ללה רומנו סופרת איטלקיה עטורת תהילה 1906-2001
ציידי כשרונות החוץ זנחו משום מה את אחת הדמויות החשובות ביותר בספרות האיטלקית של המאה העשרים גרציאלה, הידועה בכנויה ללה, רומנו, שאף התרועעה עם גדולי הדור, פבזה, גינצבורג, אליו ויטוריני, אאוד'ניו מונטלה-זוכה פרס נובל לספרות 1975, משפחת לוי-מונטלצ'יני ועוד.
ללה רומנו נולדה בדמונטה,קוניאו, בחבל פיימונטה, למשפחה בורגנית, אחות לסילביה ולוצ'יאנה. אחרי ילדות נעימה, עברה ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת טורינו והשתתפה בסדנת ציור.
אחרי נישואיה לאינושנצו מונטי ב 1932, עבר הזוג לגור בטורינו. ללה רומנו לימדה אומנות, איטלקית ולטינית במוסדות חינוך שונים ועסקה בציור ובשירה. היא הציגה בתערוכות ופרסמה קבצי שירה. בשנת 1933 נולד בנה היחיד פיירו. בזמן המלחמה עברה לגור ליד אמה בקוניאו, עם הבן. בשנת 1947 הצטרפה לבעלה שמונה למנהל בנק במילנו ובעיר זו חייתה עד מותה. ללה רומנו השתלבה מהר בחיי התרבות התוססים של העיר. היא אף הצהירה שלעולם לא תוכל לחיות במקום אחר. בתקופה זו התחילה לכתוב פרוזה ולקצור תהילה.
כל ספריה הם רבי מכר באיטליה, רמז דק לפרנסי הספרות בארץ. הגדיל לעשות ספרה מילים אלה בלחש בינינו 1969שעורר סערה ציבורית, עמד שנה שלמה בראש רשימת רבי המכר ותורגם לשפות רבות. הספר מתעד את יחסיה של ללה רומנו עם בנה, את ילדותו והתבגרותו הבעייתית. פיירו ביקש מאמו שלא לפרסם את הספר אך זו סרבה בטענה שגם ספר הוא בן. תוכנית הטלוויזיה המפורסמת שבה הופיעה ללה רומנו כדי להגן על עמדתה נשארה צרובה בזיכרון הקולקטיבי של שוחרי הספרות האיטלקים. יחסי האם והבן הלכו והדרדרו עוד יותר מנקודה זו למרות מאמציה של ללה רומנו לאחות את השברים. פיירו לא סלח מעולם לאמו על פרסום הספר נגד רצונו ולא בא להלוויתה.
אכן ללה רומנו הייתה אומנית בנשמתה, ציירת, משוררת, סופרת וכל חייה הארוכים הוקדשו לאומנות ושועבדו לה. כל ספריה ניזו מחומרים אוטוביוגרפיים שעובדו בדרך המיוחדת לה ומשובצים ברמזים לתרבות האיטלקית ולתרבות בכלל. נגיעות של פילוסופיה, פרוזה, שירה, מוסיקה, צילום וציור פזורות ביצירתה למכביר.
ספרה, באחרית ים, 1987שובר קופות, הישג ספרותי מהשורה הראשונה, מתעד את חייה הארוכים והמאושרים,50 שנה, עם בעלה, גסיסתו הקצרה ומותו, בגיל מאוחר. בנלי, אלה החיים, אך תחת עטה של ללה, כתחת עטם של סופרים גדולים, הבנלי הופך למעורר התפעלות. כאן מוצאים את מה שמצפים לו מאומנות, את הבלתי ניתן לניתוח. בלשון הגולשים, היה לה את זה. ללה עצמה, בהקדמתה לספר שהוצא לאור שוב כמחווה ליום הולדתה התשעים, אומרת שזה כנראה ספרה הטוב ביותר.
:שמו של הספר לקוח מפסוק בתהילים ורומז לסיפור של הנס קריסטיאן אנדרסן שנקרא גם הוא באותו שם
אם אסק שמים, שם אתה, ואציעה שאול, הנך. אשא כנפי שחר, אשכנה באחרית ים. תהילים קלט 8-9
לספר שני חלקים. חלקו הראשון, ארבע שנים, ארבע שנות אירוסים, כולל זכרונות רחוקים, הפגישה על רקע טיולים בהרי האלפים, התאהבות, נשיקה ראשונה, נישואים למרות אי אילו הסתיגויות מחיים קונבנציונאליים, ציפייה לחיים "פראיים". חלקו השני, ארבעה חודשים, ארבע חודשי גסיסה, קשורים למחלה ולמוות של הבעל אינושנצו מונטי, רישומים של העבר הקרוב. מונטי שהיה מאופק ודיסקרטי, התחיל את הקריירה שלו כפקיד זוטר וסיים כמנהל בנק. אביו אילץ אותו להיכנס לבנק ולא אפשר לו להמשיך ללמוד, כיתר אחיו. מונטי אציל הנפש לא אמר מילה. כשהיה נסער כתגובה על עוול, על קטנוניות, היה מחוויר ותו לא. חוורונו עובר כחוט השני ברומן, מתלכד עם לובן חולצתו בערב, בטיול בהרים המושלגים, עם עוד סמלים, עד חוורון המוות.
יש ברומן משהו מרוחו של יומן שאבד ושוכתב, מזיכרון, בתנועת הלוך ושוב, מעצמים מוחשיים, מתמונות לכאורה בנליות, מעובדות, מאירועים פרוזאיים, מחלומות, למחשבות, סמלים, דימויים, הקבלות והנגדות וחוזר חלילה. הרגעים שהיא נזכרת בהם, רגעים חשובים, שייכים פרדוקסלית לשולי החיים ולסופם וטובלים במיסטיקה דתית יפהפיה ולא מעיקה. ללה שבאה מציור ושירה כותבת בפרוזה פואטית תמציתית מרגשת.
הספר שעוסק באהבה ובמוות כתוב ללא פתוס וללא כווני חן, ללא רחמים עצמיים וללא רחמים על ההולך. אינושנצו חי חיים מאושרים והיה מרוצה מחייו וכנראה גם ממותו, אומרת ללה רומנו.
הכנות האכזרית של ללה רומנו עלתה לה בכמה וכמה ביקורות והתמרמרויות של קוראים. והמחיר הגדול ביותר ששילמה על כך היה הקרע הרציני ביחסיה עם בנה פיירו. עם בנו של פיירו, אמיליינו, הנכד, שנולד בשנת 1970, קשרה, לעומת זאת, קשרים הדוקים ומוצלחים. אמיליינו אהב, כמוה, מוסיקה קמרית ויחד היו הולכים לקונצרטים.
את החלק השני של חייה חלקה ללה רומנו עם מעריץ, הצלם והסופר אנטוניו רייה, בכארבעים שנה צעיר ממנה, המלאך הטוב שלה. איתו קמה מהאבל והמשיכה בנסיעות ובעבודה אומנותית. שיתוף פעולה שהוליד ספרים ותערוכות. ללה רומנו המשיכה בפעילות עד חודשי חייה האחרונים שבהם התעוורה ולא יצאה עוד מהבית.
ללה רומנו קבורה באחוזה המשפחתית בקוניאו, עיר מולדתה. מילנו מכירה לה תודה ומנציחה את זכרה, ביוזמתו של רייה שמטפל בעזבונה, באירועים שונים, הרצאות, תערוכות, קונצרטים, סרטים. בקוניאו נחנך מתחם תרבות הנושא את שמה
חוקרת שפה וספרות, מלמדת עברית
