גיל המעבר - לחשוף את הסוד 

הסימנים יכולים להיום איטיים ועדינים או חזקים ומפתיעים כרוח סערה. לא משנה כיצד היא מופיעה, המנופאוזה הינה עובדת חיים עבור כל אישה. כ- 31.2 מיליון נשים חוו מנופאוזה בשנת 2000, בהשוואה לכ- 28.7 מיליון ב- 1990. המומחים צופים כי המספרים יכולים להגיע ל- 50 מיליון בשנת 2020. מאז סוף המאה ה- 20, תוחלת חיי הנשים עלתה לגיל ממוצע של 81 שנה.

הסימנים יכולים להיום איטיים ועדינים או חזקים כמו סערה. לא משנה כיצד היא מופיעה, המנופאוזה הנה עובדת חיים עבור כל אישה. כ- 31.2 מיליון נשים חוו מנופאוזה בשנת 2000, בהשוואה לכ- 28.7 מיליון ב 1990. המומחים צופים כי המספרים יכולים להגיע ל- 50 מיליון בשנת 2020. מאז סוף המאה ה- 20, תוחלת חיי הנשים עלתה לגיל ממוצע של 81 שנה. המשמעות היא שנשים יכולות לצפות לחיות שליש מחייהן לאחר המנופאוזה. האם אתם מוכנים לדאוג לבסיס הלקוחות הזה? ההבנה של שלושת הסוגים של מנופאוזה הינה הצעד הראשון לקראת הלקוחה בשלב המנופאוזה.
סיווגתי את תהליך ההזדקנות לשלושה סוגים - פנימית, סביבתית והורמונאלית:

• ההזדקנות הפנימית הינה תהליך טבעי של הזדקנות. תהליך זה היה מתרחש גם אילו מעולם לא היינו נחשפים לשמש, לטוקסינים (רעלים) או לזיהום. הגנטיקה משחקת תפקיד חשוב בהזדקנות הפנימית - אם הוריך וסביך הזדקנו בצורה טובה, הסיכויים הם שעם אורך חיים בריא, גם את תזדקני היטב. בהזדקנות הפנימית העור מאבד קולגן ואלסטין, וכמות הלחות המאוכסנת בתאים מופחתת.
• ההזדקנות החיצונית מוכרת גם כ"הזדקנות סביבתית", מונח שהצגתי כבר בשנת 1993. ההזדקנות החיצונית או הסביבתית הינה הזדקנות כתוצאה מפגיעות חיצוניות ותיפקודים לקויים בתוך התאים. זהו סוג של הזדקנות שכן נמצא בשליטתנו. גורמים כגון חשיפה לשמש, עישון, מתח, תזונה דלה וצריכת אלכוהול או סמים תורמים לתהליך ההזדקנות. ניתן להפחית את סימני ההזדקנות הסביבתית על ידי טיפול מונע ומתקן. התופעות של ההזדקנות הסביבתית הן: אובדן הקולגן והאלסטין, היפר-פיגמנטציה, אדמומיות, יובש, עור דק יותר ואובדן הלחות מתאי העור.
• ההזדקנות ההורמונאלית מתרחשת כאשר רמת האסטרוגן יורדת. כתוצאה מרמת אסטרוגן נמוכה, נחלשים סיבי הקולגן והאלסטין, העור נעשה דק יותר ועדין יותר, יתכן שיעור-יתר בפנים ונרשם אובדן מים מהתאים - הלחות פוחתת.

בנוסף לשלושת סוגי ההזדקנות שהוצגו למעלה, קיימות יותר מ- 300 תיאוריות שונות על הסיבות להזדקנות. לפחות תריסר מהן מסבירות למה התאים מתנוונים ומתים. לא משנה מהי הסיבה, הרדיקלים החופשיים פוגעים עד לגרימת דלקות ואפקט השרשרת של כולם הנו אובדן מים. כל התאים מאבדים לחות. החומר אשר דואג לתפקוד המתמשך של ייצור הקולגן והאלסטין גם מאבד את הלחות. כל אחת משכבות העור מאבדת את הלחות.

למרות שלא קיימים חוקים לטיפול בעור בגיל המעבר, טיפול הולם של העור וטכניקות מונעות לטווח הארוך, יכולים לסייע בהפחתת ההשפעות הגלויות לעין. ללא טיפול, מצב העור ימשיך להידרדר לאחר המנופאוזה. מחקרים מראים כי העור מאבד עד 30% מכמות הקולגן שלו ב- 5 השנים הראשונות אחרי המנופאוזה. יתרה מזו, העור הופך לדק יותר כמעט באחוז אחד כל שנה ותהליך חידוש התאים האיטי משאיר מספר רב של תאים מתים על פני העור.

