הטיפול בכאבי ראש ומיגרנה ברפואה הסינית 

מיגרנה(צדעת או צלחה בעברית), היא צורה של כאבי ראש חזקים, בעלי אופי משתנה או קבוע, היכולים להיות מלווים בסימפטומים נוספים, כגון בחילות והקאות, כאבי בטן, הפרעות ראיה ועוד. תסמיני המגרנה מוכרים ל12-28% מהאוכלוסייה. היא מופיעה בכל התרבויות ומוכרת עוד משחר האנושות.


מבוא היסטורי
עוד מימי היפוקרטס (377-460 לפנה"ס), אבי הרפואה, נדונה בעיית המיגרנה, והתפתחו תאוריות שונות להסברת התופעה. מעבר להסברים הקדומים והפרימיטיביים כי קיימים רוחות ושדים התוקפים את האדם, התאוריה של היפוקרטס בדבר ארבע הליחות הייתה הרווחת באותה עת. לפי היפוקרטס, קיימות בגוף האדם 4 ליחות, או נוזלים שהן ליחה לבנה, ליחה אדומה, ליחה צהובה וליחה שחורה. עודף או חוסר של אחת או יותר מהליחות, עלול לגרום לחוסר איזון בגוף האדם, ולגרום למחלות שונות. עודף בליחה צהובה או שחורה, כך שיער, יכול לגרום לא רק לתחושה רעה, אלא גם לבחילות והקאות, ולהפרעות קיבה אצל אלו הסובלים מכאבי ראש. בגוף האדם, כיס המרה תפקידו להפריש מיצי מרה, המסייעים בפירוק שומנים ועל ידי כך עוזרים לתהליך עיכול תקין. עוד בימי קדם, הבינו כי על מנת להקל על הסובלים מכאבי ראש, יש לנקז עודפי מרה ממערכת העיכול, והדרך הטובה לכך היא הימנעות ממאכלים שומניים (בשר בקר, חמאה, משקאות אלכוהוליים,בוטנים ומיני אגוזים), המעודדים הפרשה של מיצי מרה. המלצות תזונתיות אלו תקפות גם לימינו אנו.

באותו זמן שנוצרה התיאוריה של היפוקרטס, נוצרו גם התיאוריות העצביות למיניהן, אלו שקובעות כי מקורה של המיגרנה הוא באחד האיברים הפנימיים ומשם מתפשטת התחושה לאורך הגוף. דרך התפשטות זו, נחשבה לבעלת חשיבות מיוחדת בקשר שבין הראש לבין האיברים הפנימיים. על פי אותה הבנה, המיגרנה הינה אירוע גופני העשוי להיות מן ההתחלה או להפוך בהמשכו למאורע רגשי. המיגרנה מבטאת צרכים פיסיולוגיים וריגשיים כאחד. אסור להבינה כתגובה אנושית בלבד, אלא כצורה של תגובה ביולוגית המתואמת במיוחד לצרכי אנוש ולמערכת העצבים שלו.

אז מה זו מיגרנה?
המילה "מיגרנה" נגזרה מהמילה היוונית HemiCrania, או "חצי ראש". המיגרנה היא סינדרום נוירולוגי, המאופיין בכאבי ראש, בחילות, פוטופוביה (רגישות מוגברת לאור), והיפראקוזיס (רגישות מוגברת לרעש). הגורם להתקפי המיגרנה הוא לא ידוע, וקיימים הסברים שונים בנוגע להיווצרות ההתקפים. התיאוריה הרווחת היא כי כלי דם בראש, מתכווצים ומתרחבים ללא פיקוח ושליטה של המוח, ובכך גורמים לכאב. שינויים בקוטר כלי הדם, משפיע על זרימת הדם אל אזורים שונים במוח, ועל ידי כך ליצור סימפטומים נוספים בעת ההתקף. תאוריה זו, הפכה לשניונית במהלך השנים, ופינתה מקום לתאוריות חדשות ועדכניות יותר, העוסקות בכשלים עצביים בתוך המוח. אחת מהן היא תאורית הסרוטונין. סרוטונין הוא סוג של נוירוטרנסמיטר (חומר היוצר תקשורת בין תאי עצב). הוא עוזר בשליטה על מצבי רוח, שינה, דחף מיני, תחושת כאב בגוף וגם עוזר בשליטה על התכווצות או התרחבות של כלי דם. ירידה ברמות של סרוטונין, עלול לגרום להתפרצות של התקף מיגרנה. ירידה ברמות סרוטונין יכולה להגרם מחוסר פעילות גופנית ודיאטה לא מאוזנת. אנשים השורים במצב נפשי ירוד, דיכאון וחרדה, עלולים גם הם לסבול מחוסר ברמות סרוטונין. העלאת רמות סרוטונין, יכולה להתבצע על ידי תרופות, פעילות גופנית מתונה, צריכה של תמרים, בננה ופפאיה ודגנים מלאים בתפריט היומי.

