הגבלת תחרות ושמירה על סודות מסחריים 

עוולת גזל סוד מסחרי משתייכת למשפחת העוולות הייחודיות בהגנה על אינטרסים כלכליים ומסחריים, אשר אינן מעוגנות בפקודת הנזיקין עצמה. עוולה מסחרית זו, אשר מנויה בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), נועדה לעגן את הזכות של בעל הסוד המסחרי לקניינו הרוחני.


סוד מסחרי

סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, מגדיר "סוד" ו-"סוד מסחרי": "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". "בעלים" מוגדר בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות: "לרבות מי שסוד מסחרי נמצא בשליטתו כדין".

מלשון החוק ניתן ללמוד, כי מידע הנגיש לציבור או מוצר מוגמר הנמכר לציבור הרחב, אינם נופלים בגדר "סוד מסחרי". הגדרתו של "סוד מסחרי" שונה מענף לענף, וזאת בהתחשב בהקשר התעשייתי.

סוד מסחרי אינו מילת קסם. על הטוען לסוד מסחרי להוכיח את קיומו, לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של סוד אלא יש להצביע, למשל, על נוסחה מסוימת, תוכנה, פורמולה, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'.


גזל סוד מסחרי

סעיף 6(א) לחוק עוולות מסחריות קובע כי "לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר". בסעיף 6(ב) לחוק עוולות מסחריות, מוגדר המונח "גזל סוד מסחרי", כך:
1. נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לעניין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו;
2. שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד;
3. קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על-פי פסקאות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו".

סעיף 9 לחוק עוולות מסחריות קובע כי גם שימוש בסוד מסחרי שנעשו בו שינויים, ייחשב כגזל - אם קיים דמיון מהותי בין הסוד המסחרי לבין המידע שבו נעשה השימוש.

על-מנת להוכיח התקיימותה של עוולת גזל סוד מסחרי יש להוכיח, כי המידע העסקי המדובר אכן עונה להגדרת "סוד מסחרי" בחוק עוולות מסחריות. כמו-כן, על התובע מוטלת החובה להביא תשתית ראייתית להוכחת העוולה, ואין להסתפק במסכת אירועים העלולה להניח את הדעת שבוצע גזל סוד מסחרי.

בפסק-הדין שניתן בת.א. 2085/01, מאיר אבגנים ונובל אינטרפרייז בע"מ נ' עוזיאל בריח ועוזיאל בריח מגן מנעולים ייחודיים בע"מ, נקבע כי על מנת להוכיח כי בוצע גזל של סוד מסחרי, על התובע להביא תשתית ראייתית להוכחת העוולה. באותו מקרה קבע בית המשפט המחוזי, כי עצם העובדה שלקוח רכש מהתובעים מתקן נעילה, ומאוחר יותר רכש מתקן דומה מהנתבעים, אין בה כשלעצמה הוכחה לגזל מצד הנתבעים. על-מנת להוכיח גזל במקרה זה, קובע בית המשפט המחוזי, כי היה על התובעים לזמן לעדות לקוח מעין זה, שיאשר, לכל הפחות, שהרכישה מהנתבעים בוצעה לאחר פניה מצד הנתבעים אליו, וכי אותו לקוח היה מאותם לקוחות שהתובע ביצע אצלם התקנה קודם לכן.

למרות האמור לעיל, חוק עוולות מסחריות מסייג וקובע, בסעיף 7(א)(1), כלל בסיסי לפיו הידע והניסיון שרכש עובד במקום עבודתו נהפכים לחלק מכישורי העובד, והוא רשאי לעשות בהם כרצונו. לכן, כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש הוא אינו חייב "למחוק" מזיכרונו את כל הידע והניסיון שצבר בעבודתו הקודמת - זאת, כל עוד העובד לא עושה שימוש ב"סוד המסחרי" השייך למעסיקו הקודם. עם זאת, ההבחנה בין סוד מסחרי למיומנות העובד אינה פשוטה.

הגנת הסוד המסחרי מותנית בעצם סודיותו: על הסוד המסחרי להיות חסוי מפני הרבים כך שלא ניתן יהיה לגלותו בקלות, ועל הבעלים מוטלת החובה לנקוט אמצעים סבירים לשמירה על סודיותו. ההגנה על סוד מסחרי יכולה לפקוע כאשר המידע הופך לנחלת הכלל. בע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ נ' רדגארד בע"מ, פד"ע לד 264 (להלן: "פרשת צ'ק פוינט") נקבע, כי מידע שאינו ממודר, המופץ לכלל העובדים בחברה, כמוהו כמידע שניתן לגלות באמצעים המודרניים הקיימים, דוגמת האינטרנט - ולכן אינו מהווה סוד מסחרי.

