פעמים רבות אנו שומעים את המילה "רשלנות" בהקשרים משפטיים: רשלנות רפואית, רשלנות פלילית, גרימת מוות ברשלנות, רשלנות מקצועית וכו'. הוכחה של רשלנות היא משמעותית במיוחד בדיני נזיקין, הן מבחינת פסק הדין והן מבחינת גובה הפיצויים הנקבעים. לפי דיני הנזיקין, אדם שנפגע וסבל הוא הניזוק ובאפשרותו לתבוע את מי שבעקבותיו נגרם לו הנזק (המזיק). יש לזכור כי הפיצוי אינו אוטומטי וכי הניזוק נדרש תחילה להוכיח שורה של קריטריונים לפני שיזכה בפיצוי.
בניגוד לרשלנות הפלילית, ברשלנות הנזיקית מספיק להוכיח את עוולת הרשלנות על מנת לזכות בתביעה. אדם רשלן ייחשב ככזה אם הפר תקן התנהגות המקובל בחברה, אולם פקודת הנזיקין, והפסיקה בעקבותיה יצרו שורה של תנאים ומבחנים, במטרה לבדוק האם חב אדם ברשלנות.. מבחנים אלו מאפשרים לבתי-המשפט להכריע האם יש להטיל אחריות נזיקית במסגרת עוולת הרשלנות במקרה הנתון, ובמקביל משמשים כמערכת של איזונים ובלמים, המשקללים גם מדיניות חברתית כמו שיקולי מוסר וצדק.
מה צריך לקרות כדי שתתקיים עוולת רשלנות?
כדי להוכיח עוולת רשלנות, יש להתקיים ארבעה תנאים במצטבר:
1.קיום חובת הזהירות
2.הפרת חובת הזהירות
3.קיום קשר סיבתי
4. נזק
קיום חובת הזהירות
לפני שבודקים עם התקיימה חובת הזהירות, יש לבדוק האם המזיק בכלל חייב את חובת הזהירות כלפי הניזוק. בודקים זאת על פי שני היבטים:
א. ההיבט המושגי (היבט עקרוני) – היבט זה נבחן על ידי בית המשפט לפי אופיו של המזיק והאם הוא חייב באופן כללי חובת זהירות כלפי הניזוק. כלומר, בית המשפט בודק את עניין מהות הפגיעה והנזק שנגרם
ב. ההיבט הקונקרטי (ההיבט הספציפי) – בהיבט הזה נבדקים ההיבטים באופן ספציפי לכל מקרה. עושים זאת בדרך כלל על פי מבחן הצפיות לפקודה בו שואלים האם אדם סביר יכול היה לצפות בנסיבות המתקיימות
התרחשות של נזק. יתכן שאדם יכול לצפות סכנה מסוימת, אך בית המשפט יכול להחליט שהרי מדובר בצפייה נורמטיבית. מכאן משתמע כי חוובת הזהירות הקונקרטית מתקיימת רק על סכנות בלתי רגילות שעליהם החוק דורש שיהיו או ינקטו אמצעי זהירות סבירים למניעתם .
הפרת חובת הזהירות
בית המשפט בודק האם במקרה הספציפי חובת הזהירות הופרה, כלומר: לא ננקטו כל אמצעי זהירות למנוע נזק.
קיום קשר סיבתי
בית המשפט בודק האם אותה הפרת חובת הזהירות היא זו שגרמה לנזק, האם יש קשר בין הפרת חובת הזהירות לנזק והאם הנזק הוא ישיר או עקיף? גם כאן, כיום הקשר מתחלק לשני היבטים:
א. היבט עובדתי – מה בעצם התרחש האם נתון מסוים הוא זה שגרם לתוצאה שקרתה?
ב. היבט משפטי – האם נקיטת אמצעי זהירות היתה יכולה למנוע את התוצאה?
ליאור לויט
