מימוש עצמי - התממשות העצם שבי 

מימוש עצמי - התממשות העצם שבי !

המושג מימוש עצמי עוסק בהתממשות בפועל של ה"עצמי" כלומר אותו הפן שבי המכונה עצם, מתהווה ומתגשם באופן ממשי.
אמנם על מנת לדון כראוי בדבר מימוש עצמי עלינו להקדים וליצור מושג בהיר וברור מהתיבה "עצם", במילים אחרות, מהו שניתן להצביע עליו ולומר שהוא עצמותינו שהרי הוא הוא העומד להתממש.
לכאורה שאלה פשוטה אך במבט מעמיק נגלה כי במרוצת השנים המון דיו נשפך בידי גדולי החוקרים, אנשי מדע ורוח בכדי להשיב על שאלה זו.

בפילוסופיה המושג "עצם" מורה על מהותו של דבר, ואם כן השאלה שיש לשאול כאשר אנו ניגשים לטפל במושג מימוש עצמי היא שאלה אקזיסטנציאלית, והיא לא אחרת משאלה עתיקת יומין – מה מהותנו?
והיו פילוסופים בעבר שטענו שמהות האדם היא השכל, אך אופן ההסתכלות על הנושא קיבל תפנית כאשר קם הפילוסוף הצרפתי רנה דקרט וניסח את משפטו המפורסם "אני חושב, משמע אני קיים".
במבט קרוב יותר על הקביעה ניתן להבחין שישנו דבר יותר שורשי וקדום מהשכל שהרי לפי המשפט השכל הוא כלי הנרתם לשימוש והנהגה ע"י "האני" ואם כך הרי שהדבר השורשי ביותר באדם הוא "האני" ואותו אנחנו נכנה "עצם".
למעשה עדין לא השבנו על השאלה כי אם רק החלפנו תיבה אחת באחרת.
בכדי לעשות פסיעה קדימה נישען על משפט מפי הרב ברוך שלום הלוי אשלג (הרב"ש) בנו הבכור של בעל הסולם המפורסם (מחבר הפרוש האפי, פרוש הסולם לספר הזוהר).
הרב"ש כותב כך "המחשבה תולדה מהרצון" נצרף זאת לתובנה שקיבלנו מקביעתו של  דקרט, האני מנהיג את השכל וכבר אמרנו ש"אני" ו"עצם" היינו הך, הרי שהדברים מתיישבים יפה עם המשפט "המחשבה תולדה מהרצון" שהרצון למעשה מנהיג את המחשבה. שהרי אין לך אדם שיהרהר בדבר שאינו רוצה בו.

אם כן אפשר לומר שהאני הוא לא אחר מרצונו של אדם, ולפי זה יוצא שמימוש האני נקרא מימוש הרצון כיון שהאני היינו הרצון קודם להשכל, ואל לנו להתבלבל ולומר שהם 2 דברים שונים.

כעת יש לנו לברר איזה רצון עלינו לממש.
מכון שאין לך אדם על פני כדה"א שרוצה להזיק לעצמו אלא מעוניינים אנו ע"פ רוב בהנאת עצמנו יש לומר שהרצון שלנו הוא ליהנות ואנחנו נהנים מכל דבר המסב לנו הנאה, לכן אפשר לומר מהותנו היא "הרצון לקבל הנאה" או לשם הקיצור "רצון לקבל".
ואם תמצא לומר שישנם אנשים שמזיקים לעצמם במתכוון והם לא רוצים להנאות לעצמם, הרי שבמבט מעמיק יותר אינם מעוניינים להרע לעצמם כי אם אדרבא, המצב בו הם נמצאים הוא בלתי נסבל עד כדי שהתכונה הזו אהבת עצמי (רצון לקבל) שנועדה להתפתחות החיים מביאה אותם לידי החלטה כי הקץ טוב לי מאשר הרע בו אני שרוי, ובזאת חזרנו לאותה נקודה המניעה אותנו נקודת הרצון לקבל הנאה. 

