אומנות הכשפנות השאמנית 

כישוף הוא קודם כל חוויה, ולכן אי-אפשר להסביר אותו, כל ניסיון לפרק , לנתח או להבין הורס את הקסם.

ובכל זאת , מה זה כישוף?

כישוף הוא אומנות מדויקת, שמטרתה ליצור מציאות חדשה , בד"כ לזמן לחיים דבר חדש : מערכת יחסים, עבודה, בריאות, גשם או לגרש דבר מה מהם : אויבים, מחלות, קללות, מזל רע.

תיעוד על מלאכת הכשפנות קיים מאזורנו מתקופת מצריים העתיקה, מתקופות קדומות יותר בתרבויות בבל, אשור וכנען, קיים במזרח הרחוק בטיבט ובהודו ובמערב בתרבות המאיה.

ההפרדה הקיימת היום בין הגוף והרוח, וכתוצאה מזה בין הפיזי לאנרגטי לא הייתה קיימת בזמנים הקדומים. לכן, כישוף לא היה חריג, כמו גם ריפוי באנרגיה ובצמחים.המכשפים היו גם מרפאים גם כוהנים ולעיתים אף המלכים (במצריים העתיקה), הם ידעו לגרש מחלות, עין הרע, קללות ופחדים. הם ידעו לזמן ברכה, הצלחה,בריאות, זוגיות ושפע יבול.

גם כיום, למרות ציד המכשפות בימי הביניים, והאסוציאציה השלילית שיש למילה כישוף, עוסקים אנשים במאגיה וכישוף. באפריקה נהוג ומקובל להתייעץ עם מכשף ולקבל עזרה, כך גם מקומות הכפריים יותר בנפאל , בטיבט ובהודו ובמרכז אמריקה.

הכישוף הוא כוח , וניתן להשתמש בו בהרבה דרכים, בוודאי גם כאלה שייגרמו נזק, בדיוק כמו שמנתח יכול להציל חיים ולהרוג עם אותה הסכין, המכשף יכול להיטיב או להרע עם אותם הכוחות.

אני מאמינה שהכישוף נולד מתוך רצון להיטיב עם החיים, מתוך הכרות מעמיקה עם נפלאות הבריאה וחוקי הקוסמוס והרצון ליצור איתם במשותף חיים טובים יותר. כך לפני כל חורף נערך טקס להבאת גשמים, ולפני האביב טקס לפריון כדי לברך את השדות בשפע, ובקיץ טקס כדי להודות על שפע היבול שנאסף. הטקסים והכישופים המתלווים אליהם הגיעו מתוך הבנת מקומו של האדם כקטן וחלש יחסית לכוחות של היקום והרצון ליצור יחד עם כוחות אלו טוב, בריאות , שפע וכו'.

בניגוד לצורה שבה שנתפס כישוף היום, מטרתו ומטרת הטקסים לא היתה לשלוט ברוחות או בכוחות הטבע, גישה שתמיד במוקדם או במאוחר הביא לאסון (כמו בתרבויות אטלנטיס ומצריים העתיקה) , אלא לפעול ביחד בהרמוניה ליצירה של עולם טוב יותר.

כדי להציץ לתוך עולמו של השאמן העוסק גם בכשפנות, כדאי להבין קודם כל לפי אילו עקרונות הוא או היא פועלים:

המכשף או המכשפה הם מתווכים בין הכוחות של הטבע: ארבעת היסודות, השמש, הלבנה , הכוכבים, העצים וכו' לבין בני האדם. הכוח נמצא בעצם אצל הרוחות, בכוחות הטבע, המכשפה יודעת איך לרתום אותם לעזרתה, כך שכשהיא קוראת להם הם באים ודרכה ועימה מבצעים את הכישוף.

לא כל אחד יכול להכיר את הרוחות ולקבל גישה לכוחות הטבע, בדרך השאמן ההיכרות נעשית דרך המורים, הם המציגים את הכוחות למתלמדת בשם (לכל רוח/ישות/אנרגיה יש שם ועל כך בהמשך) ובמפגש, המפגש נעשה במסעות שאמניים שם פוגש השאמן את הרוחות , עם הזמן מתהדק הקשר עד שהרוחות הופכות לבעלות ברית, וישתפו פעולה עם המכשף / השאמן.