סימנים וסמפטומים
הסימפטומים של התקף מיגרנה משתנים בין חולה לחולה. על כן, מה שחולה אחד מרגיש לפני, בזמן או אחרי ההתקף אינו יכול להיות מוגדר באופן מוחלט. קיימים 4 שלבים בזמן ההתקף, והם נחשבים לשכיחים בקרב החולים. הופעתם אינה מחייבת, ואף הסימפטומים היחודיים לכל שלב, עלולים להשתנות אצל אותו חולה.

שלב הפרודרום- מתרחש בין שעות עד ימים לפני ההתקף עצמו.שלב זה מתרחש אצל 40-60% מכלל הסובלים ממיגרנה. שלב זה כולל שינויים במצב הרוח, הרגשה של משהו לא כשורה, עצבנות, עייפות, פיהוק יתר, ישנוניות, תאווה למאכלים מסויימים (כגון שוקולד) ועוד. תסמינים אלו מבשרים לרוב על בוא ההתקף, ונסיון העבר יכול ללמד את החולה כי כאב הראש קרב ובא.

שלב האאורה- האאורה (הילה ביוונית) היא סימן מקדים להתקף מיגרנה, ומתרחש דקות לפני ההתקף עצמו. האאורה היא הפרעה נוירולוגית היוצרת הפרעה חושית. אאורה ויזואלית היא הנפוצה ביותר, בה החולה מדווח על הפרעה לראייה הכוללת הבזקי אור לבנים וחסרי צורה, או הבזקים צבעוניים בעלי צורה של זיגזג. ישנם דיווחים של חולים על ראייה דרך עשן, או דרך מנהרה. קיימת גם אאורה תחושתית, בה החולה מדווח על תחושה של עיקצוץ ונימול לאורך הגפיים העליונות והתחתונות.

כאב הראש עצמו- כאב הראש הטיפוסי למיגרנה הוא חד צידי, פועם, מתון עד חזק ומוגבר לרוב על ידי פעילות גופנית. מיקום הכאב יכול להשתנות בין התקף להתקף, ואף להשתנות במהלך ההתקף. הכאב יכול להחליף צדדים, להתחיל מצד אחד ולעבור לכלל הראש. ההתקף הוא בדרך כלל הדרגתי. זמן הכאב יכול לנוע בין 72-4 שעות. תדירות ההתקפים משתנה, ונעה בין מספר מצומצם של התקפים במהלך החיים ועד למספר התקפים בשבוע. אל שלב זה, יכולים להתווסף סימפטומים אחרים, כמו בחילות והקאות (קיימים דיווחים כי כאשר קיימת בחילה, הקאה מאולצת לרוב מסיימת את ההתקף בתוך שניות), רגישות יתר לאור, רגישות יתר לקול, רגישות יתר לריח, שינוי בחוש הטעם, תחושת קור כללי או בכפות הרגליים ועוד.

שלב הפוסטדום- לאחר שלב הכאב, החולה עשוי להרגיש עייפות,בחילות, חולשה ושינויים במצב הרוח. כמה מהחולים מדווחים על הרגשת עליצות לאחר ההתקף, ואילו חלקם מדווח על ישנוניות וכבדות. מנוחה של מספר שעות מורידה משמעותית את עצמת הסימפטומים, אך הכאב עלול לשוב בקימה ובישיבה מהירות.

