"דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות", כך כותב האר"י הקדוש בספרו "עץ חיים".
"אור עליון" הוא הבורא, שכל רצונו הוא לתת שפע אינסופי. כדי שיוכל לממש את רצונו להעניק שפע, ברא הבורא נברא שיהיה מסוגל לקבל ממנו את כל הטוב והשפע שהוא רוצה לתת. מקור המילה "ברא" בשפה הארמית ומשמעותה היא "הוציא לחוץ" ("בר" משמעו חיצוני). מערכת היחסים בין הבורא לבין הנברא היא מערכת יחסים בין פנימי לחיצוני, כאשר הבורא הוא הפנימי והנברא הוא החיצוני לו.
פירוד מחזק
עבור הנברא, הקשר עם הבורא הוא התענוג הגדול ביותר שקיים. במצב כזה, אין לנברא כל עצמאות מכיוון שהוא נשלט על ידי תענוג זה באופן מוחלט. כדי שהנברא ירכוש רצון עצמאי וחופשי משליטת התענוג עליו ויוכל לבנות מערכת יחסים אמיתית עם הבורא, יש צורך להביא את הנברא למצב שבו הוא בנתק ממקור התענוג, מהבורא. רק במצב כזה יהיה מסוגל הנברא להרגיש שהוא צועד לעבר הבורא באופן חופשי ועצמאי. כמו אב שרוצה שהילד שלו יגדל ויהיה כמוהו, הבורא מתרחק מהנברא בהדרגה כדי לאפשר לנברא ללמוד כיצד להגיע בכוחות עצמו למצב הבורא.
אולם, ניתוק הקשר מהבורא לא נעשה בבת אחת, אלא באמצעות "ירידה הדרגתית" בת 125 מדרגות, עד לדרגת "העולם הזה". כאמור, ירידתו של הנברא נועדה לאפשר לו לשוב אל הבורא, אלא שהפעם יהיה עליו לעשות זאת באופן עצמאי. כל "ירידת מדרגה" של הנברא מסמלת ריחוק שהולך וגדל עד לנתק המוחלט מהבורא. כאשר יבחר הנברא לשוב אל הבורא ולטפס במעלה סולם המדרגות, הוא יתגבר על הריחוק מהבורא ויחזק את הקשר שלו ע?מו.
בתהליך זה רוכש הנברא עצמאות ובסופו הופך הנברא לחלק הפנימי ביותר בבריאה ומתאחד עם הבורא.
מלמעלה למטה וממטה למעלה
תהליך ההתרחקות מסתיים בשבירת הנברא לחלקים רבים הנקראים "נשמות". בתום התהליך נופלים חלקים אלה למקום הרחוק והחיצוני ביותר ביחס לבורא, אל העולם הזה.
מצב זה, שבו מציאות הבורא נסתרת לחלוטין מפני הנשמות, נקרא "העולם הגשמי". מטרתו היא לאפשר לאדם להעדיף את החזרה לבורא על פני העולם הזה ומתוך בחירה חופשית.
האדם עבר תהליך ממושך, שבו הלך והתעמעם הקשר שלו עם הבורא, עד שהגיע למצב שבו אנו מצויים כעת - לניתוק מוחלט מהבורא.
בימינו אנו ניצבים בפני הבחירה להתחיל בטיפוס ההדרגתי בחזרה לשורשנו בצורה מודעת אל עבר הבורא. חכמת הקבלה שמתגלה בימינו היא השיטה שנועדה להוביל אותנו בדרכנו הרוחנית על פני אותן 125 המדרגות בחזרה אל הרגשת המציאות השלמה - אל הבורא.
כותב על כך בעל הסולם במאמר "מהותה של חכמת הקבלה":
"והנה בכללותה מתחלקת חכמה זאת לב' סדרים, המקבילים זה לזה ושווים זה לזה כמו ב' טיפות מים. ואין הפרש ביניהם, רק שהסדר הראשון נמשך מלמעלה למטה עד העולם הזה. והסדר שני מתחיל מעולם הזה והולך מלמטה למעלה בדיוק בכל אותם הדרכים וההרכבות, שנרשמו משורשם בעת הופעתם והתגלותם ממעלה למטה".
