שבת בסנט פטרבורג 

היום ראש השנה תש"ס, וגם שבת קודש.

קמנו כחצי שעה יותר מאוחר מהרגיל. לא הזדרזנו במיוחד. ירדנו לארוחת הבוקר - לתפוס מקומות ליד החלון רחב הידיים המשקיף על הים הבלטי - וליד שולחנות וכסאות שנשארו מהחתונה של אתמול בערב. הכל היה "פיקס" עד שהתישב גם סועד מאחרי ( גב אל גב ) שנינו נשארנו תפוסים בכסאות מחוסר מקום. הכסאות החדשים - מהחתונה - עם משענות לידים שלא מתאימות לא לגובה השולחן, ולא לרוחב שבין רגלי השולחן, בתוספת הצפיפות שבין השולחנות, "נעלו" אותנו. חשבנו להזמין את כוחות ההצלה אבל בכוחות משותפים - הוא ואני - יצאנו מזה. את השולחנות לקחו לתיקון ואת משענות הידים מחפסים על שפת הים.

כרגיל, אילנה הצילה את המצב ובהליכה מהירה עברה את המרחק של קילומטר - ז"א 10 פעמים הלוך וחזור - והביאה את פרטי ארוחת הבוקר לשולחן ליד החלון הפונה לים הבלטי.

בנחת צעדנו נחושים בדעתנו, לעבר תחנת האוטובוס של קו 7 - והופ..... העירה.

שני רובל. לא יותר ולפני שעמדנו על המקח. ירדנו ברחוב הראשי עם ה"פרספקטיבה" והתחלנו "חורשים" את הרחוב על פי הספר שהבאנו איתנו מהארץ.

באמת טיול נעים. - אילנה ואני בפטרבורג - . מסתובבים ברחובות בהם סובבו פושקין וגוגול, רימסקי וצ'איקובסקי שלא לדבר על פיטר ורספוטין והרבה מה"חברים שלנו" שהכרנו מסיפורי ההסטוריה כפי שלמדנו, והרבה שיפורים עדכניים מפי אורי.

נכנסנו לחנויות. ראינו מרכזי קניה מסודרים המציעים מכל טוב הארץ, והיבוא המתגבר, ונוכחנו שהמחירים של מוצרי היבוא דומים למחירים בארץ. פעמים משופרים למטה ופעמים למעלה. ואם לקנות - קנו בארץ. בכל זאת.

בסוף המסלול המומלץ, לפי הספר, יצאנו מהספר, שוטטנו ברחובות וגנים צדדיים ונהנינו מיום יפה, מרוצים מיכולת ההתמצאות ומהיותנו כאן.

ליד פסלו של פושקין, שבחזית בנין המוזיאון הרוסי, בתוך גן ציבורי, שמענו מנגן בבלליקה. אילנה נדבקה בלהט המנגינה והצטרפה בשירה ושניהם , - המנגן האלמוני ואילנה שלי - רקעו ברגליהם בהתלהבות תוך שהם מתנדנדים בקצב, זה מול זה. כאשר נודע לאיש שאנחנו מישראל, החל האיש דובר אידיש. הביט בנו וביקש "דולר".

בלב קרוע ונירגש, הכנסתי את היד לכיס ושלפתי דולר. האיש בקושי זכר שהיום ראש השנה, נראה שאושר.. נשק לשטר, מרח אותו על הבלליקה לאות ברכה, ודמעות בעיניו.

על מעילו המרופט, אותות הצטינות בקרבות מרים. בכיסו, פנקס קטן שחוק ובתוכו פרק תפילה, תמונת אישתו המנוחה ותמונתו שלו בימים שהיה גבר בין גברים.

עבר מפואר, לעת הווה ללא תפארה, ועתיד מעורפל. - מדכא !

ושוב חצינו את "ככר הארמון" ובאוטובוס מקו 7 , בתנאים משופרים בהרבה, יחסית לאתמול, חזרנו ב שני רובל לבית המלון. 18 דקות נסיעה מה"הרמיטאז'" ועד התחנה הסופית שלנו.

להערב הוזמנו עבורנו כרטיסים להופעה של להקת פולקלור. עלינו לנוח ובשעה 20 בדיוק, היינו מוכנים.

בכל טיול מאורגן, אני אומר לעצמי: די ! אין יותר הופעות פולקלור. ובכל פעם, אני נשבר ומצטרף לכלם, ובכל פעם אני מתאכזב מחדש.

ההופעות האלה מאורגנות לקהל "חד פעמי". במחיר כפול ( ולא חשוב מה המחיר - תמיד כפול ). ברמה אומנותית של ציון 5 מתוך 10 ועם מנגנים ורקדנים שהדביקו להם את החיוך עם פלסטר.

אומרים שלאחת נפל הפלסטר והקהל רצה לברוח. השניה, שכחה להוריד אותו, היגיע איתו הביתה ומאז מחפשים את בעלה. למוצא הישר מובטחת תרומה בהתאם. ( לא היה שווה הרבה. )

בעיני. מלאכותי, מאולץ ומי שהולך לכאלה - מגיע לו.!
אני מקבל את זה באהבה.

בהפסקה כיבדו אותנו בממרח קביאר מרוח על קוביות לחם מיניאטוריות וכוס שמפניה אמיתית.

ועוד כוס סודה. ועוד כמה ריקודים עממיים בהשפעה של הקוזקים - ולמלון.

בהכללה - יום מהנה., במזג אויר נהדר. עם טמפרטורות חוץ מתאימות לכל מטייל, ובאווירה של שביעות רצון ונחת. וזה העיקר.

ההרגשה הכללית הטובה והנעימה המשרה העיר הזאת, יש בה כדי למזער את הדברים הקטנים, את האי הבנות שמפריעים לכל אחד בעיר זרה - וגם לי.

שיהיה לכלנו שנה טובה. ורק בשמחות. bye ...........