עיצוב הוא תכנון של מוצר אחד או יותר, תוך כדי לקיחה בחשבון של מספר אספקטים כגון אסתטיקה ומראה, צורניות וצבע, פרקטיות ונוחיות שימוש, חדשנות, תפיסה רעיונית ואמירה אישית. תחום העיצוב למעשה משלב בין מסרים רעיוניים ואסתטיים לבין טכניקה מעשית שעונה על צרכים שימושיים ופונקציונאלים.
בעיצוב המסחרי גם המחיר משחק תפקיד כך שעל המעצב לעבוד תחת תקציב עלויות מסוים. הפריט המעוצב בדר"כ צריך לענות על צרכיו של לקוח מסוים, או במילים אחרות, הפריט המעוצב מתוכנן ונבנה בהתאם לקהל היעד אליו פונה המוצר. כך למעשה התפתח עולם העיצוב להיות נחלתם לא רק של בעלי הממון שיכולים להרשות זאת לעצמם כמותרות, אלא מתאים לכל כיס, וכיום ניתן לרכוש פריטים מעוצבים ומושקעים במשרע מחירים רחב שבין זול מאד ועד ליקר מאד.
ניתן להבחין שהעיצוב הופך יותר ויותר לערך חשוב בחיינו ואנו שואפים לחיות בסביבה נעימה ואסתטית בכל הקשור לעיצוב סביבתי, עיצוב פנים, עיצוב מוצר, אופנה, גרפיקה וכו'.
עיצוב אופנה
הלבוש החל בתקופה הפרהיסטורית והיה עשוי מחומרים נגישים כמו עורות ופרוות של בעלי חיים ותפקידו היה בעיקר לשמש הגנה לגוף מפני כוחות הטבע (מזג אויר). מאז התפתח הלבוש לבגדי בד תפורים עשירים בחומר וצבע וקישוט. אורח החיים של צייד ולחימה הם שגיבשו את הבסיס ללבוש. גברים ונשים התלבשו כמעט באופן זהה: חציות ושכמיות או שמלות כותנה. רב חלקי הלבוש היו עשויים כותנה תפורה או עור בקישוטי פרנזים ואביזרי מתכת לקישוט. מבחינת אביזרי הלבוש היה שימוש בחגורות, סנדלים, נעליים גבוהות, כיסוי ראש, קסדות מתכת ואף מחרוזות ועלי זהב.
מקובל להתיחס למאה ה-19 כעל הזמן בו החל עיצוב האופנה, כשאז למעשה הוצמדה תווית עם שם בפעם הראשונה על מוצר טקסטיל.
עיצוב בתחום האופנה מסווג תחת הקטגוריה של מוצרי צריכה, בהיותו מותאם לצרכים שימושיים. זאת בשונה למשל מיצירת אמנות שנעשית ללא תכתיבים מוקדמים ומבלי הצורך לענות על קריטריונים של סוג השימוש או הפרקטיות של המוצר.
מאפיין מובהק בעיצוב אופנה הוא התחלפותה המהירה. תוצרת האופנה מתיישנת ונעשית לא רלוונטית מעונה לעונה. עונה באופנה מוגדרת לזמן של אביב-קיץ או סתו-חורף.
פריס, ניו יורק, לונדון ומילאנו נחשבות לבירות האופנה המכתיבות את צווי האופנה לעולם כולו. בבירות אלה מתקיימות תצוגות האופנה הגדולות והמוערכות ביותר. בתצוגות אלה מציגים מעצבי העל את יצירותיהם לעונה הבאה. עיצוביהם של בתי אופנה אלה יהוו את ההשראה לכל יתר המעצבים, ממעצבים קטנים ועד לרשתות האופנה המסחריות.
סוגי אופנה:אופנה עילית או בשמה הצרפתי Haute couture היא אופנת לבוש שנתפרת בהזמנה אישית על פי מידות הלקוח. לבוש זה נעשה מחומרים איכותיים ויקרים וחלקים ניכרים מעבודת התפירה נעשים בעבודת יד ובהקפדה מחמירה על הגימור. זמן העבודה על בגד כזה נארכת זמן רב ומכאן שבגדי "אופנה עילית" יקרים במידה ניכרת מביגוד המיוצר בשיטות יצור המוני. בנוסף, רק מעצבי אופנה העומדים בתנאי לשכת האופנה הצרפתית רשאים להגדיר ולמתג את מוצריהם כ - Haute Couture.