הפסיקה הכירה באפשרות העקרונית להגן על רשימת לקוחות ועל זהות הספקים במסגרת סודות המסחר (ראה, למשל, ע"א 1142/92, ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ, פ"ד נא (3) 421). אולם, לעניין הגנה במקרה של גזל רשימת לקוחות, נפסק בע"ב 8060/02 אורנה ליבר נ' אלכס בלסקי, כי בחופף ליסודות הוכחת הסוד המסחרי, גם לעניין הגזל יש להוכיח כי הגוזל עשה מאמץ מיוחד לשם השגת רשימת הלקוחות, וכי הרשימה מקנה לגוזל יתרון. נקודה זו מומחשת היטב בפרשת ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ במסגרתה נקבע, כי על רשימת הלקוחות להכיל לא רק שם וכתובת, אלא גם פרטים מיוחדים, כגון העדפות קונקרטיות של הלקוח, על-מנת להפכה לבעלת ערך מסחרי של ממש.


ההתנגשות בין ההגנה על סודות מסחריים וההגנה על חופש העיסוק

בפרשת צ'ק פוינט, אשר ניתן לומר לגביה כי הובילה, הלכה למעשה, מהפכה חוקתית של ממש, נסב עיקר הדיון סביב שאלת סבירות הגבלת עיסוקו של המערער, דן פרומר, מלעבוד אצל המערערת - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, על סמך תניית הגבלה בחוזה.

בהתנגשות שבין ההגנה על סודות מסחריים וההגנה על חופש העיסוק נקבע, כי במסגרת האיזון השיפוטי, יש ליישם את מבחן הסבירות והמידתיות, היינו - לבחון האם ההגבלה על חופש העיסוק עומדת במבחן הסבירות בנסיבות המקרה, בשים לב למידת הפגיעה בכל אחד מן הצדדים, לתקופת ההגבלה, היקפה ותחומה הגיאוגרפי וכן לצורך בשמירה על הסודות המסחריים השייכים למעסיק הקודם.

לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן משקל רב, ולקיימה רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים. הכלל הוא, שעקרון חופש העיסוק גובר על עקרון חופש ההתקשרות, וזאת מכמה טעמים: העיקרון החוקתי של חופש העיסוק; החזקה בדבר חוסר השוויון הבסיסי בין העובד למעביד; ההנחה כי מעבר בין מקומות עבודה שונים נועד לאפשר לאדם להתקדם ולשפר את תנאי עבודתו ולפיכך ההגבלה על זכותו של העובד לעבור ממקום עבודה אחד לשני פוגעת בתחרות החופשית ובאינטרס הציבורי בדבר מעבר מהיר וחופשי של מידע במשק. בפרשת צ'ק פוינט נקבע, כי בטרם יגביל בית הדין את עיסוקו של העובד, עליו לבחון את הנסיבות שלהלן: קיומו של סוד מסחרי שהעובד מבקש לעשות בו שימוש שלא כדין; ההסתברות כי העובד יעשה שימוש בסוד; הפגיעה האפשרית הצפויה למעסיק הקודם (פגיעה כזו צריכה להיות ממשית, עד כדי איום על עצם קיומו); השקעת משאבים מיוחדת של המעביד בהכשרת העובד; קבלת תמורה מיוחדת על-ידי העובד בתמורה להסכמתו להגבלת העיסוק; חובת תום הלב וחובת האמון של עובד ו/או המעסיק החדש.

ההלכה כיום הינה, כי יש להכריע בכל מקרה על-פי מכלול נסיבותיו ויש לבחון מהן כוונות העובד ומהן כוונות מעסיקו החדש: האם העובד נכנס בשערי ה"מפעל" לאחר שעות העבודה והוציא משם סודות מסחריים, מבלי ליטול רשות; האם המעסיק החדש גייס את העובד בעת שעבד אצל המעסיק הקודם כדי לפתוח עסק מתחרה; האם המעסיק החדש שיבץ את העובד דווקא במחלקה הזקוקה למידע בדבר הסוד המסחרי השייך למעסיק הקודם וכו'.