טיפ שמצליח - שיתוף פעולה בין מנהל עובדים 

לאור פרשת השבוע : תרומה – תצוה  - זכור - פורים.

מנהלים מ[ת]חפשים משמעות J

ואתה תצוה את - בני ישראל שמות כז, כא

וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  דבר אל-בני ישראל, ויקחו-לי תרומה:  מאת כל-איש אשר ידבנו לבו, תקחו את-תרומתי. שמות כה,א

זכור, את אשר-עשה לך עמלק, בדרך, בצאתכם ממצרים.  אשר קרך בדרך, ויזנב בך כל-הנחשלים אחריך--ואתה, עיף ויגע; ולא ירא, אלהים דברים כה, יז

מדוע נקרא החג "פורים" - על שם הפור, בחדש הראשון הוא-חדש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש  הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחדש לחדש שנים-עשר הוא-חדש אדר אסתר ג, ז

פרשות תרומה ותצוה למעשה משלימות האחת את חברתה ומאפשרות השלמת מכלול מלאכת הקמת המשכן וכליו.

בקורסים להכשרת מנהלים, אני מנחה את המנהלים להגדיר, כל אחד, בצורה קצרה וקולעת "מה" הוא רוצה להשיג ?, "למה" הוא מצפה מעצמו, מעובדיו, מהעסק ?. זאת כדי להיות מסוגל להעביר לכפופים לו את המסרים הרצויים, בבחינת  ואתה תצוה.                                                                                                                על מנת שאכן כך יקרה, על המנהל להציב מטרה עיקרית ומטרות משנה - לשם בקרת התהליך, כולן מלוות בלוח זמנים, בבחירת הצוות לביצוע, בהגדרת תפקידים וחלוקת אחריות ברורה לכל אחד מהם, בהקצאת סל משאבים ובהגדרת נהלי עבודה.

בשלב הבא רצוי לאפשר לעובד/ים להציע דרך "איך" להתמודד עם המשימה, על מנת לעמוד במטרה.  בצורה זאת כל אחד יכול לתרום חלקו מתוך ניסיונו, כישוריו ונטיית ליבו, זאת בבחינת ויקחו-לי תרומה, תרומה מלשון הרמה, כאשר אדם מרגיש שותף, ממילא הוא מוכן לקחת אחריות להוסיף ולעשות יותר, זאת בבחינת כל-איש אשר ידבנו לבו , נ.ד.ב אומר הרב הירש, מלשון נ.ט.ף לצאת מבפנים טיפין – טיפין.

כאשר עסק מתפקד על בסיס "ציווי" דברים ברורים, המגובים בתכנית עבודה מוגדרת, בה כל עובד יכול לתרום מעצמו למען השגת המטרה, תוך תחושת שייכות לצוות, לא נשאר מקום ליד המקרה.

נראה לי שבעצם הציווי לקריאת פרשת זכור, באים חז"ל ללמד אותנו שבניגוד לתפיסת העולם העמלקית על פיה כל הקורה בעולם נתון ליד המקרה, בבחינת אשר קרך בדרך, עלינו לזכור שיש מנהיג לעולם ויש סדר בעולם, כי כאשר אנו משאירים את הדברים ליד המקרה, ממילא אנו לא רואים כיצד אנו יכולים לתרום, אנו לא מוצאים מקום לקחת חלק, אנו מאבדים את תחושת השייכות, "מתקרר" רצוננו לקחת חלק בתהליך...

האם לא כך מרגיש אדם שנמנע ממנו לתרום, שנמנע ממנו להביע את עצמו, כאשר אינו יכול להעלות נר תמיד דהיינו להתעלות ולהתפתח ?, האם לא הפכנו "חיפשנו" אותו לרובוט ?.

זהו בדיוק המסר של מגילת אסתר וחג הפורים.

כמו בסיפור המגילה, כך גם חיינו יכולים, חלילה, להיראות במבט שטחי כרצף של אירועים ומקרים, שאינם קשורים האחד לשני, בייחוד כאשר שם ה' נסתר ואינו מופיע מפורשות במגילה. למעשה, אנו צריכים ללמוד  לחפש ולחשוף את יד ה', שמאחורי המקרים ומאחורי התחפושות בכל יום ויום, לדעת למצוא את הקב"ה בכל אירוע בחיי היום יום, ובעיקר בתוכנו !

חג הפורים בה להזכיר לנו, לחפש משמעות מתחת למסכות : ללמוד להתרומם מעל הראיה השטחית המפרידה, לראיה של קדושה ושלימות, לראות כיצד הכל מתחבר ומתקשר אל שורש אחד, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי  , להבין שגם המן וגם מרדכי הם פרי יצירתו של הקב"ה  ולדעת שתמיד הכל, אבל הכל, ניתן לנו מאיתו יתברך, לטובה !

משה פרידמן 050-3-202-202