ולכן מימוש עצמי באופן כללי הוא תהליך בו אנו ממשים את הרצון לקבל שלנו, לפי בעל הסולם התפתחות הרצון ב 5 דרגות של תענוג הקשורים תחילה לעולם הזה, רצון לתענוג פיזי, כסף, כבוד, מושכלות, ומימוש עצמי שהו כבר תחילת הדרגה הקשורה בתענוג רוחני, אינה שייכת לעוה"ז בפעול ממש.
אפ על פי שיש לומר שהוא מתממש בעולם הזה.
 ורק בדרגת זו מתחיל למעשה המימוש העצמי כשלעצמו. אגב ניתן למצוא תבנית ותאור דומה בפירמידת הצרכים של מסלו.

והנה נמצא מימוש העצמי עומד באותה דרגה של תענוגים רוחניים ולכן אפשר שהוא הדרגה בה אנו ממשים את הרצון לקבל רוחניות שהו למעשה הסיבה לשמה נברא הרצון לקבל  לכתחילה.
וכיון של לכל רצון יש מילוי הרי שניתן לומר שכל התהליך הוא תהליך של השתלמות כלומר אני חסר דבר מה והמילוי של אותו חוסר נקרא השתלמות.

עוד הבחנה כיון שידוע שכמה ששלמות כל בריאה יצירה ועשייה מעידה על שלמות היוצר. ובנוסף ניתן ללמוד מהבריאה עצמה אודות הבורא.
לכן כשאנו נתבונן ברצון האין סופי שלנו הרוצה כל הזמן לקבל תענוג והנאה הטובים ומרהיבים ביותר נדע שדבר כה אין סופי יכול להיות רק "מעשה ידיו" של פועל שהוא שלם יותר או שלם באותה מידה ואין סופי.
יתרה מזאת קיימת בנו מלידה תחושה שקיים מחוץ לנו דבר שהוא שלם מאיתנו ושבהשגתו אנחנו נהיה שלמים בעצמנו. ומכאן נובע המרדף אחר בן או בת זוג, מקצוע מבוקש, וכו'.
התחושה הזו היא שמנחה, דוחפת, ומושכת אותנו להתקדם במהלך כל 70 שנותינו הוטבעה בנו במטרה להביאנו לתכלית הנרצה, גם מלמדת אותנו על תכלית זו. כי אנחנו שואפים להשתלם רק במובחר שבמובחרים ומה מובחר יותר מאשר דבר שהוא שלם בתכלית השלמות - !
וכיון שתחושה זו קיימת בי הופכת אותה לממשית יותר מכל הדברים הקיימים מחוץ לי שאותם אני מכיר רק הכרות שיטחת מעין כמו חלום.
כי אין חשש לשקר ברגשות שהרי אף אחד לא יוכל לשכנע אותי שחם בשעה שאני בתוכי מרגיש שקר לי!
כמו שאין לטעון שאני משקר כשאני אומר שנפגעתי ממצב מסוים. שהרי אני באמת מרגיש פגוע באותה שעה.
וכיון שתחושה זו של השתלמות לא עוזבת אותנו בכל שנותינו, וקיימת בכל אחד ואחת מאיתנו רק מאמתת את הקביעות הללו.
ועוד בן אם נרצה או לא כל אחד עוסק בהשתלמות כזו או אחרת במשך חייו והשאלה היחידה שיש לשאול היא האם אני אגיע לדרגה כזו שאני ארצה להשתלם גם בדבר שהוא נעלה מכל יתר דרגות המימוש של הרצון.

ולכן ניתן לומר שהדרגה הגבוה ביותר של שלמות היא השתלמות בדבר השלם בתכלית השלמות והדרגה זו נקראת דבקות או השתוות המהות או מימוש עצמי.
ואם כן ניתן לתמצת שהשלמות הגדולה ביותר היא נחלתו אך ורק של  הקב"ה שהוא היחיד שאנחנו יכולים לומר עליו שהוא שלם בתכלית השלמות. ומשום כך ההשתלמות הנעלית ביותר היא לא אחרת מאשר דבקות בו י"ת. וזהו שניקרא מימוש עצמי.

לסיכום מימוש עצמי הוא פתיחת הרצון לקבל עד דרגתו הסופית בא הוא מוכן לקבל את כל הטוב והעונג שהוכן לו במחשבת הבריאה.