היה היה, מצעד פזמוני העבר
רכשתי מנוי לאחד המגזינים בארץ, מגזין בינלאומי בעל שם-עולמי, מפואר ויפהפה. אבל מתורגם.
פתחתי את הגיליון הראשון, וסתם בכיף, הצצתי ברשימת הקרדיטים; רשימה נאה ומכובדת לכל הדעות, שמות גדולים ומפורסמים. סברתי שהכול יהיה בסדר.
עלעלתי לי להנאתי בעמודים הראשונים, תמונות מקסימות של מקומות רחוקים, פרחים ופלאי טבע - פשוט מרהיב.
ואז התחלתי לקרוא כתבה; והתחלתי לצבוט את עצמי. רגע, מה שכתוב פה, בלשון עבר מדבר או בלשון הווה? חככתי קצת בדעתי, נמלכתי בידיעותיי והחלטתי כי בלשון הווה דיבר הכותב - אז מדוע בחר המתרגמ/ת בלשון עבר? אופס, נכון, המילה המוזרה הזו - was. כן, כמובן, בכל מקום שכתוב בטקסט הזה "היה", סביר מאוד שבלשון לעז נכתב "was"! נפתרה החידה, אבל הטעם הרע נשאר.
זו לא הפעם הראשונה שהנאתי נפגמת מהנטייה המרגיזה הזו של המתרגמים להיצמד ללשון המקור, ולא להפעיל שיקול דעת בסיסי. אם המשפט מדבר בהווה, אין שום סיבה לכתוב "היה". לפני כשנה וחצי רכשתי סדרת מד"ב בת-שלושה ספרים, שהובטח לי בכל לשון כי הנאתי מהספר תהיה מוחלטת. לא הצלחתי לעבור את הפרק הראשון - בעיניים עצומות ובלשון קשורה מאחורי הגב יכולתי למקם את המילה "was" בכל המשפטים של הפרק. וזה מרגיז - שילמתי במיטב כספי, אבל.... לא יכולתי להמשיך לקרוא! אז נתתי את הספרים לידיד - אם אני לא איהנה, לפחות שמישהו אחר, אם ישרוד...
אז אולי אפשר להסב את תשומת לב ציבור המתרגמים והעורכים בארץ לדבר הבא: קראו מה שכתוב; החליטו מהו הזמן הנכון של המשפט; כתבו כמו שצריך להיות בעברית, ושילחו את ה"היה" המיותר הזה אל העבר!
היה מספיק?
אבישי בידני
רעננה, פברואר 2010
