הפרעת קשב
הפרעת קשב וריכוז (ADDADHD)הינה הפרעה במערכת העצבים המרכזית הגורמת לקשיים בהקשבה, בריכוז, בלמידה ובזיכרון, וכן לקשיים ביכולת לעבד ולמיין מידע וגירויים.
ההפרעה נובעת מקושי בוויסות קשב, מיקוד וריכוז. להפרעה רקע גנטי ומרכיבים ביולוגים.
האדם המתמודד עם ההפרעה חווה קשיים בתפקוד בתחומי חיים נרחבים; בכל צורות הלמידה, הן האקדמית והן החווייתית אצל ילדים, מתבגרים ומבוגרים .
כתוצאה מכך רבים מהמתמודדים עם ההפרעה חשים תסכול רב, מעמסה ולחץ. הפרעה זו מלווה לעתים בהפרעות כגון הפרעות במצב הרוח, הפרעות חרדה, הפרעות התנהגות ולקויות למידה שונות.
שכיחות והשלכות
הפרעת קשב וריכוז הינה התסמונת הנוירולוגית (=הקשורה למערכת העצבית) הנפוצה ביותר בילדים ושכיחותה מגיעה לכדי 5% - 8% מכלל הילדים. לרוב השפעותיה ממושכות וניכרות גם בגיל ההתבגרות ובבגרות.
בגילאי בית הספר הלוקים בהפרעה זו, רובם בנים, אך גם בנות סובלות ממנה (ביחס 5:1).
לעיתים קרובות מדי מתחיל הילד את דרכו כבר בתחילת הלימודים בבית הספר בתחושת כישלון. חוסר חוויות הצלחה מוביל להפרעות רגשיות משניות וערך עצמי ירוד.
ממחקרים עולה כי גם ילדים מוכשרים ביותר, בעלי אינטליגנציה גבוהה, מראים תת הישגיות כרונית, חלקם אמנם מצליחים להגיע להישגים סבירים אך לא על פי הפוטנציאל האינטלקטואלי הגבוה שלהם.
כרבע מהסובלים מתסמונת הפרעת קשב וריכוז עשויים לפתח התנהגויות עברייניות ואנטי חברתיות הכוללות עימות עם החוק, עבריינות והתמכרויות לסמים.
הטיפול
שלב ראשון והכרחי המקדים את תהליך הטיפול וההתמודדות עם ההפרעה הינו אבחון.
האבחון נעשה על ידי אנשי מקצוע מוסמכים ומנוסים באבחון וטיפול באנשים המתמודדים עם ההפרעה ולרב על ידי צוות רב מקצועי הכולל רופא (פסיכיאטר / נוירולוג) פסיכולוג / עובד סוציאלי.
האבחון משמעותי והכרחי על מנת לשלול הפרעות או מצבים אחרים שעשויים להיות דומים בסימפטומים להפרעת קשב והיפראקטיביות וכן באשר להתאמת הטיפול שיסייע בהתמודדות.
השלב השני הינו יצירת תוכנית טיפול ושיקום מקיפה הכוללת שילוב של פסיכותרפיה פרטנית, הדרכת הורים, טיפול משפחתי וליווי מערכת התמיכה והמסגרות המעורבות בטיפול באדם; מסגרת לימודים, קציני מבחן, עורך דין וכיו"ב. לאחר מכן תוכנית השיקום מוצגת בפני האדם והוא מביע רצון ומתחייב לעמוד בתוכנית הטיפול.
נטילת תרופות גם היא מהווה חלק משמעותי ולעיתים הכרחי בטיפול. התרופות המוצעות כיום ניתנות על ידי רופאים מוסמכים והשפעתן על יכולת הריכוז והתפקוד בכל תחומי החיים יכולה להיות משמעותית ומכרעת בהשתלבות, ביכולת להישגיות, בתחושת משמעות בחיים ובתפקוד ממוקד ומלא.
תיאור מקרה
ינאי, נער צעיר כבן 14, הגיע לטיפול באמצעות הוריו. בשיחת הטלפון מקדימה הסבירו שהם פונים לאחר שנעצר על ידי המשטרה. הוא נתפס, במהלך בילוי ערב שישי, כשהוא וחבריו הורסים מתקנים בגן ציבורי סמוך. במעצר נבדק ונמצא כי ינאי עשה שימוש בסם מסוג מריחואנה ובאלכוהול.
בשיחה עם הוריו נאמר כי המשטרה שוקלת להגיש כתב אישום וכי לינאי "נפתחו" תיקים פליליים. הם פנו לעורך דין על מנת שיסייע בידם להתמודד מבחינה משפטית.
ההורים חשו שהם זקוקים לסיוע ותמיכה רגשית להם ולינאי.
