מהי הפרעת חרדה?
הפרעת חרדה היא תגובת פחד/חרדה מוקצנת שאינה תואמת את המציאות ופוגמת בתפקוד הפרט בחיי היומיום. מנגנון הפחד הוא מנגנון חשוב המושרש בכל אחת ואחד ותפקידו לשמש כמערכת "התראה" במטרה להגן עלינו ממצבים עם פוטנציאל מסוכן ו/או מאיים. במשך השנים נו רוכשים לעצמינו את המיומנויות הנדרשות ולומדים ממה להיזהר וממה לחשוש, ובצורה כזו אנו מפתחים תגובת פחד בריאה ממקומות (כביש סואן), מצבים מסוימים ואף מאנשים. הבעיה נוצרת כאשר תגובת הפחד יוצאת מהפרופורציה הנורמטיבית, ובמקום לשמש כמערכת אזעקה המתריעה על מצבים שיש בהם משום סכנה מיידית ממשית, המערכת משתבשת והביטוי הוא בתגובה מוקצנת של פחד. תגובות פחד מוקצנות יכולות להתבטא במספר אופנים למשל פוביה (פחד קיצוני מפני אובייקטים מסוימים במציאות); חרדה בלתי ממוקדת (פחד מציף ומאיים שאין לו אובייקט מוחשי מסוים ממנו הילד מבקש להימלט, למשל חרדת נטישה). המשותף לפחדים המצוינים לעיל הוא שאין להם אחיזה במציאות - אין התאמה לעוצמת הסיכון הממשי (אם בכלל קיימת), ושהשפעתם על הפרט פוגמת בתפקוד חיוני ובאיכות החיים.
להבדיל מהפרעות חרדה במבוגרים, הפרעות חרדה בילדים מתבטאות לא רק בתגובות הילד עצמו אלא גם תלויות במידה רבה בתגובות ההורים להפרעות החרדה אצל ילדם.
סוגים נפוצים של הפרעות חרדה אצל ילדים:
חרדת פרידה - מתבטאת בקושי רב של הילד להתרחק מהוריו. חשוב לציין שחרדת פרידה עשויה להתעורר גם במצבים של פרידה למשך זמן קצר מאוד (למשל כאשר ההורה עובר לחדר הסמוך, כאשר הילד הולך לגן). חרדת פרידה מאופיינת בפחד של הילד שבהעדר ההורה משהו רק יקרה לו, או לחילופין פחד שמשהו רע יקרה להורה. חרדת פרידה מקושרת גם לפחדים אחרים כגון" פחד מחושך, מגנבים, ממפלצות, אסונות וכו'.
חרדת פרידה היא בעיה 'כפולה', מלבד לילד,בחרדת פרידה ההורה הוא גם שותף להגדרת הבעיה, משתי סיבות:
1.מאחר והתרחקותו היא המושא של חרדת הילד.
2. ההורה הוא הכתובת אליו מפנה הילד את אותות המצוקה (בד"כ הפנייה היא בבכי, תחנונים וצעקות).
הטיפול אם כן נעשה בשני מישורים - מול הילד ומול ההורה.
פוביה ספציפית - פחד מפני אובייקטים מסוימים למשל פחד מחרקים, פחד ממקומות סגורים, מקומות גבוהים וכו'. למרות שפחדים אילו בד"כ מתבטאים רק במצבים מסוימים (תחת גירוי מסוים - כאשר הילד ניצב בפניהם), הם עדיים יכולים להתבטא בחיי היומיום ולגרום לפגיעה בתפקוד החיוני של הילד. ילדים עם פוביה מכלבים עשויים להימנע מלצאת מהבית למשל מחשש שיופיע מולם כלב. בפוביות ספציפיות הילד מצפה שההורים יסירו את האיום שמפניו הם חוששים במצבים בהם הם עלולים להתפרץ (ההורים עפ"י תפיסת הילד אמורים לספק הגנה מפני הסיטואציה או האובייקט המאיים) ולעיתים הדרישות ל"תנאי החיים" שמספקים ההורים מקבלים ביטויים מרחיקי לכת.
הפרעת חרדה מוכללת - מתבטאת בדאגנות כרונית המתבטאת בדאגה בקשת רחבה של תחומי החיים: דאגה לכלכלת המשפחה, לביטחון בני המשפחה, אסונות טבע, הצלחה במבחנים, ענייני בריאות וכדומה. במצבים אילו נדרשים ההורים לספק "הרגעה" מתמדת לחששותיו של הילד והקשר בין ההורים לילד סובב סביב נושא החרדה ונדמה שהילד מפתח "התמכרות" למאמצי ההרגעה ההורית (שהאפקטיביות שלהם הולכת ודועכת עם הזמן, ונדרשים מאמצים גדולים יותר המביאים לא אחת להתשה נפשית של ההורה). ההורה נדרש לספק מענה לשאלותיו האינסופיות של הילד ולהרגיעו מחדש שוב ושוב מאחר ותשובת ההורים לרוב אינה מפיגה את תחושת החרדה. במקרים מסוימים ההורים נעזרים בתמיכת מומחים ונדרשים לספק הוכחות ממשיות להפרכת החרדה.
