על קורי אור ושאמניזם 

מעולם לא הייתי מהאנשים שהולכים ל"סדנאות" , גם פסטיבלים של רוחניות לא דיברו אליי, ובכלל כל האור והאהבה תמיד היו לי קצת דביקים. האנשים המתחבקים עם החיוך ו"הזרימה" אף פעם לא ממש משכו אותי, זו תמיד נראתה לי דרך לברוח מלחיות באמת, מבעיות של פרנסה, זוגיות, קריירה.

ובכל זאת חיפשתי, מגיל מאוד צעיר חיפשתי, חיפשתי מה שהרבה צעירים מחפשים חיפשתי את המשמעות לחיים.

חיפשתי בפילוסופיה, חרשתי את ניטשה, חיפשתי בפסיכולוגיה - כמה שנים של טיפול , חיפשתי בבודהיזם טיבטי- ישבתי לא מעט במדיטציה, חיפשתי בספרים של ניו-אייג', ובארץ ובחו"ל- פגשתי מורה רוחני או שניים.

מכולם למדתי , אך שום דרך לא שכנעה אותי להתמסר לה, בפילוסופיה היה יותר מדי מדע, בפסיכולוגיה היה מעט מדי רוחניות, בבודהיזם יותר מדי סגפנות, ובמורים הרוחניים יותר מדי הארה ואגו גברי.

הייתי בתוך מסלול המראה מבחינת הקריירה והשכר, הצלחתי מאוד בעבודה בחברת היי-טק, התקדמתי מהר, הרווחתי הרבה כסף וגם קמלתי, התכווצתי, הייתי פחות ופחות מאושרת.

ואז החלטתי למצוא דרך לחגוג את החיים, לחגוג את עצמי, לא רציתי להסתגר במנזר או בחדר עם ספרים, רציתי לנשום, לרקוד, לשיר ולצרוח. רציתי מקום שבו אני אהיה כל מה שאני יכולה להיות, מקום שיקדש אותי לא את הדרך.

רציתי חוויה נשית, שבה חוגגים את הגוף ולא בורחים ממנו, חיפשתי חוויה של ריפוי שבה לא רק מדברים על אמיתות קוסמיות אלא על החיים כאן ועכשיו, עם הגועל, והקושי, והפחדים, והיופי, והשמחה, בלי לשפוט ובלי לנסות להיות על-אנושיים או צבועים.

חיפשתי , ומצאתי, לקח זמן , אבל מצאתי, לדרך שמצאתי קוראים דרך השאמן- וזה קרה באופן הכי קסום ו"מקרי" שניתן אולי לתאר, חזרתי לארץ אחרי שנה שבה חייתי כמה חודשים על יאכטה ועוד כמה על שני איים יווניים , חלק מהזמן בלי חשמל, ומים חמים.

ובארץ פגשתי חברה שהיתה במשבר בדיוק, תוך כדי שאני מעלעלת בעיתונים, ראיתי מודעה על מעגל נשים "האוהל האדום", חשבתי שזה בדיוק מה שהחברה צריכה, והלכנו.

את הערב הנחתה אישה צעירה מאוד מרשימה, שדיברה על נשיות, ורחם, ואימא אדמה, וכל מה שהיא אמרה פגע בול, אחרי שנה של מסעות ותהליכים פגשתי מישהי שדיברה את מה שמצאתי בתוכי.

בסוף הערב היא ניגשה אליי וסיפרה על משהו שנקרא דרך השאמן שיכול לעניין אותי, אבל היא שכחה את הפלאייר.

למחרת בעודי גוררת מזוודה גדולה ברחוב ז'בוטינסקי ברמת-גן בתוך כל הבאלאגן, עוברת מדירה לדירה, לא היה לי מקום משלי, פתאום מתוך אחת החנויות צצה אינה, מושיטה יד אל התיק ושולפת את הפלאייר, היא מספרת גם שבאותו ערב יש טקס לבנה מלאה בפארק הירקון.

עוד באותו ערב שמתי פעמיי, ברגל, אל הפארק, אמרו לי שנפגשים ליד המימדיון ולא ממש ידעתי איפה זה, הלכתי והלכתי, כבר מזמן עברתי את הכניסה, פתאום נעצרת לידי מכונית, אישה מציצה ושואלת אם אני יודעת איך מגיעים למימדיון, אחרי שנייה אנחנו מזהות אחת את השנייה, גם היא היתה באותו ערב נשים...אני נכנסת למכונית ואנחנו מגיעות לטקס, מה שלא היה קורה אילולא היא נעצרה לידי.