במצריים העתיקה הידע הועבר גם כן ממורה לתלמיד , וכך נוצרה היכרות, הידע כלל שם, סימן , סמל ותמונה, סביר להניח שגם היה מעורב טקס כמו מסע למפגש אנרגטי עם הרוח.

בבסיסה של הגישה הזו נמצאות שתי הנחות:

האחת , שהכל קשור להכול, המכשף לא פועל בחלל ריק, לכן הוא יגייס את כל מה שהוא יודע ומי שהוא מכיר כדי ליצור את מה שהוא רוצה.

השנייה , אנחנו לא לבד, והשאמן לעולם לא פועל לבד, הוא אינו יכול ליצור לבד אלא תלוי בעזרת הכוחות הגדולים באמת, רק הם יכולים. השאמן יודע לקרוא להם, וליצור את הטקס המתאים: לחש, אש, קמע, תערובת צמחים או טקס רב משתתפים, אולם התוצאה לעולם אינה בידיו, הוא משרת את הכוחות הגדולים ממנו, ורק הם לבסוף מחליטים מה יקרה.

הקשר לכוחות הטבע נעשה ע"י עבודה עם ארבעת היסודות: במזרח-אש, בדרום-אדמה, במערב-מים ובצפון-אויר. כל דבר במציאות על אימא אדמה מורכב מ-4 היסודות הללו, החל בגרגר חול וכלה בבני-אדם, בחלליות ובאוקיאנוס. אלו אבני הבניין היוצרות כל דבר.

כישוף הוא יצירה, כישוף הוא בריאה של מציאות חדשה, כישוף הוא בחירה של אפשרות אחת מתוך אינסוף.

כדי ליצור דבר חדש בעולם יש צורך בחומרים, 4 היסודות הם חומרי היצירה, כדי לדעת להשתמש בהם יש להכיר אותם, את זה עושה השאמן ע"י מסעות, זימון הכוחות ולמידת השמות. כאשר השאמן / המכשף מכיר את הארבעה - וככל שהיכרות זו מעמיקה יותר , כך גדל כוחו לברוא את יצירתו החדשה- יכולתו ליצור את מה שהוא מבקש גדלה ומתעצמת, והכוחות נענים לקריאתו.

כל דבר בין אם הוא אורך שנייה ובין אם מליון שנה נע בתוך אותו רצף מחזורי של לידה ומוות, דרך ארבעת השלבים והמעגל נוצר, מעגל שהוא אינסופי, מעגל של תנועה מתמדת.

מי שיודע לעבוד עם המחזוריות הזו, מי שמכיר מכבד ורואה אותה יכול ליצור יצירה שהיא הרמונית, הכשפנות השאמנית לעולם תשאף ליצור יצירה הרמונית, כזו שנעה עם מעגל החיים ולא נגדו.

פן נוסף המבטא את היצירה ההרמונית על אמא אדמה הוא הניגודיות - העולם מורכב מניגודים, יום ולילה, שחור ולבן, אושר וכאב, סדר וכאוס גבריות ונשיות.

התנועה האינסופית של החיים קורית בזכות המשיכה והדחייה של הניגודים, בזכות הריקוד האינסופי של הזוגות, כאשר הניגודים נפגשים נברא משהו חדש שלא היה קודם, נוצרת יצירה מתוך האיחוד , זהו רגע של קסם.

הכישוף השאמני רוצה ליצור את הקסם, אך אין באמת דרך ליצור קסם, אפשר רק לנסות ולגרום לו לקרות. אומנות הכשפנות יוצרת מציאות ע"י זימון של הניגודים של הנשיות והגבריות - כי זהו הניגוד הקיים בכל דבר - כדי ששם ייווצר הקסם.

