06 אוקטובר 2006
לכב' ראש אגף השיקום.
א.נ.
הנדון: "רפואת יתר" ע"י רופאי אגף השיקום.
אני הח"מ, נכה מלחמת יום-כיפור,שלי שתי נכויות צהליות מוכרות. נכות אורטופדית ברגל ונכות נפשית. עקב נכויות אלו, אני מטופל במימון משרד הביטחון, כבר הרבה שנים, ע"י שלושה סוגי רופאים. אורטופדים, פסיכיאטורים ורופאי שיניים.
במרוצת שנים אלו, טופלתי ע"י הרבה רופאים משלושת התחומים הנ"ל ובהרבה נושאים. והגעתי למסקנה, ששיטת ההעסקה והתיגמול של רופאים אלו, ע"י משרד הביטחון, גורמת לכך, שבהרבה מקרים, רופאים אלו נותנים לנכים טיפולי יתר, שלא היו ניתנים, לו הרופא היה פועל, רק על סמך הידע המקצועי הטהור והמצפון הרפואי שלו. במקרים הקלים, זה רק מטרד לנכה. אולם במקרים קשים יותר, זה אף מגיע לסבל מיותר ואף לנזקים של ממש בבריאות.
בקיצור, שיטת התיגמול הקיימת היום, גורמת לניגוד, בין האינטרס האישי של הרופא, כאדם הדואג לפרנסתו. ובין טובת ובריאות הנכה כפציינט.
ואבהיר- רופא שנותן טיפול טוב, נקבע ע"י שלושה פרמטרים.
א. מוניטין מקצועי וידע מקצועי מהמעלה הראשונה.
ב. מצפון רפואי - כלומר, שהוא ימליץ תמיד לפציינט על טיפול אך ורק לפי שיקוליו המקצועיים. בשפה אחרת, המלצותיו לפציינט, תהיינה בדיוק אותן המלצות שהיה נותן לעצמו, לו היה באותו מצב.
ג. שיטת תיגמול נכונה לרופא, שתביא לכך, שהרופא ירויח הכי הרבה, אם הטיפול שהוא ייתן, ייעשה רק על סמך הידע המקצועי שלו והמצפון הרפואי שלו וללא שיקולים זרים. שיטת תיגמול, שיש בה ניגוד, בין טובת הפציינט וטובת הרופא. היא שיטת תיגמול גרועה, שמביאה לכך שהפציינט יקבל טיפול גרוע אפילו שהרופא הוא טוב.
הרופאים, שמציע משרד הביטחון לנכים, הם כולם רופאים מהמעלה הראשונה בארץ, בכל תחום. אני מניח, שגם מבחינת מצפונם הרפואי הכל תקין. הבעיה הקיימת היום, היא בשיטת התיגמול.
ואביא דברים מנסיוני.
א. אורטופדים - לא נתקלתי בשום בעיה עם אורטופדים. אתה בא אל אורטופד, כשיש לך בעיה. האורטופד בודק אותך ונותן לך פתרון ואתה הולך. אין כאן שום עבודה מתמשכת עם האורטופד. ולא משלמים לאורטופד עבור עבודה, כשלכל סוג עבודה, יש תעריף שונה. שכר האורטופד, שמשולם ע"י משרד הביטחון. הוא על הבדיקה וההמלצה שנתן בלבד. משום דבר אחר, הוא לא ירויח. מאופי המקצוע, הוא אינו יכול להביא אותך ליותר ביקורים אצלו, אם הכל בסדר אצלך. והוא, גם לא ירויח כלום, אם ייעשו לך פעולות אורטופדיות מסובכות שלא הכרחיות. אלו, ממילא נעשות בבית חולים בתנאים של כל אזרח. האינטרס היחידי של אורטופד, הוא העלאת המוניטין שלו כרופא מוצלח. ואת זה הוא ירויח אם הפציינטים יהיו מרוצים.
ב. פסיכיאטורים - כאן, יש בעיה. שיטת העבודה של פסיכיאטור, היא שיחות וביקורת תקופתית. זוהי עבודה מתמשכת, מעצם טבעה. העבודה עם נכים של משרד הביטחון, היא חלק מהפרקטיקה הפרטית שלו. משרד הביטחון משלם לפסיכיאטור פר - פגישה. פסיכיאטור, שיש לו עניין להעצים את הפרקטיקה הפרטית שלו ולהרויח יותר. ירצה להגדיל את מספר הפציינטים וכן, להגדיל את מספר הביקורים אצלו. כן, מדובר מטבע הדברים על אוכלוסיה חלשה, שמאמינה, תלויה ומפחדת מהפסיכיאטור. לכן, פסיכיאטורים של משרד הביטחון, נוטים להגזים, במספר הפגישות שהם ממליצים ולוקחים טווחי ביטחון הרבה מעבר למה שצריך. ללא התחשבות בטירטור ובטירדה שזה גורם לנכה.