מוכן ללבישה או באנגלית: Ready to Wear היא אופנת הלבשה שנתפרת מראש ע"פ מידות סטנדרטיות. גם בקטגוריה זו ישנו דגש בבחירת החומרים ובגזירתם, וכמויות היצור יחסית קטנות. בתי האופנה מציגים את עיצוביהם בתצוגות אופנה מפוארות ומיוחצנות היטב ב"שבוע האופנה". שבוע האופנה מתקיים בדר"כ פעמיים בשנה, לפני כל עונה: אביב-קיץ וסתיו-חורף בבירות האופנה.
בארועים אלה של שבוע האופנה מציגים בתי האופנה את התמה (הנושא, הקונספט) בהשראתה נבנתה כל הקולקציה החדשה. לעיתים מערכות הלבוש המוצגות עשויות להראות כבלתי לבישות ובלתי שימושיות בעליל, אולם יש לזכור שיצירות אלה מהוות את הביטוי והאמירה האישית של המעצב ובאמצעותן, למעשה, מעביר המעצב את ה"סיפור" ואת התפיסה העיצובית האישית שלו.
בתי אופנה בסדר גודל מסוג זה עובדים בצוותים גדולים של מעצבים ולא כל העיצובים הם פרי המצאתו של המעצב שעל שמו נקרא המותג.
אופנה ביצור המוני כשמה כן היא, מיוצרת עבור מגוון רחב של קהלי יעד ולשווקים רחבים של לקוחות. בגדים אלה מיוצרים בכמויות גדולות ובמידות סטנדרטיות-ממוצעות. רובה של תעשיית האופנה בימנו מיוצרת בייצור המוני מחומרי גלם שאינם איכותיים או עמידים במיוחד. גם שיטות העבודה של התפירה והגזירה נעשיות באופן מכאני, בשיטת הסרט הנע. המעצבים בקטגוריה זו מאמצים (שלא לומר מעתיקים) את מגמות האופנה שהכתיבו מעצבי העל ומייצרים את קו הלבוש שלהם בגירסה זולה הרבה יותר. או במילים אחרות, בגירסה מסחרית יותר הפונה לקהל הרבה יותר רחב הן מבחינת אופי העיצובים והן מבחינת המחירים ללקוח.
הדוגמה הטובה ביותר למעצבים בקטוריה זו יהיו רשתות האופנה, החל מזארה, מנגו H&M, וכלה בקסטרו, גולף, קרייזי ליין, הוניגמן וכו'.
לבוש קלאסי הוא סגנון לבוש מחוייט בעל קוים נקיים ובגוונים ניטראלים כמו שחור, אפור, כחול, שמנת ולבן. לבוש זה הוא יחסית שמרני ובעל מראה אופנתי צנוע ומתון ויחד עם זאת מוקפד בכל הפרטים עד הקטנים ביותר. לבוש קלאסי הוא למעשה "חסר זמן" ונכון תמיד, ללא תכתיב של טרנד אופנתי.
סגנון הלבוש הזה נפוץ בעיקר בקרב נשות עסקים שההופעה החיצונית שלהן צריכה לשדר תדמית יוקרתית ומקצועית יחד עם כוחניות ואינדיבידואליות.