אחת הדרכים העוצמתיות ביותר למפגש בין הניגודים, היא מפגש בין הפיזי לאנרגטי. בכל כישוף שאמני ישנו מפגש כזה והוא אשר יוצר את היש מן האין.

האנרגטי - ההתכוונות, הרצון, המחשבה , הפיזי - המעשה, המילה, הלחש, הכנת תערובת הצמחים .

כל מעשה של כישוף הוא טקס, השאמן לובש בגד מיוחד, עונד שרשרת המחזיקה את כוחות האבות והאמהות הקדמוניים, משתמש בכלים רבים כדי לטהר את המקום ולזמן את האנרגיות שיעבדו עימו.

הכישוף לא מתבצע במחשבה , הכישוף לא מתבצע בכלי, הכישוף קורה כשהכל מתמזג, השיר עם הכוונה, כתישת הצמחים במכתש יחד עם מילות הלחש, הכול קורה ביחד בו זמנית, אנרגיה ומעשה מתמזגים,

יחד הם יוצרים הוויה חדשה, כמו מפגש בין זכר לנקבה - אקסטאזה !!!

האנרגטי כשלעצמו אינו מספיק ליצור מציאות פיזית, הפיזי כשלעצמו אינו מספיק כדי ליצור שינוי במציאות, רק כשהם חוברים יחד נוצרת יצירה חדשה, רק כך נולדת מציאות .

העבודה עם כוחות הטבע מתבטאת ביכולת של המכשף השאמני לדעת את החוקים של היקום, כזה הוא החוק הראשון של הכישוף : דומה מושך דומה - אם רצונך במשהו כדאי שיהיה לך מעט ממנו קודם.

כישוף סימפטי, הוא אחד העקרונות המרכזיים בכישוף השאמני, משמעותו, כדי למשוך או לסלק דבר מה מן החיים נשתמש בעקרון הקוסמי שדומה מושך דומה. היקום תמיד מעניק את מה שנראה שאנו מחזיקים ורוצים.

כלומר, אם ברצוני באהבה, אמשוך אותה אליי בעזרת חפץ עוצמה המחזיק בתוכו אנרגיה של אהבה, אם ברצוני לגרש דבר מה אני אצור חפץ המחזיק את מה שאני רוצה לגרש ואשמיד אותו.

מאחר והיקום יישלח אליי את מה שכבר יש לי, טקס הכישוף תכליתו ליצור אצלי את מה שאני רוצה שיהיה לי.

גם במצריים העתיקה השימוש בכישוף סימפטי היה נפוץ מאוד. בקמעות, בסמלים, בבובות עשויות משעווה וחימר. המצרים נהגו למלא את ארונות וחדרי הקבורה בחפצים שנועדו למשוך אליהם את העזרה הנחוצה לנשמה במסעה לאחר המוות. כמו כן ידוע על שימוש בבובות ופסלים כדי להרחיק אויבים, מאהבים מתחרים ואורחים לא רצויים.

הרעיון העמוק יותר מאחורי החוק ה-I של הכישוף, הוא מצד אחד הדמיון הקיים בינינו לבין היקום, כלומר שכל אחד מאיתנו פועל וקיים כמו היקום, אנחנו גרסא מוקטנת של היקום ומצד שני שאין בעצם הפרדה בינינו לבין הבריאה, וכולנו אחד.

לכן כשאנו עוסקים בכישוף אנחנו משנים את המציאות 'בקטן' - בטקס - אולם למעשה מכיוון שאיננו נפרדים בעצם משתנה המציאות 'בגדול'.

ההבנה וההכרה שאנו איננו נפרדים אלא כולנו מחוברים זה לזו, היא הבסיס והתשתית לעבודתם של המכשפים השאמנים והמצריים, מדוע?

מאחר והמכשפה רואה עצמה חלק בלתי נפרד מן הבריאה, היא לעולם לא תפעל כנגדה שהרי זה כמו לפעול כנגד עצמה. התפיסה השאמנית חוות את העולם כאחדות, הכול הוא אחד, הכול קשור להכול ומחובר לכל דבר. אומנות הכישוף יודעת לאחוז בחוטים ולמשוך את מה שהיא מבקשת, כדי לפעול כך יש להכיר את החוטים ולדעת כיצד המארג המופלא הזה מתקיים, המכשפה יודעת כי היא מכירה את החוקים. כל ניסיון להתנהג אחרת ולפעול כנגד חוקי הבריאה, יגרור אחריו כאב והוא מונע אך ורק מתוך חשיבות עצמית.