ג. רופאי שיניים - כאן, הבעיה הכי גדולה. רופא שיניים, מתוגמל ע"י משרד הביטחון, עפ"י הטיפול שהוא עושה. כשלכל טיפול, יש תעריף. לרופא, יש אינטרס עליון, להמליץ לך ולעשות לך, כמה שיותר טיפולים וכמה שיותר מסובכים. כך, הוא ירויח ממך הכי הרבה. יש, יועץ רפואת שיניים של משרד הביטחון, שתפקידו לאשר ולפקח על הטיפולים שהרופאים מציעים. אבל בנושא זה, יש תחום אפור רחב מאד, שאין אפשרות לפקח עליו והרופאים, מכירים אותו היטב ובדרך כלל, כל המלצותיהם מאושרות. לאחר, קבלת האישור ע"י היועץ, מה שנותר לרופא, הוא רק לשכנע את הפציינט, שיסכים לטיפול. כאן הרופאים, משתמשים בכל כוחם המקצועי, יכולת ההפחדה והשווק שלהם. פציינט נורמלי, קשה לו להתמודד, מול יכולת השכנוע והסמכות של רופא מקצועי. אנשים, נוטים להאמין ברופא שלהם ולחשוב, שכל טענותיו מקצועיות ולטובתם. צריך לזכור, שגם כאן, מדובר באוכלוסיות חלשות. למשל, רב נכי הנפש, זכאים לטיפול שיניים ע"י משרד הביטחון. ומנסיוני, רופאי השיניים אינם מרחמים. כל כתר או גשר נוסף שהם יצליחו לעשות לך, הם יעשו. אפילו, הדבר לא נחוץ, או שניתן לדחותו. אני מכיר, נכי נפש צעירים, שכל הפה שלהם כבר מלא שתלים. לא בדקתי את העובדות ואני גם לא יכול לבדוק אותן. אבל, מנסיוני אני מעריך, שבהרבה מקרים, זו יותר עבודת שכנוע של רופא השיניים מאשר, צורך אמיתי של הפציינט.
לסיכום - יש לבדוק יסודית, את שיטת תיגמול הרופאים באגף השיקום והיכן שהיא לא טובה, לתקנה. העיקרון המנחה, צריך להיות אחד. טובת הנכה. הרופא, צריך להרויח הכי הרבה, אם הנכה טופל רפואית הכי טוב. כל סטייה מעיקרון זה, מביאה לכשלים ומחדלים.
בתודה ובכבוד רב
גדי גולן
קיבוץ חולתה
ד.נ. גליל עליון
לכב' ראש אגף השיקום.
א.נ.
הנדון: "רפואת יתר" ע"י רופאי אגף השיקום.
אני הח"מ, נכה מלחמת יום-כיפור,שלי שתי נכויות צהליות מוכרות. נכות אורטופדית ברגל ונכות נפשית. עקב נכויות אלו, אני מטופל במימון משרד הביטחון, כבר הרבה שנים, ע"י שלושה סוגי רופאים. אורטופדים, פסיכיאטורים ורופאי שיניים.
במרוצת שנים אלו, טופלתי ע"י הרבה רופאים משלושת התחומים הנ"ל ובהרבה נושאים. והגעתי למסקנה, ששיטת ההעסקה והתיגמול של רופאים אלו, ע"י משרד הביטחון, גורמת לכך, שבהרבה מקרים, רופאים אלו נותנים לנכים טיפולי יתר, שלא היו ניתנים, לו הרופא היה פועל, רק על סמך הידע המקצועי הטהור והמצפון הרפואי שלו. במקרים הקלים, זה רק מטרד לנכה. אולם במקרים קשים יותר, זה אף מגיע לסבל מיותר ואף לנזקים של ממש בבריאות.
בקיצור, שיטת התיגמול הקיימת היום, גורמת לניגוד, בין האינטרס האישי של הרופא, כאדם הדואג לפרנסתו. ובין טובת ובריאות הנכה כפציינט.
ואבהיר- רופא שנותן טיפול טוב, נקבע ע"י שלושה פרמטרים.
א. מוניטין מקצועי וידע מקצועי מהמעלה הראשונה.
ב. מצפון רפואי - כלומר, שהוא ימליץ תמיד לפציינט על טיפול אך ורק לפי שיקוליו המקצועיים. בשפה אחרת, המלצותיו לפציינט, תהיינה בדיוק אותן המלצות שהיה נותן לעצמו, לו היה באותו מצב.
ג. שיטת תיגמול נכונה לרופא, שתביא לכך, שהרופא ירויח הכי הרבה, אם הטיפול שהוא ייתן, ייעשה רק על סמך הידע המקצועי שלו והמצפון הרפואי שלו וללא שיקולים זרים. שיטת תיגמול, שיש בה ניגוד, בין טובת הפציינט וטובת הרופא. היא שיטת תיגמול גרועה, שמביאה לכך שהפציינט יקבל טיפול גרוע אפילו שהרופא הוא טוב.
הרופאים, שמציע משרד הביטחון לנכים, הם כולם רופאים מהמעלה הראשונה בארץ, בכל תחום. אני מניח, שגם מבחינת מצפונם הרפואי הכל תקין. הבעיה הקיימת היום, היא בשיטת התיגמול.