אני מאמין כי התשובה לטיפול בעור במנופאוזה נמצאת בשימוש של מרכיב האנטי-אייג'ינג של המאה ה- 21 - המים. תכנית טיפול של העור במנופאוזה צריכה לכלול:

•  רכיבים נוגדי חמצון (אנטי-אוקסידנטים) לפירוק הרדיקלים החופשיים, אשר בסופו של דבר פוגעים בממברנת התאים וגורמים לאובדן המים.
•  רכיבים אנטי-דלקתיים, אשר מפחיתים את היווצרות הרדיקלים החופשיים שפוגעים במבנה התאים וגורמים לאובדן המים.
•  רכיבי לחות טבעיים לצורך ספיגת המים מהסביבה אשר פועלים כמאגר של מים בתאים.
•  רכיבים הידרופוביים (דוחי מים) כגון הסרמידים, אשר מונעים את אובדן הלחות מהתאים ושומרים על פונקצית המחסום/ההגנה של העור - כל אילו יכולים להיות חיוניים לתיקון ולתחזוקת ממברנות התאים.
•  תוספים של חומצות שומן חיוניות וגלוקוזמין לנטילה בבליעה כדי לעודד את הגוף לייצר בעצמו את המולקולות לשמירת המים, לחיזוק קירות התאים - לציטין ואבני הבנייה של לציטין: כולין ופוספודיטילכולין (Phosphatidylcholine ו- Choline).

 מרכיבים אלה, בשילוב עם תכנית לטיפוח העור נגד הזדקנות פנימית וחיצונית, יסייעו לשמור על איזון המים בכל הגוף - אני קורא לזה "עיקרון המים". עיקרון המים אינו קשור לשתיית שמונה או יותר כוסות מים ביום, אלא מדבר על שמירה של המים בתאים, כך שהגוף יתפקד בצורה מלאה. לצד חמצן, מים הינם החומר החשוב ביותר לאדם, וכמעט כל מה שידוע לנו על תהליך ההזדקנות אומר לנו כי ירידה בתפקוד הגוף במשך השנים קשורה לאובדן מים. תתארו לעצמכם תינוק: בלידה, מהווים המים כ- 75% ממשקל גופו. במהלך שנות חיינו כמות זו יורדת ל- 60%. חברו את אובדן המים עם הפחתת רמות ההורמונים שמופיעה במנופאוזה והאפקטים הנראים לעין עלולים להיות די דרמטיים.
 
מה זו מנופאוזה ולמה היא כל כך מטרידה אותנו? בחברה אשר מאמצת אל ליבה את הצעירות, ההזדקנות הופכת לעניין מרכזי ועל המזדקנת לשלם מחיר רגשי ופיזי. המנופאוזה הנה חלק ממחזור חיי הפוריות של כל אישה, משמעותה הפסקת הווסת. במהלכה שחלות האישה מייצרות פחות ופחות הורמון אסטרוגן נשי. לא ניתן לאבחן את המנופאוזה באופן רפואי, לפני שהאישה עוברת תקופה של שנה ללא ווסת וללא היריון, הנקה, תרופות או מחלות מסוימות - גורמים העלולים להביא להפסקת המחזור. לאחר המנופאוזה, נשים אינן יכולות יותר להיכנס להיריון והן רגישות יותר למחלות.

לא ניתן לחזות את המנופאוזה. הירידה ברמות ההורמונים שונה מאישה לאישה, כמו גם התופעות הכלליות של גיל המעבר. בזמן שהמנופאוזה מתחילה בדרך כלל בגילאים 45 - 55, חלק מהנשים מתחילות לחוות את תופעות גיל המעבר כבר בתחילת שנות ה- 30 לחייהן: חוסר שינה, עלייה במשקל, עצבנות, חוסר זיכרון זמני, גלי חום, שיעור יתר בפנים, אקנה ועור יבש.

מחקרים רפואיים מראים כי במהלך המנופאוזה ואחריה מתרחשים שינויים הורמונאליים בקומפוזיציה של העור. תת-הדרמיס, או שכבת השומן שמתחת לעור, הופכת לדקה יותר כאשר קטן ייצור האלסטין והקולגן (רקמת חלבון מבנית). הדרמיס (שכבת התמיכה וההזנה של העור), גם הוא הופך לדק יותר והעור מאבד חלק רב מגמישותו, ואת היכולת לחזור לצורתו הטבעית. הסיבה העיקרית לכך הנה הרמה הנמוכה של אסטרוגן אשר מונע את הצמיחה, וגורם להחלשה של כלי הדם, ובכלל, מוביל להופעתם של הנימים. החוסר בחומרים המזינים ובחמצן תורם לכך שהעור דק יותר וקצב חידוש התאים פוחת.

