פיצויים בגין לשון הרע (הוצאת דיבה) 

לשון הרע ידועה גם בכינוי "הוצאת דיבה". מהי לשון הרע? מתי אפשר לתבוע או להיתבע בגין פרסומה ובאיזה סכום? מהן ההגנות הקיימות בחוק והאם יש פרסומים מותרים?

חוק איסור לשון הרע (להלן: "החוק") מגדיר לשון הרע בתור כל דבר שפרסומו עלול לגרום לאדם (או תאגיד) אחד מהבאים:

• ביזוי בשל מעשים, התנהגות, תכונה, גזע, מוצא, דת, מקום מגורים, גיל, מין, נטייה מינית, מוגבלות (פיסית, נפשית, שכלית).
• פגיעה במשרה, בעסק, במשלח יד, במקצוע.
• השפלה בעיני הבריות או הפיכה למטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם.

פרסום לשון הרע יכול להיות בכל אמצעי. למשל: בכתב, בעל-פה, באינטרנט, בדפוס, בציור, בתנועה, בצליל וכד'.

להלן דוגמאות לשני מצבים, אותם רואים כפרסום של לשון הרע:

מצב א': לשון הרע בכתב. במצב כזה, די שלשון הרע היתה עלולה להגיע לצד שלישי – אין דרישה בחוק שהיא אכן תגיע אליו בפועל.

מצב ב': לשון הרע של איציק על בנצי, שהיתה מיועדת להגיע לגדעון. אם היא הגיעה אל גדעון, ברור שיש בכך פרסום של לשון הרע. אך למעשה, די שלשון הרע תגיע אל אדם אחר (אליו לא התכוון איציק), ואין דרישה שהיא תגיע דווקא אל גדעון.

גם פרסום של לשון הרע על אדם שכבר מת הוא פרסום אסור, ובמקרה כזה יכול לתבוע בן-זוגו או קרוב משפחה (ילד, נכד, הורה, אח).

נניח שאיציק ובנצי נמצאים לבד בחדר, ואיציק אומר לבנצי משפט אשר מבזה את בנצי בשל מוצאו. החוק אינו אוסר זאת. על מנת שהדבר ייחשב לעוולה, נדרש שלשון הרע תפורסם לפחות לאדם אחד, שאינו הנפגע עצמו (בנצי). בנוסף, אם לשון הרע מפורסמת לשני אנשים (או יותר) והדבר נעשה בכוונה, המעשה הוא עבירה שדינה שנת מאסר אחת.

בשל פרסום לשון הרע, בית המשפט רשאי לחייב את הנתבע בפיצוי של עד 50,000 שקלים חדשים וזאת אף אם לתובע כלל לא נגרם נזק. אם לשון הרע פורסמה מתוך כוונה לפגוע, בית המשפט רשאי לחייב את הנתבע בפיצוי של עד 100,000 שקלים חדשים, וגם במקרה זה לא נדרש שלתובע נגרם נזק כלשהו. כמובן שאם לתובע אכן נגרם נזק, הוא יכול לתבוע סכום גדול יותר בהתאם.

קיימת רשימה של פרסומים אשר מותרים לפי החוק. כך, למשל, מותר פרסום שנעשה תוך כדי דיון בפני שופט, כאשר הפרסום נעשה ע"י השופט, בעל דין (תובע או נתבע), עורך דינו או עד שלו.

החוק אף קובע שתי הגנות: הגנת "אמת בפרסום" כאשר בפרסום יש עניין ציבורי, והגנת תום לב. כך, למשל, יש הגנה על פרסום אשר נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר, וכן קיימת הגנה על פרסום של ביקורת על יצירה אותה הנפגע הציג ברבים.