פורים
חג פורים, חג פורים, חג גדול (על ה) לילדים...
*
(תגובתו של "המעמיק" בפורום קבוצת דיון באתר אנתרופוסופיה, פברואר 2010)
?מגילת אסתר הינה מלשון הסתר ובאה לרמז על תוכן רוחני הצפון בה. ההתגלות של הכוח הזה הינו בעת קריאת המגילה. המאבק בין כוחות החושך והאור בתוכנו וניצחון הטוב. במגילה יש קודים וצפנים שזה לא המקום לפרט.... בתחפושת אנו מאפשרים לחלק הנסתר שבנו לצאת החוצה ואולי (גם) למאווי נפשנו הכמוסים ביותר. הזדמנות של האדם להכניס כוחות של תודעה ולהשתמש ברצונותיו לעשיית טוב."
*
ועוד: מצוות השתייה עד דלא ידע, הפיקוח על הפיכחון ואובדן השליטה, באה לקרב את המצב הנפשי-תודעתי של עירוב בין טוב ורע, עד שייעשה הכול טוב..
*
משמעות רבה לחג זה, לעונת ביניים זו,לקראת תום ימות הקור והגשמים, כשאנו חשים כבר את ניצני ההתחדשות האביבית.
משמעות שהוצפנה בסיפור-פורים העברי, בדומה למיתוסים של עמים אחרים, עם סיפורי הכליון והקימה-מן-המתים שלהם. משמעות הנובעת מן המתרחש בטבע, בקוסמוס, וגם בנפש האדם פנימה; העוסקת במעבר, בהכלה ובעירוב בין טוב ורע, בהתחדשות ובתחייה.*
כן, פורים הוא חג משמעותי, לחלקנו. מלא שמחה ועשייה, לאחרים. הורים הוא עשוי להוות טרדה- תחפושות, משלוחי מנות, "גימודים".אולם נדמה כי רובנו טועים לראות אותו בעיקר כחג בשביל/של ילדים.
ייתכן שחגיגות המציינות את המשמעות הסמלית, המטפורית, של החג, כאירועים קהילתיים, היו אכן מתאימות לבני כל הגילאים.
חגים קהילתיים שההכנות להם נעשות יחדיו, עם מסורת המועברת בעשייה ובעל פה, תוך מאמץ משותף, בעבודת כפיים יצרנית; אך כמו שהחג נחגג היום, בשלל אירועים המוניים, רבי גירויים, ובעזרת פירוטכניקה, תחפושות, תקרובות ועזרים צרחניים וצרכניים, קנויים, החג בהחלט אינו מותאם לילדים, ואפילו "גדול עליהם בכמה מספרים"...
רבים מן ההורים כבר יודעים שעליהם להיות ביום זה ב"כוננות": כשייתמו כוחותיו של ילדם להתמודד עם המהומה (ועם האימה, כשמדובר בילדים רכים ורגישים, שנתקלים בתחפושות, באיפור כבד ובמסכות, במקום במבוגרים המטפלים הרגילים); יהיה עליהם לאסוף אותו מוקדם יותר, מותש, עצבני ומתוסכל יותר...
ישנם הורים המקדימים תרופה למכה: ביום המסיבה הם משאירים את הילדים בבית. מגוננים עליהם מפני "מנת-יתר" של התרגשות.. ישנם ילדים שכבר זוכרים, ומזהירים: אני לא הולך לגן בפורים!... אל תיאבקו בהם. הם יודעים מה נכון להם. ריגושי יתר גורמים לילד "לצאת מעורו",מחוץ ליכולת ההכלה שלו. מאלצים אותו לספוג גירויים עוצמתיים, ללא הפסקה או מרווח לנשימה. ממש כמו שקורה בנשימת-יתר: עוד ועוד נלקח/ נשאף פנימה, ואין די זמן או תשומת לב לנשיפה החוצה, להתרגעות, להתאוששות בין "הפצצה חושית" אחת לזו שבעקבותיה.כך מתקבלת תמונה קלינית דומה לזו של האסטמה. הכול נצבר בפנים, (כאן-במערכת העצבים המופגזת), ואין די הזדמנויות לשיקום ומנוחה.
האפשרות היחידה של ילד "לנשוף", לנוח, להתאזן, היא בפעילות: צחוקים, צעקות, התפרציויות בכי וזעם, תנועתיות, או התנתקויות.
לא נורא, אומרים רוב המבוגרים. זה חלק מפורים...
כן. אבל אפשר גם אחרת. עם חגיגה משמעותית ומותאמת.
באווירה רגועה ושמחה, עם המעגל הקרוב-הגן, הכיתה, הקהילה.
ללא עזרים, רמקולים ומגברים, רק בעזרת קולות השירה, המוסיקה והשמחה שבני אדם יכולים להפיק מעצמם ומכליהם.
אולי אפילו-אני מעזה לפנטז- עם תחפושות ומסיכות שהילדים חוו ועזרו בתהליך יצירתם, ובסיוע מבוגרים שמדגימים יכולת ומסוגלות לעשייה.
(לא רק אלו שיודעים ללכת לקניות, לבחור ולשלם עבור תחפושות...). עשייה משותפת, באווירה נעימה, "מודלינג" לשיתוף פעולה. אפשר לערוך "יריד שוקחתן" של אביזרים, להתאסף יחד ולהכין.אפשר להזכיר לעצמנו ולילדים, מהי קהילה, מהי עשייה,ומהי שמחה.
חג שמח...