הטקס היה לי קסום וגם מוזר, לא לגמרי התחברתי , מצד שני משהו בכל זאת משך אותי, בסוף הטקס קיבל כל אחד מסר אישי, ניגשתי לטרה אחת משני המייסדים של ה'רוח הגדולה' ושאלתי אותה על המסר, היא אמרה לי :"דרך השאמן".

הסיפור עדיין לא נגמר, אך מקץ כחודש הצטרפתי לדרך השאמן.

דרך השאמן היא ככל הנראה הדרך הרוחנית העתיקה ביותר באנושות, אומרים שהיא התחילה בתרבות למוריה לפני יותר מ-70,000 שנה. תחשבו מה זה לפגוש מישהו או משהו בגיל הזה, כמה חוכמה וניסיון יש שם.

מעולם לא תיארתי שאתמסר לדרך כלשהי, זה נראה קצת קיצוני, מצד שני לא חשבתי שיש דרך שבה הכל מכוון למטרה אחת - לעזור לאנשים להיות כל מה שהם עשויים להיות !

אין אמת אחת - יש אמת זמנית,

אין אלוהים יש אמא אדמה,

אין שכר ועונש יש חיים,

אין שאיפה להארה - יש שאיפה לאושר,

אין ניסים - יש קסם.

יש לי מורה מדהימה, קוראים לה אבן אדומה מנוקדת, היא מאוד זקנה והיא האישה הכי חכמה ומלאת אהבה שאני מכירה - היא מלמדת אותי וכל אחד שלידה באינסוף סבלנות למצוא את השיר של הנשמה שלו, למצוא מה המהות שלה, ולבטא את זה, לאהוב את זה , לחגוג את זה.

מדובר בעבודה של שנים, ולא מן הקלות, מדובר בעבודת עומק של 20 מ' מתחת לקרקע, מדובר על להפוך הרבה אבנים ולראות הרבה שדים בדרך.

אין כאן אינסטנט, יש תהליכים, בדיוק כמו שזרע של עץ אלון שנטמן באדמה נובט וצומח לעץ במשך הרבה מאוד שנים, גם בעבודת המודעות , יש הרבה עבודה.

בסופו של דבר, קורה מה שקורה לעץ אלון, הוא נהיה עץ עם שורשים עמוקים, עם גזע אדיר, וענפים חזקים, ואין דבר שיכול להזיז אותו, אפילו אם מכה בו הברק .

דרך השאמן היא ענקית, ועשירה מאוד, בסיפורים, טקסים, ודרכי ריפוי, מתוך כל אלה אני רוצה להביא מחכמת המאיה, תרבות שהצליחה להביא את החיים על הכדור הזה למקום של חגיגה עילאית, לאכסטזה. תארו לעצמכם לחיות את החיים באכסטזה...(לכל התמהים, לא מדובר בסמים, בכלל !)

המרפאים והשאמנים של המאיה חקרו את החיים סביבם,  הפיזיים והאנרגטיים, במימד האנרגטי הם גילו שהעולם עשוי מרשת, לא רק העולם, היקום כולו, רשת אנרגטית של חוטי אור , (כן, זה היה הרבה לפני תאוריית הקוונטים), הם גילו גם שכל אדם מחובר בעזרת קורים מהטבור , לכל דבר ואדם ביקום, כל עץ, אבן, חיה, גל , גרגר חול וכוכב.

כל אחד מאיתנו נולד עם קורים המחברים אותו ואותה מן הטבור לכל דבר ביקום, כך מתוך הטבור שלנו יוצאים המוני קורים אנרגטיים של אור המחברים אותנו לכל דבר לא רק כאן על הפלנטה אלא בכל פלנטה, תחשבו על זה, אנחנו מחוברים להכל.

לא משנה אם נבחר ללכת לגור על הר בהימאליה, או נפסיק לקרוא עיתונים, עדיין ברמה האנרגטית אנחנו מחוברים לזה.

קורי האור הם קורים של תקשורת, כלומר תקשורת היא דבר הרבה יותר עמוק מאשר מה שנראה לנו, אנחנו קולטים אנרגטית דרך הקורים דברים שלא נאמרים במפורש, אנחנו יודעים דברים, שאף אחד לא אמר לנו, אנחנו חשים דברים אודות אנשים אחרים בלי שהם יגידו לנו.

