שנה לממשלת בנימין נתניהו - עוד מבט
להגיד הכל ולא לומר דבר - על בנימין נתניהו וחזון המדינה שלו
נמרוד נוי
26/2/2010
בראיון שערך העיתונאי ארי שביט עם בנימין נתניהו, אשר התפרסם בעיתון הארץ ב- 22/2/2010, פורס בפניו ראש הממשלה את חזונו למדינת ישראל: "החזון שלי הוא ישראל כמעצמה טכנולוגית עולמית שמעוגנת בערכיה, המגיעה מתוך עוצמה לשלום. לשם כך אנחנו פועלים להזנקת הכלכלה, לחיזוק כוחנו הביטחוני ולביסוס עוצמתה של ישראל גם בהנחלת ערכים לאומיים בסיסיים".
בעגה המקצועית של העוסקים במדעי המדינה שגורה האימרה בדבר אחריותה של המדינה להבטחת בטחונם ורווחתם של אזרחיה. נדמה לי שאפשר למצוא הגדרה זו גם בתוכנית לימודי האזרחות בבתי הספר התיכוניים. זו ההגדרה הרחבה והכללית ביותר באשר לתפקידה ולמחויבותה של המדינה המודרנית בדמוקרטיות המערביות. מכאן שמנהיג מדינה המסתפק בסוג כזה של אמירה כללית למעשה איננו אומר דבר. זו בבחינת להגיד את הכל ולא לומר דבר.
ניסוח חזון איננו משהו העומד בפני עצמו וכשהוא לעצמו בלבד אין בו כל ערך. ללא התייחסות רצינית למטרות העל של הארגון ולניסוח מפורט של סדרת יעדים קונקרטיים ובריי השגה לא עשינו דבר. כמו כן, ניסוח איכותי של חזון כלשהו חייב לנבוע מעבודת עיון והגות מעמיקים העוסקים בהתמודדות עם שאלות האמת והיסוד של חיינו כאן.
בנימין נתניהו, מאז המופע הראשון שלו על במת חיינו הפוליטיים, הצטיין תמיד בהפרחת סיסמאות ובניסוח אמירות בומבסטיות שלעיתים רבות נשמעו יותר כמלל תפל וחסר אחריות, והיו בהן גם מרכיבים רבים של הסתת הציבור והדחתו. במדינת ישראל ישנם מספיק אנשים העוסקים באופן מושכל ומקצועי וברמה הגבוהה ביותר במגוון התחומים של חיינו, ואשר מציגים בפני הציבור תובנות מורכבות על המציאות. איש מהם איננו מרשה לעצמו להתנסח באופן פשטני כל כך, ובלתי מושכל וראוי כפי שעושה זאת בתוכנו בנימין נתניהו. הכל הוא יודע. הכל פשוט וברור. סיסמה ודאי.
בדבריו האחרונים של ראש ממשלתנו, כפי שבאו לידי ביטוי בראיון עם ארי שביט, אין הרבה יותר מאשר דברים כללים בנוסח בטחון ורווחה. חזון צריך להיות הרבה מעבר לכך, ועליו להיות מקור השראה לרבים בציבור, וצריך שיהיה בו גם משהו המניע אנשים ומגייס ומלכד. מן קריאת כיוון כללית שכזו.
מעצמה טכנולוגית זה הגד יפה מאוד לאמרו. אך יש לזכור שאם המדינה אכן היתה פועלת כפי שצריך בחינוך, בתשתיות שונות וביצירת מציאות פורה יותר בחיינו, כבר מזמן היינו בנושא זה במקום הרבה יותר מתקדם ורחוק ממה שאנו היום. ואם הגענו עד הלום, ואפשר לכנות זאת בשם סיפור הצלחה מדהים, ברוב המקרים זה למרות חדלונה של הממשלה ובזכות יכולתם של אזרחי המדינה והפוטנציאל הענק הגלום בהם. ואפשר גם לומר בזכות הכתפיים הרחבות של האבות המייסדים, שיצרו כאן דברים נפלאים שעדיין ממשיכים להניב לנו השגים רבים למרות מגמות ההרס והחורבן של דור הפוליטיקאים האחרון בתוכנו.
לעיתים נדמה כי במציאות חיינו יותר טוב שהפוליטיקאים לא יפריעו ואת היתר נעשה כבר אנו.
גם בכלכלה נדמה שאת הדברים הטובים הנעשים כאן אנו חבים לכל אחד מאזרחי המדינה ובמיוחד לפקידות המקצועית הבכירה לדורותיה במשרד האוצר, בבנק ישראל ובמקומות אחרים אשר מונעים מן הפוליטיקאים להמשיך ולגרום נזקים עצומים למדינה.
והסיפור על הנחלת ערכים לאומיים הוא אולי שיא השיאים למלל התפל הנשפך פה לכל עבר, על ידי הפוליטיקאים ובראשם בנימין נתניהו. שיפוץ ושימור אתרי מורשת הוא ודאי דבר טוב וחשוב. אך בני אדם לא מניעים אל עבר ערכים בדיבורים אלא במעשים וביצירת מציאות חיים איכותית ופורה. וכאשר מציאות חיינו בכל האמור לדרכי התנהלותינו הציבוריות, במערכת הפוליטית והשלטונית, ירדו כבר לתהומות גדולים ונוצרה כאן מציאות הזויה המייצרת למדינה הפסדים עצומים וזורעת פורענות לכל עבר, אז על איזה ערכים מדברים איתנו הפוליטיקאים.
כשהמערכות קורסות והפוליטיקאים בורחים מאחריותם לדבר, ובכך מפירים באופן יסודי את האמון שניתן להם על ידי הציבור, וגלום במחדלים אלה הבטים רבים של שחיתות, אז על מה מדברים איתנו. אני ורבים כמותי אינם צריכים את ממשלת ישראל כדי לגבש לעצמנו את תפיסת הממשות שלנו ואת ערכינו, ומוטב שבעניינים אלה הפוליטיקאים ידירו את ידיהם מן העיסוק הנועל הזה בערכים. אנחנו אנשים בוגרים וחברה שיודעת לגבש לעצמה את ערכיה מבלי שפוליטרוקים יכניסו את ידם הארוכה לדבר.
תרבות וערכים זה דבר יותר מדי חשוב ויקר כדי שיופקד בידי הפוליטיקאים.