המכשף יודע את כוחו ואת מקומו מול היקום, ניסיון ללכת כנגד במקום לעבוד עם, דומה לניסיון לחתור בסירה קטנה נגד הזרם , בסופה ענקית כשהגלים מגיעים ל-20 מטר והרוח נושבת במהירות היכולה לעקור עצים ממקומם , הסוף ידוע מראש ...

אומרים שהבריאה נוצרה בצליל, בכל מסורות הכישוף שנתקלתי בהן עד כה , יש דגש מיוחד על השימוש במילים:

• שמות
• לחשים

הכוח של המילה הוא כמו טקס, ההתייחסות למילים היא קדושה. מילה בוראת מציאות, מילה מוציאה את הרעיון, המחשבה מן המופשט אל הנודע. למילה יש כוח ליצור מן האנרגטי לפיזי.

בכל המסורות ישנה חשיבות עצומה לשמות, קודם כל מי שיודע את השמות מחזיק כוח, לזמן ולקרוא לישות/ אנרגיה / רוח או כוח קדמון להגיע. כך בדרך השאמן השמות של בעלי ברית מסוימים הם סודיים, כך ברבים מן הכתבים המצריים לא נכתבו שמות מפורשים אלא שמות תואר או שמות דומים, כדי שהמידע לא ייפול לידיים הלא נכונות.

שנית, השם כמו מילה בורא מציאות , יוצר יש מתוך האין, סדר מן הכאוס וכך כשלעצמו יוצר הוויה.

לחשים מחזיקים את הכוח של המילים, בכל מסורת של כישוף קיימים לחשים, מילים של עוצמה שחוזרים עליהם שוב ושוב, עד שמתהווה הכישוף.

מכשפים מודעים לכוח של המילים, לכן הם שוקלים אותן בזהירות, מודעים לכוח של היצירה שנמצא בכל הברה, המורה המכובדה שלי לכישוף, השאמן רוקדת בסערות, לקחה על עצמה מתוך הבנה זו נדר של שתיקה, המילים היחידות שהיא מבטאה הן מילים של כישוף, ואכן העוצמה העוברת דרכן היא כזו המסוגלת ליצור ולהחריב.

כשחיים בעולם שבו הכול קשור להכול ואין דבר המתקיים לבדו ומנותק, הרי שלכל פעולה יש תוצאה, יש הד. ולכן לכל עשייה כשפנית, יש השלכות. ברגע שאוחזים בקורים של הבריאה ומושכים, יחד עם מה שביקש המכשף למשוך באים כל הדברים שמחוברים אליו. הכישוף לעולם לא יכול לנתק את החוטים ולהתעלם מן ההשלכות. ההכרה בכך דורשת אחריות, מחשבה וידיעה של ההשלכות האפשריות מראש.

בכשפנות השאמנית - כחלק מן התהליך, המכשפה בודקת אם היא מוכנה לשאת בהשלכות של הכישוף. אינני יודעת כיצד נהגו המצריים אולם מוזכר מספר פעמים בכתבים כי חוק הסיבה והתוצאה היה אחד מהחוקים לפיו פעלו המכשפים במצריים העתיקה.

מתוך ניסיוני הקצר והמועט בתרגול מלאכת הכשפנות, אני יודעת כי העיסוק בכישוף מביא קסם לחיים, כי העיסוק בקסם נותן לי דרך מופלאה לתעל את העוצמות שלי בדיוק לאן שאני רוצה, ומעל לכל למדתי כי לעולם איני לבד, אני לוחשת מילים עתיקות המזמנות אליי את כוחות הבריאה, אני נושמת את רטט היצירה, אני יוצרת מציאות חדשה - ביחד !