בחזרה אל המציאות השלמה
הנשמות נחלקות לפנימיות וחיצוניות, בהתאם ליחס שבין הבורא לנבראים. החלק הפנימי יותר נקרא "עם ישראל", והחלק החיצוני נקרא "אומות העולם". מכיוון שישראל הוא החלק הפנימי, הוא קרוב יותר לבורא ולכן עליו להיות זה שיוביל את תהליך החזרה של כלל הנשמות לבורא. כותב על כך בעל הסולם: "והנה העולמות בכללם נבחנים לפנימיות וחיצוניות... ותדע שענף הנמשך מהפנימיות המה עם ישראל, שנבחרו לפועלי התיקון והתכלית הכללי, ויש בהם אותה ההכנה שיכלים להתפתח ולגדול עד שיגיעו, גם יניעו את האומות להגיע אל התכלית הכללי". (מאמר "שפחה כי תירש גברתה", מתוך הספר "אור הבהיר").
העולם הגשמי בנוי בדיוק על פי מבנה העולם הרוחני, ולכן גם בעולמנו מתגלה עם ישראל כקבוצת אנשים שנועדה להוביל את תהליך החזרה אל הכרת הבורא. כדי שיוכל להוביל את התהליך, קיבל עם ישראל את שיטת הקבלה. במשך השנים איבד העם את הקשר שהיה לו עם השיטה, ורק קומץ של אנשים, הנקראים "מקובלים", שמר עליה בסתר כדי שניתן יהיה להשתמש בה במועד המתאים. כיום, משהגיעה העת, מסבירים המקובלים לכלל העם כיצד להשתמש בשיטה זו ולשוב מתוך בחירה לקשר שלם ונצחי עם הבורא.
יחס נכון בין פנימיות לחיצוניות
מכאן אנו למדים שתפקידו של עם ישראל הוא להעדיף את הפנימיות על פני החיצוניות. משמעות העדפה זו, היא שכל אחד מאיתנו יגביר את העיסוק בפנימיות - בחכמת הקבלה, במשך זמנו הפנוי. על ידי בניית היחס הנכון בין פנימיות לבין חיצוניות, האדם מעלה את החשיבות שהוא מייחס לרוחניות על פני גשמיות, ומעניק חשיבות לעולם הנצחי לעומת העולם החולף. אדם שכבר קבע את היחס הנכון בין פנימיות לבין חיצוניות בתוכו, מושך עליו שפע עליון שמביא לו שלמות ושלווה. כשעם ישראל כלו יסדר בתוכו את היחס הנכון, נהיה כלנו כאגודה אחת וכל הנשמות יחזרו למדרגה העליונה שבסולם, אל האושר ואל הנצחיות.
"אור עליון" הוא הבורא, שכל רצונו הוא לתת שפע אינסופי. כדי שיוכל לממש את רצונו להעניק שפע, ברא הבורא נברא שיהיה מסוגל לקבל ממנו את כל הטוב והשפע שהוא רוצה לתת. מקור המילה "ברא" בשפה הארמית ומשמעותה היא "הוציא לחוץ" ("בר" משמעו חיצוני). מערכת היחסים בין הבורא לבין הנברא היא מערכת יחסים בין פנימי לחיצוני, כאשר הבורא הוא הפנימי והנברא הוא החיצוני לו.
פירוד מחזק
עבור הנברא, הקשר עם הבורא הוא התענוג הגדול ביותר שקיים. במצב כזה, אין לנברא כל עצמאות מכיוון שהוא נשלט על ידי תענוג זה באופן מוחלט. כדי שהנברא ירכוש רצון עצמאי וחופשי משליטת התענוג עליו ויוכל לבנות מערכת יחסים אמיתית עם הבורא, יש צורך להביא את הנברא למצב שבו הוא בנתק ממקור התענוג, מהבורא. רק במצב כזה יהיה מסוגל הנברא להרגיש שהוא צועד לעבר הבורא באופן חופשי ועצמאי. כמו אב שרוצה שהילד שלו יגדל ויהיה כמוהו, הבורא מתרחק מהנברא בהדרגה כדי לאפשר לנברא ללמוד כיצד להגיע בכוחות עצמו למצב הבורא.
אולם, ניתוק הקשר מהבורא לא נעשה בבת אחת, אלא באמצעות "ירידה הדרגתית" בת 125 מדרגות, עד לדרגת "העולם הזה". כאמור, ירידתו של הנברא נועדה לאפשר לו לשוב אל הבורא, אלא שהפעם יהיה עליו לעשות זאת באופן עצמאי. כל "ירידת מדרגה" של הנברא מסמלת ריחוק שהולך וגדל עד לנתק המוחלט מהבורא. כאשר יבחר הנברא לשוב אל הבורא ולטפס במעלה סולם המדרגות, הוא יתגבר על הריחוק מהבורא ויחזק את הקשר שלו ע?מו.