ינאי הינו הילד האחרון במשפחה בת 3 ילדים. הבכור בן 25, חזר לפני כשנה מ"הטיול הגדול" - שהה כשנה בדרום אמריקה. האחות השנייה בת 20, חיילת. לאביו של ינאי עסק עצמאי ואימו עובדת בבנק. הם הגיעו לשיחה, נראו כמתמודדים עם חלום רע. ינאי מבטו מושפל, שפת גופו מכונסת, מנסה להשתיק רגל קופצנית. הוריו נראו מותשים, כועסים ומבולבלים.
מדברי הוריו עלה כי ינאי אובחן בילדותו כסובל מהפרעת קשב וריכוז. כבר עם כניסתו לבית הספר היסודי, המורה המחנכת ויועצת בית הספר פנו להורים לאחר שראו שלינאי קשה לשבת בכיתה, עלו קשיים בהתארגנות, על אף היותו בעל אינטליגנציה גבוהה, הישגיו הלימודיים לא היו משביעי רצון. לינאי היה גם קושי ליצור קשר עם ילדים אחרים בכיתה. חבריו לספסל הלימודים הרגישו כי ינאי תוקפן ולעיתים אלים.
אהבתו הגדולה היתה לרכב על סקטבורד ועליו הפגין מיומנויות ייחודיות.
לאחר האבחון, נקבע טיפול פסיכותרפויטי והותאם טיפול תרופתי מסייע.
ינאי הפסיק ליטול את הטיפול התרופתי לאחר מספר ניסיונות והמשיך בטיפול הרגשי עוד כשנה.
בהמשך הוריו סיפרו כי עד הגיעו לגיל ההתבגרות ניתן היה ליצור עימו שיתוף פעולה ובסיועם הוא תפקד היטב. מאז כניסתו לחטיבת הביניים חל שינוי. ימים רבים ינאי היה מבלה עם חבריו, היה מגיע הביתה בשעות הערב, מסרב לערב את הוריו במעשיו.
ההורים חשו מתוסכלים אך ייחסו את התנהגותו לגיל ההתבגרות. הם עשו מספר ניסיונות התערבות לדבר אל ליבו ליצור שיתוף פעולה עימו. ללא הועיל. מצבו בלימודים היה בכי רע.
במהלך דברי הוריו ינאי, כמעט ולא יצר קשר עין. הקפיד להתבונן על הרצפה. ניכר כי מאז מעצרו קשה לו מאוד.
בשיחה אישית תאר את הדברים בדומה לתיאור הוריו. הוא השתדל להראות כמי שלא אכפת לו מה עומד לקרות. רגלו הקופצנית וכסיסת ציפורניים הסגירו את רגשותיו.
במהלך השיחה עלו יותר רגשות של פחד, כעס ואכזבה. בסופה ינאי הביע רצון לעשות שינוי בחייו והסכים לתכנן תוכנית בה יהיו מעורבים הוא, הוריו וגורמים נוספים שיסייעו לו ביצירת השינוי.
יחד עימו ועם הוריו בנינו תוכנית המשלבת טיפול פרטני והדרכת הורים, יצרנו קשר בית הספר וכעבור מספר ימים ינאי חזר ללמוד. במשך תקופה ארוכה ניסינו לבדוק את האפשרות שינאי יחזור ליטול את הטיפול התרופתי, בתחילה התנגד, אך ככל שצבר יותר הצלחות הסכים.
בהמשך, תוך שיתוף פעולה עם ינאי והוריו יצרנו קשר עם מערכות נוספות שהיו מעורבות בחייו של ינאי; עורכי הדין, יועצת ומחנכת בית הספר ובסיוענו, תוך גיוסם לתהליך השינוי של ינאי החלו לשתף פעולה. ינאי הסכים להצטרף לחבורת בני נוער המתנדבים לחלק ארוחות חמות לנזקקים.
תהליך הטיפול בינאי נמשך שנתיים ואנו עדיין נפגשים אחת לכמה זמן "לחיזוק". היום הוא חייל ונהנה משרותו הצבאי, יש לו חברה. כמו היום גם במהלך הטיפול היו עליות ומורדות, רגעים בהם ינאי התקשה לשתף פעולה ורצה "לזרוק את הכל". אך ברגעים הללו התגייסו כל המעורבים בחייו לחזק את כוחותיו ולסייע לו לא לוותר. בהמשך עם התחזקותו עשה זאת בעצמו.
הערה: הצגת המקרה מאפשרת להדגים את דרכי הטיפול. על מנת לשמור זהות וסודיות הפונה ומשפחתו הקפדנו על טשטוש והסוואת פרטים מכל בחינה שהיא. כל דמיון בין הדמויות המתוארות לבין המציאות הוא מקרי בלבד.