התופעות הפיזיות גלויות: הקמטים בולטים יותר, העור מקבל מראה חסר חיים, חסר צבע, מחוספס ויבש. בנוסף, נשים שמעולם לא היה להם אקנה מגלות התפרצויות פצעונים בלתי צפויות בגלל חוסר האסטרוגן בגופן. הן מגלות כי יש להן יותר שיערות על הפנים, אך גם כתמים חומים, עור רגיש יותר וכלי דם עדינים ומורחבים עקב צמצום שכבת העור עם הזמן.
 
עבור חלק מהנשים קיימת אופציה טיפולית - טיפול בהחלפת הורמונים (HRT-Hormone Replacement Therapy), שלעיתים ידוע כטיפול הורמונאלי פוסט-מנפאוזה. עם HRT, הגוף מקבל אסטרוגן והורמון נשי נוסף - פרוגסטרון. את ה- HRT ניתן להשיג בכמה צורות. למשל, קיימים כדורי אסטרוגן, מדבקות, קרמים, שתלים או קומבינציות שלהם. הטיפול מומלץ רק לנשים בריאות הסובלות מבעיות שקשורות ישירות למנופאוזה. ה- HRT מסייע במניעת השינויים הפיזיים הרבים שמופיעים במהלך ואחרי המנופאוזה. אך תופעות הלוואי כוללת גם דימום חודשי, רגישות בשדיים, בחילות, בטן נפוחה וכאבי ראש. מחקרים חדשניים מזהירים גם מפני הסיכונים של HRT, חשוב להעריך ביסודיות את כל התועלת ואת הסיכונים יחד עם רופא.

ישנן גם שיטות חלופיות לטיפול החלפת ההורמונים לצורך ההקלה בתופעות גיל המעבר: מוצרים בוטניים ומוצרי צמחים בעלי השפעה דומה לזו של האסטרוגן, אשר יכולים לסייע בשיכוך תופעות גיל המעבר, אך בכל זאת חשוב לשוחח על אופציות אילו יחד עם הרופא המטפל.
מגיעות אליי המון מטופלות שנמצאות בשנות המנופאוזה, ולכן ערכתי מחקרים על מרכיבים ופורמולות שמיועדות לטיפול הספציפי בעור בגיל המעבר. ברצוני להדגיש כמה מרכיבי מפתח:
 
טיפול מקומי

•  שמן משמש, שמן רקפת הערב ושמן גרעיני בוראג' שומרים על המחסום הטבעי של העור, ומחזקים את יכולת שמירת הלחות.
•  אנזימים מפפאיה מקלפים את העור בעדינות וחושפים עור זוהר ורך יותר.
•  תמציות סויה ובטטה פראית מהווים אסטרוגנים טבעיים ממקור צמחי.
•  תמציות מפרחי ציפורן ואיריס מחזקות ומרגיעות את העור.
•  גלוקוזאמינוגליקנים עוצרים את ההפחתה הדרסטית בקולגן.
•  תמצית פטריית השיטאקי מטפחת ומחזקת את העור.
•  חמאת שיאה מספקת לחות ברמה גבוה ומחזירה לעור את חיוניותו.
•  תמצית הצ'פארל (Chaparral) מונעת את צמיחת השערות על הפנים, הוכח מדעית כי היא מקטינה את הצמיחה של השערות ב-22% תוך 12 שבועות.

תופעות אחרות של גיל המעבר כמו חוסר שינה, עצבנות וכאבי פרקים, ניתנות לטיפול פנימי בעזרת פתרונות טבעיים כגון:

•  מלטונין אשר מרגיע וגורם לשנת מנוחה.
•  גלוקוזמין כדי להמריץ את ייצור הקולגן וכדי לשכך את כאבי הפרקים.
•  ביוטין לחיזור השיער, העור והציפורניים.
•  קומפלקס של הויטמינים B לבריאות כללית.

בנוסף לטיפול החיצוני והתוספים, אני ממליץ על תכנית לטיפול עצמי או מה שאני קורא "בריאות כוללת". כן, ניתן להפחית את הקמטים, להילחם ברדיקלים החופשיים ובדלקות ולשמור על העור רך וגמיש. אך כל הטיפולים להחזרת רוח הצעירות אינם מספיקים אם את לא לוקחת זמן להירגע, להוריד את המתח, להפחית את הבדידות, ואם את לא מכניסה תשוקה לחייך.
 
כפי שידוע, העור הוא האיבר הגדול ביותר בגופנו. הוא לא רק מסמן נגיעה וחום, הוא מבחין בסימנים הסביבתיים ומשדר אותם למוח. חוקרים באוניברסיטת הרווארד כינו את הקשר הזה הרשת הנוירו-אימונו-עורי-אנדוקריני או N.I.C.E. בתרגום: כל מה שמשפיע על העור משפיע על הגוף ולהיפך. העור שלנו מקושר למוח שלנו, למערכת העצבים, להורמונים או למערכת החיסונית שלנו. במונחים רחבים יותר - החיבור מוח-עור משקף את הבריאות ואת המחלות שלנו.