” או "אני לא מאמינה, הוא נתן לי תשעים בתעודה" או דיווחים של הורים שהילד עושה את שיעורי הבית במתמטיקה לפני כל מקצוע אחר (ככה זה כשזה קל..).

רבים מאיתנו גדלו או עדיין גדלים עם האמונה שמתמטיקה זה מין שד מאיים שכדאי להתעסק איתו כמה שפחות, אבל לי זה לגמרי ברור שבהכוונה נכונה וקשובה אפשר לחוות חוויות אחרות לגמרי. כל אחת ואחד יכולים להבין וליישם את ההבנה המתמטית שלהם בבית הספר, זה באמת לא מקצוע קשה, רק צריך להבין את השפה ואז לתרגל נכון את הביטוי בה.

אני רוצה לחלוק איתכם כמה סיפורים של ילדים ונערים שזכיתי להכיר ולסייע להם, המכנה המשותף שלהם ושל רוב אלו המגיעים אלי היא תחושה עמוקה של חוסר מסוגלות ויכולת מתמטית ולעיתים אפילו חוסר הערכה שגולש לתחומים אחרים בלימודים ובחיים.

את שרון (תלמידת כיתה יוד) פגשתי לפני כשנה, הציונים של שרון במתמטיקה הגיעו לרצף של נכשלים ואמא של שרון צלצלה ואמרה, עכשיו היא מסכימה לקבל עזרה וקבענו שיעור. בפגישה הראשונה עם שרון שמעתי כמעט את כל המשפטים הרגילים: “עזבי, אין מצב שאני ניגשת לבגרות במקצוע הזה", “למה אני צריכה מתמטיקה בחיים?”, “אין, שום דבר שקשור במספרים לא עובד אצלי במוח". אחרי כמה דקות סיכמנו שאם היא מוכנה להשקיע מאמץ, אני מתחייבת שהיא תבין ותצליח ואפילו אמרתי לה שנראה לי "עלולה" להנות מזה בסוף.

שרון התקשתה להאמין אבל היא כן רצתה להצליח, היה לה חשוב לנסות וכך התחלנו לעבוד יחד. שרון מבינה דברים דרך המהות שלהם, דרך הסיפור השלם, לכן במקום ללמוד נוסחאות בעל פה למדנו את הסיפור והדרך ורק אז צרפנו את הנוסחה. לאט לאט במקום האנטי הראשוני, החלו להופיע תגובות אחרות של סקרנות ושל נכונות. גם כשהיא טעתה אספנו את הטעות, ראינו יחד למה היא קרתה ולמדנו ממנה. פתאום החלו להופיע מילים ואמירות של הבנה והשינוי החל לתת את אותותיו גם בבית הספר, הציונים עלו והשתפרו ולפני כחודש קבלתי הודעה נלהבת לנייד ששרון קבלה 97 במבחן האחרון. היום שרון יודעת שהיא תיגש לבגרות ואפילו תעשה ארבע יחידות, מה שלפני כמה חודשים לא עמד בכלל על הפרק.

עם נתי (תלמיד כיתה ט) התחלתי לעבוד בתחילת שנת הלימודים, נתי היה אז בהקבצה ב' והציונים שלו היו נמוכים מאד. מטרת העל של המשפחה הוצגה לי כבר בהתחלה - “אנחנו רוצים לפחות בגרות של ארבע יחידות" אחרי שבררתי עם נתי אם מטרת המשפחה היא גם המטרה האישית שלו, התחלנו לעבוד.

נתי התגלה כנער נלהב שמוכן ורוצה לעבוד, הוא לא הצליח להבין את המורה בכיתה עוד מהשנה שחלפה. די מהר נתי הבין את החומר, הגיע לציונים יפים בהקבצה ב' ניגש ועבר בהצלחה את המבחנים להקבצה א1 והיום הוא עומד בפני מבחן עלייה להקבצה א'. נתי מייצג ילדים רבים שחווים קצר של תקשורת והבנה עם המורה בבית הספר, אין לו ולא היתה לו שום בעיה מתמטית.

 מה בדיוק מפריע לילד שלך ללמוד?

יתכן שלא מדובר בקושי כל כך גדול, ושניתן לפתור אותו די בקלות ובחיוך ...