אופנת רחוב, כפי שמעיד השם, היא אופנה שצמחה ממראה הרחוב האורבאני. מראה של שלטי מועדונים ניאוניים, לצד מבנים עתיקים ומודרניים יחד עם כתובות גראפיטי צבעוניות עם מסר חברתי ופוליטי. זוהי אופנה אלטרנטיבית השואבת השראה מסצנת הפאנק ומציעה סגנון חדש ולא שיגרתי של עירוב סגננות שונים, ובשילוב כמעט חסר חוקים של חומרים. כמו כן בסגנון לבוש זה יש שימוש ניכר בהדפסים גראפיים מעולם הגראפיטי, צבעי נאון בוהקים ודיספרופורציה בחלקי הלבוש. בהתאם לזאת הלבוש יכול להיות רחב ו"משלומפר" באופן קיצוני, או גזרות גבוהות מאד והדוקות. דוגמה נוספת של סגנון לבוש זה שהחל בשנות ה- 80 הוא הללבשה התחתונה שהפכה ללבוש עליון בצורת המחוכים הגותיים שנלבשו כלבוש עליון מכובד ולגיטימי. ומי שהיתה הסמל ללבוש מסוג זה היתה כמובן מדונה.
אביזרי אופנה הם כל הפריטים המשלימים את הלבוש. הם כוללים תכשיטים, כפפות, תיקים, חגורות, צעיפים ומטפחות, כובעים, משקפיים, סיכות, חותלות, עניבות, אביזרי שיער וכו'.
תפקידם של האביזרים מעבר לתפקידם הפונקציונאלי, הוא גם להוסיף צבע, סגנון ושיק, ובקצרה לשדרג ולהעשיר את המראה הכללי החזותי של הלבוש. בדומה לסגננות הלבוש, גם באביזרים נוכל לזהות קטגוריות עיצוב שונות המתאימות לקהלי יעד שונים.
רוב אביזרי האופנה מעוצבים ע"י חברות עיצוב הבגדים כך שהם למעשה מעצבים גם את האביזרים הנילווים ברוח סגנון הלבוש שלהם ויוצרים קו אופנתי אחיד עבור הבגדים והאביזרים יחד, ליצירת קולקציה מורחבת של אמירה אופנתית אחידה. יחד עם זאת ישנם גם מעצבים אינדיבידואלים או חברות עיצוב המייצרות רק אביזרי אופנה תחת מותג פרטי משלהם.
בשנים האחרונות אנחנו עדים לכך כי אביזרי האופנה תופסים תפקיד לא פחות חשוב מהבגדים עצמם. אנחנו למעשה רוכשים את אביזרי האופנה מתוך הזדהות עם סגנון עיצובי מסוים. אנו נמשכים לפריטים מסוימים בהתאם למה שהם משדרים לנו, ובכך משייכים עצמנו לקבוצת אופנה בהתאם לטעם האישי שלנו.
עיצוב קולקציה קולקציה בתחום האופנה ובעיצוב בכלל מוגדרת כקבוצת פריטים המעוצבים תחת אותו קונספט. לקולקציית המוצרים תהיה כמעט תמיד אותה תפיסת עיצוב ומכאן גם שבכל הפריטים בקולקציה יהיו אלמנטים משותפים החוזרים על עצמם בכל המוצרים. במילים אחרות, קולקציית תיקים יכולה להיות מורכבת מתיקים שונים בעלי ייעוד שונה (תיק שק גדול לשימוש יומיומי, תיק בינוני ותיק ערב קטן) אולם מה שמאחד ומקבץ אותם כקולקציה, הוא האלמנט העיצובי או הסיפור החוזר על עצמו בכל התיקים. נושא של קולקציה עשוי להיות תקופה היסטורית, מיקום גאוגרפי, קשת מסוימת של צבעים, סוג בד, או כל נושא אחר בעל תוכן ויזואלי משמעותי. בתכנון הקולקציה, מבצע המעצב מחקר מעמיק ויסודי באשר לכיווני העיצוב, כך שכל פריטי אוסף הלבוש החדש יתאימו וישלימו זה את זה ויבליטו קו אופנתי עקבי יחד עם האמירה האישית של המעצב, או של חברת האופנה.תהליך העיצוב
תהליך העיצוב אינו זהה תמיד ומעצבים שונים נוקטים בשיטות עבודה שונות בדרכם למוצר המוגמר. חלקם יוצרים איור של רעיונותיהם על נייר, אחרים מקבצים בדים על בובת תפירה כשהם מעצבים את הבד בעזרת סיכות וקפלים עד לקבלת הצורה הרצויה. שיטה שלישית היא ביצירת שינויים בדגמי בגדים מוגמרים מעונות קודמות, מה שמבטיח המשכיות לקו אופנתי של המעצב.