ובעיקר דברים שקורים במודעות הרחבה יותר בעולם, או בארץ משפיעים עלינו.

א נ ח נ ו  ל א  ל ב ד !

הרשת הזאת הופכת את כולנו בעצם - לאחד - כמו גוף אחד ענק אנחנו שערה על הגוף, וכשכואב ברגל זה משפיע עלינו, וכשטוב בלב, זה משפיע עלינו.

המאיה הקדומים גילו כי בעזרת קורי האור, ניתן גם לרפא, לרפא כאב, כאב פיזי, כאב רגשי, פחדים, דפוסי מחשבה ועוד.

לפי התפיסה השאמנית, כאב הוא סימן של הגוף לאותת שמשהו בחיים שלנו יצא מהרמוניה, כלומר, אנחנו לא פועלים עם רצון הנשמה שלנו, אלא, לדוגמה,  עושים משהו שצריך לעשות במקום משהו שאנו רוצים לעשות, למשל: עובדים בעבודה שצריך כדי להתפרנס אך מקטינה ושוחקת אותנו, נמצאים במערכת יחסים מתעללת, גרים במקום שלא נעים לנו, אוכלים אוכל שלא מזין את הגוף שלנו.

כאשר אנו מתנהגים בצורה שאינה הרמונית עם רצון הנשמה שלנו, נוצר כאב ברמה המנטאלית - מחשבות הרסניות לגבי עצמנו והעולם - אח"כ נוצר כאב ברמה הרגשית - עצב, חוסר חשק, חוסר מוטיבציה, אדישות,  ולבסוף הכאב גם מביע עצמו ברמה הפיזית.

רוב האנשים לא שמים לב שכואב להם בנשמה, גם לא שכואב במחשבה , אפילו לא כשהרגשות כואבים, אולם כשמתחיל לכאוב בגוף, אז אי-אפשר להתעלם יותר.

בני המאיה הצליחו להתחקות על הקשר שבין הכאב הפיזי באיבר מסוים בגוף, הרקמה שלו - למשל שרירי הרגליים - לבין דפוס מחשבה לקוי שממנו נוצר הכאב.

וכך בעזרת הבנה של דפוס המחשבה המכאיב לנשמה - למשל - כל העולם נגדי - נעשית עבודה של שינוי דפוס המחשבה - ל"אני מוקף באהבה".

הריפוי מורכב מ-3 חלקים , בחלק הראשון המטפל משוחח עם המטופל ומנסה להגיע לשורש הסיבה שבעקבותיה החל הכאב, המקום שבו יצא המטופל מהרמוניה.

בחלק השני המטופל מקבל טיפול אנרגטי, האנרגיה זורמת בתוך הקורים מן המטפל אל המטופל, ע"י קורי ריפוי שנפתחו אצל המטפל בחניכה מיוחדת במהלך הכשרתו, ובתהליך הזה הכאב הפיזי מתפוגג , והמטפל נוטע דפוס מחשבה ואנרגיה בונה ומחזקת במקום דפוס הרסני קיים.

בשלב השלישי, מקבל המטופל שעורי בית, כדי שיחווה לא רק ריפוי מקומי של הכאב, אלא יחווה החלמה מלאה , ויפטר מן הכאב לחלוטין. כאן נחוצה מחויבות של המטופל לעשות עבודה לשינוי דפוס המחשבה ואימוץ דפוס חדש במקומו.

מטפלים שרק התחילו לטפל, מספרים על הצלחות  מיידיות, הכאב ב-90% מן המקרים נעלם עם הטיפול הראשון.

ריפוי הוא דבר אחד שניתן לעשות בעזרת קורי האור, הקורים הם בעצם קורים של תקשורת, ובעזרתם אנו מחוברים כל הזמן לכל מה שקורה .

כאשר קבוצה גדולה של אנשים מתכנסת ועושה התכוונות משותפת לריפוי , ומשתמשת באופן מודע בקורי האור, ניתן לשלוח ריפוי לכל רחבי הפלנטה, וליצור שינוי של ממש בעולם.

אני מאמינה שאפשר לעשות שינוי, אפשר לחיות אחרת, החיים שלי הם ההוכחה הכי טובה לכך, אני מזמינה אתכם להצטרף.