כשהמעסיק לא מוכן להעלות על הכתב את תנאי ההעסקה 

חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב – 2002 (להלן, "חוק הודעה לעובד"), מטיל על כל מעביד במשק (למעט על מעסיקים של עובדים זרים, אשר נתנו לעובדיהם הזרים חוזה עבודה בכתב כדין) חובה למסור לכל עובד בגיר הודעה בכתב בדבר תנאי העסקתו של אותו עובד תוך 30 יום מתחילת העסקתו ולגבי עובד קטין – תוך 7 ימים.

בהודעה בכתב שעל המעביד למסור לעובד כאמור, חובה לכלול, בין השאר, גם את הפרטים הבאים:

(1)  מי המעביד ומי העובד (אין זה עניין טריויאלי – בימנו נפוצות שיטות העסקה יצירתיות של עובדים באמצעות חברות וכיוצא באלה נותני שירותים קבלניים וראו גם סעיף 10 להלן);

(2) תאריך תחילת העבודה ופירוט של תקופת העבודה או אם החוזה איננו לתקופה קצובה;

(3)  תיאור התפקיד של העובד;

(4)  זיהוי עבור העובד – מי הממונה הישיר עליו;

(5)  כל התשלומים במסגרת שכר עבודה וכן מועדי תשלום השכר, או פירוט של דירוג העובד ודרגתו, אם השכר נקבע על פי הסכם קיבוצי;

(6)  שעות יום העבודה הרגיל או שבוע העבודה הרגיל;

(7)  מהו יום המנוחה השבועי;

(8)  סוגי תשלומים של המעביד ושל העובד בעבור תנאים סוציאליים של העובד (למשל – קרן פנסיה, ולמי הם מועברים); חובה לפרט גם מה בסיס תשלום השכר (משכורת חודשית, שכר שעה, שכר יום, שכר שבוע, שכר תוצרת או שכר קיבולת).

(9) כשיש הסכם קיבוצי החל על העסקת העובד, יש לפרט את שם ארגון העובדים שהוא צד לאותו הסכם והכתובת לפניות אל אותו ארגון.

(10) אם המעביד הוא צד להתקשרות של מתן שירותים על ידי קבלן נותן שירותים או ע"י קבלן כוח אדם, ובהתקשרות הזו יש התייחסות לעניין תנאי העבודה של העובד, יש לפרט, בין השאר, גם את כל התנאים האמורים לעיל וגם את תנאי סיום יחסי העבודה.

נוסף על פירוט תנאי העבודה, חובה על המעביד לכלול בהודעה הכתובה לעובד, גם אמירה מפורשת, שאין באמור בהודעה כדי לגרוע מכל זכות המוקנית לעובד מכוח כל דין, צו הרחבה, הסכם קיבוצי חוזה עבודה או חוזה אחר הנוגע לתנאי עבודתו.

בהודעה הראשונית בכתב מצד המעביד אין די. חוק הודעה לעובד אף מחייב את המעביד למסור לעובד הבגיר הודעה בכתב על כל שינוי שחל בתנאים שפורטו בהודעה הראשונית, תוך 30 יום ממועד השינוי ולעובד קטין – תוך 7 ימים. עם זאת, המעביד אינו חייב למסור לעובד הודעה בכתב לגבי שינויים משלושה סוגים:

1)    שינויים הנובעים מן הדין.

2)    עדכון של תשלומים שהמעביד חייב בהם, שנובע מכוח הדין או מהסכם.

3)    שינוי שבא לביטוי בתלוש השכר של העובד.

סעיף 4 לחוק הודעה לעובד, קובע כי הפרה של חובות המעביד לפי החוק הנ"ל היא עבירה שעונשה קנס כספי. נאמר בסעיף במפורש כי זוהי עבירה של "אחריות קפידה", הווה אומר שלא נדרש יסוד נפשי מצד המעביד בעת ביצוע העבירה ואפילו אם המעביד לא היה רשלן כאשר הפר את חובתו לפי חוק הודעה לעובד, עדיין תוטל עליו אחריות.

מתוקף סמכות שהוקנתה לו בחוק הודעה לעובד, התקין שר ה-תמ"ת את תקנות הודעה לעובד (תנאי עבודה) (צורת הודעה ופרטיה), התשס"ב-2002 ובהן נכללו, בין השאר, טפסים מפורטים המכתיבים את מתכונת מתן ההודעות לעובד.

חובתו של המעביד לתת לעובדו הודעה בכתב על תנאי העסקתו היא, אם כן, ברורה ואיננה מוטלת בספק. מעביד נבון ושומר חוק, החפץ להעסיק עובדים כדין, יכול שלא להמתין עד לתום התקופה שמתיר לו החוק עד מתן ההודעה. הוא רשאי ויכול לחתום עם עובדו מראש חוזה עבודה מפורט בכתב ולכלול בחוזה הזה גם את כל דרישות חוק הודעה לעובד, כך שהחוזה יהיה גם בגדר הודעה לעובד על פי החוק. כך ניתן לחסוך, בין היתר, ניירת מיותרת, כפילויות וסתירות אפשריות בין חוזה העבודה לבין ההודעה לעובד על פי החוק.