הפרעות פאניקה - התקף פאניקה הוא הפרעת חרדה המלווה בד"כ בסימפטומים פיסיים כגון קושי לנשום באופן סדיר, קצב לב מואץ, סחרחורת, בחילה, זיעה מוגברת, לחץ בראש ובחזה, אבדן שפיות זמני ואפילו סכנת מוות. התקפי פאניקה נמשכים לרוב בין שניות ספורות למספר דקות, אך יכולים להגיע אף לרבע שעה אצל ילדים. מעבר להשפעה הרגעית מיידית של התקפי פאניקה, יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת על חייהם של ילדים הסובלים מהתקפי פאניקה. ילדים אילו עשויים לחשוש מפני ההתקף הבא (פחד מפני הפחד) שישתק את תפקודו התקין. מעבר לכך, התקפי הפאניקה עשויים במצבים מסוימים להביא לתופעה נוספת - אגרופוביה - הפחד לצאת מהבית משום שאינם רוצים לחוות את התקפי הפאניקה במקומות ציבוריים בהם אינם נמצאים תחת השגחת הוריהם המספקים להם תחושה של הגנה. בדומה למצב של פוביה ספציפיתף גם כאן ההתערבות ההורית היא בעלת חשיבות מכרעת, ואולי אף משמעותית יותר: ההורים נדרשים לספק את תנאי המחייה הבטוחים לילד למנוע את הופעת ההתקפים (דרישה שאינה ריאלית שגורמת להנצחת הבעיה ולפגיעות התפתחותיות קשות).
הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) - אחת מההפרעות השכיחות ביותר בקבוצת הפרעות החרדה בילדים. הפרעה טורדנית כפייתית מתבטאת ממחשבות או תחושות מטרידות של הילד המאלצות אותו לבצע פעולות שונות טקסיות במטה להשתחרר מהמצב התודעתי של החרדה. דוגמאות למחשבות טורדניות הן פחד מחיידקים, דאגה שמא הילד לא יבצע פעולה מסוימת יתקוף אותו אסון וכו'. ע"מ להפיג את המצוקה שהילדים חשים, הם נוהגים לבצע טקסים/פעולות מסוימות כגון רחיצת ידיים ממושכת, נגיעה בחפצים, סידור חפצים באופן קפדני וכו'.
חרדה חברתית - חרדה חברתית היא ווריאציה של ביישנות קיצונית הפוגמת ביכולת הילד ליצור קשרים חברתיים מכל סוג. התסמינים האפיינים לתופעת הפרעה חברתית כוללים הסמקה, רעד, כאבי בטן, גמגום ועוד לפני כל מפגש חברתי (מתוכנן או ספונטני). הילדים לרוב מדווחים על כך שהמפגש החברתי מעורר בהם פחד להיתפס כמגוחכים או טיפשיים ע"י הקבוצה. חרדה חברתית יכולה להתבטא גם בצורות פחות קיצוניות וגורפות כגון פחד לעמוד מול הכיתה, או לדבר מול קבוצת אנשים. ביטוי חריף של חרדה חברתית הוא הנטייה של ילדים מסוימים להסתגר מהעולם החיצוני. במקרים אילו הופכים ההורים לצינור הקשר הכמעט בלעדי עם העולם החיצוני.
מה משותף לכל סוגי החרדה?
• בעיות חרדה עשויות להופיע כחלק מההתפתחות התקינה אצל ילדים רבים, בד"כ בעקבות מצב של שינוי הדורש הסתגלות לקיים (מעבר מקום מגורים, הרחבת המשפחה, פיטורי אחד ההורים ועוד אינספור דוגמאות), אך לעיתים גם עקב טראומה נקודתית והבעיה חולפת עם הזמן.
• בעיות חרדה שאינן "שגרתיות" עלולות להתפתח להפרעות חרדה ממשיות. במקרים אילו אין להניח שהבעיה תחלוף מעצמה ומוטב מוקדם ככל האפשר להפנות את הילד לטיפול מתאים בהתערבות אנשי מקצוע. הפרעות חרדה ניתנות לטיפול במצעים רבים: טיפול פסיכולוגי הוכח כיעיל מאוד בטיפול בהפרעות חרדה. במקרים קיצוניים, כדאי אף לשקול שילוב של טיפול תרופתי ע"מ להקל על המצבים שעימם מתמודדים הילד ובני משפחתו.