גורמים
הגורמים האפשריים להתפרצות ההתקף מרובים. ישנם גורמים, המשמשים כטריגר להופעת ההתקף. הופעה שלהם, או מניעה שלהם יכולה לגרום להתקף. טריגרים יכולים להיות התנהגותיים, סביבתיים, הורמונליים ועצביים. בין הגורמים ניתן למנות:

1. תגובות אלרגיות

2. גירוי חושי כגון חשיפה לריוחת חזקים, אורות בוהקים, רעש חזק

3. לחץ נפשי

4. שינוי דפוסי שינה

5. עישון וחשיפה לעשן

6.דילוג על ארוחות

7. שינויים הורמונליים, גלולות למניעת הריון, במהלך גיל הבלות

8.מזונות כגון:מוצרי חלב (במיוחד גבינות מיושנות ומעובשות), דגים מעושנים, תאנים, יין אדום, שוקולד, אגוזים ובמיוחד בוטנים, אבוקדו, לימון ומזונות המכילים מונוסודיום גלוטמט

לעיתים קרובות, נדמה כי התקף המיגרנה מתרחש ללא גורם ספציפי מובהק. על כן, ממליצים מזה שנים לסובלים ממיגרנה לנהל יומן צפייה, ובו לרשום את זמן התפרצות ההתקף, מה קרה באותו רגע, כמה זמן הוא נמשך, אופי ומיקום הכאב, מה גרם לו להיעלם, מה הקל או החמיר את הכאב, ועל ידי כך ליצור דפוס אישי, שיעזור למטופל להבין את אופי המיגרנה.

אבחנה
על מנת לאבחן מיגרנה, קיימים מספר קריטריונים. להתקפי מיגרנה ללא אאורה, משתמשים בעיקרון 5,4,3,2,1.

- 5 התקפים או יותר

- התקף נמשך בין 4 שעות ל3 ימים

- חייבים להופיע 2 או יותר מהבאים: כאב בצד אחד של הראש, הכאב פועם, עצמת הכאב מתונה או חזקה

- סימפטום נלווה 1 כמו בחילות והקאות, רתיעה מאור, רתיעה מרעש

אבחנת מיגרנה נעשית על ידי נוירולוג, בעזרת בדיקות מעבדתיות והדמייתיות נוספות.

טיפול
הטיפול במיגרנה מגוון. מעבר לטיפול הסימפטומטי נוגד הכאב, התפתחו שיטות טיפול נוספות המטפלות בכאב ואף מסייעות בצמצום תדירות ההתקפים. לא מעט חולים, פיתחו במהלך השנים שיטות טיפול ייחודיות ואינדיבידואליות, היכולות לעזור לרבים בזמן כאב הראש. להלן מספר שיטות:

1. חבישת כובע גרב

2. אכילה של בצל ושום טריים

3. שיטת הגרב הקרה: לפני השינה סופגים זוג גרביים במים, סוחטים, ומניחים ל5 דקות במקרר. מוציאים מהמקרר וגורבים, ועל הגרביים הקרות גורבים זוג יבש.

4. מספר חולים, גברים ונשים, דיווחו כי פעילות מינית הקלה משמעותית על כאבי הראש

5. שתיית קפה שחור חזק וממותק

6. הקאה מכוונת

לא כל השיטות הרשומות לעיל עובדות אצל כולם. רצוי לנסות ולראות האם שיטה מסויימת עוזרת במקרה הספציפי של אותו חולה. אחד הדברים החשובים בטיפול במיגרנה הוא הימנעות מאותם מיני מזונות שהוזכרו, על מנת לצמצם את הטריגרים להתפרצות התקף.

הטיפול ברפואה הסינית למיגרנה מורכב משני עקרונות. האחד הוא טיפול סימפטומטי בזמן ההתקף, שיכול להיות דרך פורמולות צמחים, שיטות הרפיה, לחיצה על נקודות דיקור, ועיקרון שני הוא מניעת ההתקפים וצמצום תדירותם. תדירות הטיפול משתנה בין מטופל למטופל בהתאם למצבו. ככל שההתקפים יהיו חזקים ותדירים, כך גם הטיפול יהיה אינטנסיבי יותר.

מספר תוספי מזון הודגמו כמסייעים במניעת התקפי מיגרנה ואף על הקלה של הסימפטומים, ביניהם ויטמין B12 , ויטמין B2 (ריפובלווין), קו אנזים Q10, מגנזיום ציטראט, פרחי חרצית ועוד. יש להיוועץ עם מטפל מומחה טרם לקיחת תוספי המזון.