בתהליך זה רוכש הנברא עצמאות ובסופו הופך הנברא לחלק הפנימי ביותר בבריאה ומתאחד עם הבורא.
מלמעלה למטה וממטה למעלה
תהליך ההתרחקות מסתיים בשבירת הנברא לחלקים רבים הנקראים "נשמות". בתום התהליך נופלים חלקים אלה למקום הרחוק והחיצוני ביותר ביחס לבורא, אל העולם הזה.
מצב זה, שבו מציאות הבורא נסתרת לחלוטין מפני הנשמות, נקרא "העולם הגשמי". מטרתו היא לאפשר לאדם להעדיף את החזרה לבורא על פני העולם הזה ומתוך בחירה חופשית.
האדם עבר תהליך ממושך, שבו הלך והתעמעם הקשר שלו עם הבורא, עד שהגיע למצב שבו אנו מצויים כעת - לניתוק מוחלט מהבורא.
בימינו אנו ניצבים בפני הבחירה להתחיל בטיפוס ההדרגתי בחזרה לשורשנו בצורה מודעת אל עבר הבורא. חכמת הקבלה שמתגלה בימינו היא השיטה שנועדה להוביל אותנו בדרכנו הרוחנית על פני אותן 125 המדרגות בחזרה אל הרגשת המציאות השלמה - אל הבורא.
כותב על כך בעל הסולם במאמר "מהותה של חכמת הקבלה":
"והנה בכללותה מתחלקת חכמה זאת לב' סדרים, המקבילים זה לזה ושווים זה לזה כמו ב' טיפות מים. ואין הפרש ביניהם, רק שהסדר הראשון נמשך מלמעלה למטה עד העולם הזה. והסדר שני מתחיל מעולם הזה והולך מלמטה למעלה בדיוק בכל אותם הדרכים וההרכבות, שנרשמו משורשם בעת הופעתם והתגלותם ממעלה למטה".
בחזרה אל המציאות השלמה
הנשמות נחלקות לפנימיות וחיצוניות, בהתאם ליחס שבין הבורא לנבראים. החלק הפנימי יותר נקרא "עם ישראל", והחלק החיצוני נקרא "אומות העולם". מכיוון שישראל הוא החלק הפנימי, הוא קרוב יותר לבורא ולכן עליו להיות זה שיוביל את תהליך החזרה של כלל הנשמות לבורא. כותב על כך בעל הסולם: "והנה העולמות בכללם נבחנים לפנימיות וחיצוניות... ותדע שענף הנמשך מהפנימיות המה עם ישראל, שנבחרו לפועלי התיקון והתכלית הכללי, ויש בהם אותה ההכנה שיכלים להתפתח ולגדול עד שיגיעו, גם יניעו את האומות להגיע אל התכלית הכללי". (מאמר "שפחה כי תירש גברתה", מתוך הספר "אור הבהיר").
העולם הגשמי בנוי בדיוק על פי מבנה העולם הרוחני, ולכן גם בעולמנו מתגלה עם ישראל כקבוצת אנשים שנועדה להוביל את תהליך החזרה אל הכרת הבורא. כדי שיוכל להוביל את התהליך, קיבל עם ישראל את שיטת הקבלה. במשך השנים איבד העם את הקשר שהיה לו עם השיטה, ורק קומץ של אנשים, הנקראים "מקובלים", שמר עליה בסתר כדי שניתן יהיה להשתמש בה במועד המתאים. כיום, משהגיעה העת, מסבירים המקובלים לכלל העם כיצד להשתמש בשיטה זו ולשוב מתוך בחירה לקשר שלם ונצחי עם הבורא.
יחס נכון בין פנימיות לחיצוניות
מכאן אנו למדים שתפקידו של עם ישראל הוא להעדיף את הפנימיות על פני החיצוניות. משמעות העדפה זו, היא שכל אחד מאיתנו יגביר את העיסוק בפנימיות - בחכמת הקבלה, במשך זמנו הפנוי. על ידי בניית היחס הנכון בין פנימיות לבין חיצוניות, האדם מעלה את החשיבות שהוא מייחס לרוחניות על פני גשמיות, ומעניק חשיבות לעולם הנצחי לעומת העולם החולף. אדם שכבר קבע את היחס הנכון בין פנימיות לבין חיצוניות בתוכו, מושך עליו שפע עליון שמביא לו שלמות ושלווה. כשעם ישראל כלו יסדר בתוכו את היחס הנכון, נהיה כלנו כאגודה אחת וכל הנשמות יחזרו למדרגה העליונה שבסולם, אל האושר ואל הנצחיות.