ואביא דברים מנסיוני.
א. אורטופדים - לא נתקלתי בשום בעיה עם אורטופדים. אתה בא אל אורטופד, כשיש לך בעיה. האורטופד בודק אותך ונותן לך פתרון ואתה הולך. אין כאן שום עבודה מתמשכת עם האורטופד. ולא משלמים לאורטופד עבור עבודה, כשלכל סוג עבודה, יש תעריף שונה. שכר האורטופד, שמשולם ע"י משרד הביטחון. הוא על הבדיקה וההמלצה שנתן בלבד. משום דבר אחר, הוא לא ירויח. מאופי המקצוע, הוא אינו יכול להביא אותך ליותר ביקורים אצלו, אם הכל בסדר אצלך. והוא, גם לא ירויח כלום, אם ייעשו לך פעולות אורטופדיות מסובכות שלא הכרחיות. אלו, ממילא נעשות בבית חולים בתנאים של כל אזרח. האינטרס היחידי של אורטופד, הוא העלאת המוניטין שלו כרופא מוצלח. ואת זה הוא ירויח אם הפציינטים יהיו מרוצים.
ב. פסיכיאטורים - כאן, יש בעיה. שיטת העבודה של פסיכיאטור, היא שיחות וביקורת תקופתית. זוהי עבודה מתמשכת, מעצם טבעה. העבודה עם נכים של משרד הביטחון, היא חלק מהפרקטיקה הפרטית שלו. משרד הביטחון משלם לפסיכיאטור פר - פגישה. פסיכיאטור, שיש לו עניין להעצים את הפרקטיקה הפרטית שלו ולהרויח יותר. ירצה להגדיל את מספר הפציינטים וכן, להגדיל את מספר הביקורים אצלו. כן, מדובר מטבע הדברים על אוכלוסיה חלשה, שמאמינה, תלויה ומפחדת מהפסיכיאטור. לכן, פסיכיאטורים של משרד הביטחון, נוטים להגזים, במספר הפגישות שהם ממליצים ולוקחים טווחי ביטחון הרבה מעבר למה שצריך. ללא התחשבות בטירטור ובטירדה שזה גורם לנכה.
ג. רופאי שיניים - כאן, הבעיה הכי גדולה. רופא שיניים, מתוגמל ע"י משרד הביטחון, עפ"י הטיפול שהוא עושה. כשלכל טיפול, יש תעריף. לרופא, יש אינטרס עליון, להמליץ לך ולעשות לך, כמה שיותר טיפולים וכמה שיותר מסובכים. כך, הוא ירויח ממך הכי הרבה. יש, יועץ רפואת שיניים של משרד הביטחון, שתפקידו לאשר ולפקח על הטיפולים שהרופאים מציעים. אבל בנושא זה, יש תחום אפור רחב מאד, שאין אפשרות לפקח עליו והרופאים, מכירים אותו היטב ובדרך כלל, כל המלצותיהם מאושרות. לאחר, קבלת האישור ע"י היועץ, מה שנותר לרופא, הוא רק לשכנע את הפציינט, שיסכים לטיפול. כאן הרופאים, משתמשים בכל כוחם המקצועי, יכולת ההפחדה והשווק שלהם. פציינט נורמלי, קשה לו להתמודד, מול יכולת השכנוע והסמכות של רופא מקצועי. אנשים, נוטים להאמין ברופא שלהם ולחשוב, שכל טענותיו מקצועיות ולטובתם. צריך לזכור, שגם כאן, מדובר באוכלוסיות חלשות. למשל, רב נכי הנפש, זכאים לטיפול שיניים ע"י משרד הביטחון. ומנסיוני, רופאי השיניים אינם מרחמים. כל כתר או גשר נוסף שהם יצליחו לעשות לך, הם יעשו. אפילו, הדבר לא נחוץ, או שניתן לדחותו. אני מכיר, נכי נפש צעירים, שכל הפה שלהם כבר מלא שתלים. לא בדקתי את העובדות ואני גם לא יכול לבדוק אותן. אבל, מנסיוני אני מעריך, שבהרבה מקרים, זו יותר עבודת שכנוע של רופא השיניים מאשר, צורך אמיתי של הפציינט.
לסיכום - יש לבדוק יסודית, את שיטת תיגמול הרופאים באגף השיקום והיכן שהיא לא טובה, לתקנה. העיקרון המנחה, צריך להיות אחד. טובת הנכה. הרופא, צריך להרויח הכי הרבה, אם הנכה טופל רפואית הכי טוב. כל סטייה מעיקרון זה, מביאה לכשלים ומחדלים.
בתודה ובכבוד רב
גדי גולן
קיבוץ חולתה
ד.נ. גליל עליון
הכותב הינו נכה צה"ל ממלחמת יום כיפור
http://www.tapuz.co.il/blog/manageBlog.asp
http://www.tapuz.co.il/blog/manageBlog.asp
