פעילות גופנית בהריון 

בעולם העתיק ובחברות מסוימות גם עד ימינו, נהגו הנשים להישאר פעילות במהלך הריונן והמשיכו לעבוד גם עבודות פיזיות.

נשות טונגה מאמינות, כי הישארות בתנוחה אחת לפרק זמן ארוך תקשה על הלידה, על כן הן מקפידות להישאר בתנועה במהלך הריונן.
הנשים הבדואיות ממשיכות לעבוד ולרכב על הגמלים עד לרגע הלידה ממש.
לנשים הרות מגיניאה החדשה ישנם מסלולי מכשולים מיוחדים שפותחו בשבילן.
האינדיאניות נוהגות לרוץ ולשחות כדי לשמור על הכושר הגופני לקראת הלידה.
ריקודי בטן מסייעים בהכנת האגן ושרירי הבטן ללידה ועל כן מומלצים לנשים בהריון.

בעולמנו המודרני, כבר בתחילת המאה, שמו לב רופאים באנגליה לעובדה, כי נשים שעובדות בעבודות פיזיות קשות יולדות בקלות רבה יותר מאלה העובדות בישיבה ועקב כך מצאו לנכון לעודד פעילות גופנית במהלך ההריון.
ההמלצה הרפואית היא לעסוק בפעילות גופנית החל מהחודש הרביעי (כיוון שלפניו ישנו השלב של הסתגלות הגוף להריון, החשש להפלות, סבלן של חלק מהנשים מבחילות וקשיים מסוימים). מומלץ להמשיך בפעילות גם לאחר הלידה, כדי לעזור לגוף "להשתקם" במהרה.
עפ"י דעת הרופאים, פעילות סדירה עוזרת לאישה לשפר את טונוס השרירים שלה לקראת הלידה ולהכין את גופה מראש לקראת ההחלמה שלאחר הלידה ובכלל להגביר את תחושת הנוחות בעת ההריון. ישנן נשים רבות שמרגישות כבדות, מסורבלות ולא מושכות בעת ההריון, והפעילות הגופנית יכולה לשפר את תחושתן פיזית ורגשית כאחד.

הפעילות הגופנית גם משפרת את התיאבון ואת יכולת הגוף לספוג חומרים מזינים בצורה יעילה ולא בזבזנית, מה שעוזר לשמור על משקל מתאים (דבר החשוב לנשים רבות), על זרימת הדם ועל פעילות מערכת העיכול. נשים המתעמלות במהלך ההריון חוזרות מהר יותר למשקלן ולגזרתן מלפני ההריון.
מבחינת מערכת העיכול, הרי ידוע כי במהלך ההריון מרפה הורמון הפרוגסטרון את שרירי מערכת העיכול, מרפה את סוגר הקיבה וגורם לצרבות. בנוסף הוא גם מרפה את שרירי המעיים, מה שמפחית את הפריסטלטיקה וגורם לעצירויות. הפעילות הגופנית עוזרת לשמור את כל אותם שרירים בטונוס מתאים ובכך תורמת רבות לפעילות תקינה של מערכת העיכול ולעתים אף למניעת התופעות הללו.

ישנן פעילויות שמומלצות יותר במהלך ההריון וישנן כאלו שפחות. למשל, ריצה פחות מומלצת, מאחר והורמוני הפרוגסטרון והרלקסין המשתחררים במהלך ההריון מרפים את הרצועות התומכות. על כן עדיפה ההליכה, מה גם שהיא עוזרת לחזק את פעילות מערכת הנשימה, את סיבולת הלב-ריאה ואת היכולת הגופנית וגם תורמת להרגשה הטובה.
עפ"י מקורות אחדים שחייה בשליש האחרון אינה מומלצת. חוקרים מצאו כי היא עלולה לפגוע באספקת הדם לעובר. מקורות אחרים מראים כי שחייה היא פעילות בטוחה ומרגיעה מאד לשרירי הגוף ולאישה עצמה. יש רק להקפיד לא לשחות שחיית חזה, כי זו מגדילה את השקע בגב התחתון, מה שגדל ממילא במהלך ההריון ועלול ליצור עומס על הגב ולגרום לכאבים. יש להעדיף סגנונות שחייה אחרים.
תרגילים המשפרים את היציבה ומחזקים את שרירי הבטן יכולים לעזור לפתור את העומס שנוצר על הגב התחתון, כתוצאה מהשינוי במרכז הכובד בגוף ההריוני. גורם זה ביחד עם העלייה במשקל משפיע על שרירי הבטן והאגן ועל עמוד השדרה.
במהלך ההריון גדל העומס על הלב, כי נפח הדם עולה בכ- 50%. על כן לא כדאי להגזים עם הפעילות הגופנית. כל אישה צריכה להתעמל לפי יכולתה בזמן הנתון, מבלי להגיע לכדי מאמץ ועייפות. חשוב לזכור שהפעילות אמורה להיטיב עם האישה ועם ההריון ולא להחמיר את הרגשתה, רק 'כדי לשמור על הגזרה ולא להשמין יותר מדיי'.