התפתחות מחשבתית של ילדינו 

ילדים הם יצורים מתוקים, יפים וחכמים. הם נולדים, כל כך רכים, וכל כך תלויים בנו. עובר זמן עד שהם מתחילים להיות עצמאים ברמה הפיזית. אנחנו ההורים לפעמים מתבלבלים, וחושבים שהילדים זקוקים לנו יותר ממה שהם באמת. אנו עוזרים להם, מתוך רצון להקל להם על החיים, אך בעצם אנחנו עושים את ההיפך. העניין הוא, שילדים זקוקים להתפתחות, הם זקוקים לתמיכה, למרחק מההורה, על מנת שיוכלו לפתח עצמאות.

ילדים נולדים לתוך תהליך התפתחות מחשבתית. הרמה המחשבתית של הילד, גבוהה מהרמה המחשבתית של הוריו. רמה מחשבתית איננה ניתנת למדידה. יחד עם זאת, בדומה לתחומים אחרים בהם ילדינו מפותחים מאיתנו, נניח ברמה הפיזית. גם ברמה המחשבתית, ילד נולד מפותח מהוריו. כדי להמשיך ולהתפתח הילד זקוק לתמיכה של ההורה. הילד יודע באופן טבעי מה הוא רוצה - מה הוא אוהב לאכול, מה הוא אוהב ללבוש. בכל פעם שאנחנו מנסים לחנך את ילדינו אנחנו מבלבלים בין מה שחשוב לנו לבין הדרך של הילד. אנחנו מתערבבים ומבלבלים את הילד. העירבוב הוא רגשי, אנחנו מתבלבלים בין הרגשות שלנו לרגשות של ילדינו, אנחנו נזכרים בחוויות שלנו כילדים וחושבים שהילד שלנו חווה את העולם בדיוק כמונו. מצבים כאלה גורמים לתופעות של ילדים שמתקשים להחליט, מתלבטים שעות בנושא הכי פעוט. כשהם יגדלו, הם יהיו אבודים וינסו למצוא את דרכם ללא הצלחה. כמו ששר אהוד בנאי: "הוא בן שלושים אבל עדיין לא יודע מה יעשה כשיגמור את הצבא".

****************

אני מאחלת לילדיי עצמאות, שיהיו מסוגלים לדאוג לעצמם. לפעמים אנחנו כהורים רוצים באושרם של הילדים, אך לא יכולים לגרום להם להיות מאושרים. אנחנו יכולים להיות אחראים על יצירת סביבה מעודדת, תומכת, עבורם והם אחראים על האושר שלהם. אנחנו יכולים לאפשר לילדים שלנו התפתחות מחשבתית, שתאפשר להם להיות מדויקים ונאמנים לעצמם, לאופי וליכולות שלהם.

כשילד רוצה לאכול כל יום שניצל, ואנו כהורים חושבים שאוכל צריך להיות מגוון אנו מוציאים את הילד מהקו המחשבתי שלו.

כשהילד רוצה לשחק כל הזמן את אותו משחק, ואנחנו מתעקשים לקנות לו צעצועים אחרים, כי אנו מאמינים שהם עוזרים להתפתחותו, אנחנו מוציאה את הילד מהקו המחשבתי שלו.

כשהילד מתלבש ואנחנו מבקרים אותו וחושבת שיהיה יפה יותר להתלבש אחרת אנחנו מוציאים את הילד מהקו המחשבתי שלו.

מה עושים בכדי לשמור שהילד יישאר בקו המחשבתי שלו? פשוט לשמור מרחק, לא להתערב לתת לילד ללכת אחרי הרצונות שלו. אבל כיצד מתמודדים עם הקונפליקט הפנימי שלנו כהורים כאשר אנו מאמינים באמת ובתמים שהדרך שלנו טובה ומתאימה יותר עבור ילדינו?

מה קורה כשאנו מאמינים, למשל, שמעמד וכסף חשובים יותר בחיים מאשר רכישת מקצוע שמעניין את הילד, אולם אינו רווחי? בדיוק במקומות האלה אנו צריכים לתרגל את ההבנה שדווקא המרחק בינינו לביניהם מאפשר התפתחות, מאפשר להם עצמאות. אחרי שנפנים את ההכרה הזאת נוכל לתרגל את הנינוחות ואת הקבלה ונאפשר גם לילדינו לצמוח.

אל תתענו במחשבה "למה הילד שלי מעדיף דווקא לשחק במחשב במקום לשחק כדורסל בחוץ עם בני גילו?", "למה לילדה שלי יש רק שתי חברות והילדה של השכנים כל היום מבלה עם המון חברות, מארגנת מסיבות?" התשובה ל'למה?' הזה היא ככה. ככה - כי לכל ילד יש את האופי שלו, את הכישורים והיכולות שלו ואת הקו האישי המחשבתי שלו. תנו לילדיכם את התמיכה הדרושה כדי שיישארו על הקו שלו, כדי שיהיו עצמאים ולא אבודים ומבולבלים. קבלו את ילדיכם כמו שהם, אל תנסו לשנות אותם ולעצב אותם בדמותכם, אפשרו להם לצמוח, להתפתח ולפלס את דרכם בעולם - בדרך שלהם.