העיצוב מתחיל ראשית ביצירת אב-טיפוס. לאחר שנוצר עיצוב ראשוני, בין אם על הנייר, או על בובת תפירה, יוצר המודליסט או התדמיתן (שתפקידו ליצור דוגמאות) אב-טיפוס של הבגד מאריג Muslin (בד פשוט וזול ליצירת דגמים בלבד). אב-טיפוס הבגד מוצג על בובת תפירה כדי לבדוק את האופן שבו הוא מונח על הגוף. לאחר שהדגם קיבל את צורתו הסופית, בונים המעצב והתדמיתן גיזרה לבגד. זוהי עבודה דקדקנית של בניית תוכנית מדויקת של הבגד. לאחר שהחלקים השונים המרכיבים את הבגד מוכנים, עוברת הגזרה לגזרן אשר מצמיד את חלקי הגזרה לבד וגוזר אותם.כעת החלקים מוכנים לתפירה וליצירת הבגד המוגמר. הבד המרכיב את הבגד המוגמר נתפר לפי תוכנית הגזרה ונבדק על גופה של דוגמנית התאמה לאישור סופי של הבגד.
דרכי עבודהקיימות שלוש דרכים עיקריות לעבודתם של מעצבי אופנה:
עבודה עצמאית- מעצבי אופנה עצמאיים עובדים עבור עצמם. הם מוכרים את עיצוביהם לבתי אופנה, לחנויות בגדים, או לסוחרי בגדים. הבגד המוגמר נושא בדרך כלל את תווית היצרן של הקונה.
עבודה כשכירים- מעצבי אופנה המועסקים במשרה מלאה על ידי חברה אחת בתעשיית האופנה. עיצוביהם הופכים לרכוש החברה, והמעצב אינו יכול למוכרם באופן אישי ולא תחת שמו.
מעצב אינדיבידואלי או חברה עצמאית- מעצבי אופנה רבים מקימים חברה עצמאית משלהם. מעצבים אלה מעצבים ויוצרים את עבודותיהם בעצמם או באמצעות יצרנים, כאשר הבגד נושא את שמם (שמו של המעצב או שם החברה שלו).
עיצוב מן המוכן...
במהלך המאה העשרים התפתח בתחומי האמנות והעיצוב המונח "טרומי" שפרושו עיצוב מן המוכן או באנגלית:
Ready Made?
המשמעות של מושג זה היא עיצוב מחפצים מוכנים, כאשר המעצב משתמש בחפץ או אלמנט מעולם אחד ומגיש אותו בהקשר שונה כך שהוא מקבל משמעות שונה ומספר סיפור חדש.
אופן נוסף לעיצוב מן המוכן הוא באמצעות עבודה עם פריטים מוכנים מעולם אביזרי האופנה. חלקים אלה מיוצרים באופן מסחרי ונמכרים בחנויות אביזרים למעצבים. המעצבים רוכשים פריטים וחלקים אלו ומרכיבים אותם יחד ליצירה של אביזר חדש בהתאם לתפיסה העיצובית הפרטית שלהם.
דוגמה טובה הממחישה את ההבדל בין עיצוב לבין עיצוב מן המוכן הוא בתחום התכשיטים. ישנם מעצבי תכשיטים המעצבים את מוצריהם מאפס. כלומר הם יוצקים, מרקעים ומייצרים בעצמם את כל חלקי התכשיט, כולל שיבוץ האבנים, ואז מרכיבים אותם, בעבות יד, לכדי תכשיט מוגמר. אלו, לצורך העניין נקראים צורפים. לעומתם ישנם מעצבי תכשיטים הרוכשים את חלקי התכשיט (תליונים, טבעות, אבנים) מן המוכן ועבודתם היא בחיבור החלקים בלבד.
יתרונו של ה"עיצוב מן המוכן" הוא בכך שהוא מאפשר למעצבים ביטוי אישי באמצעים פשוטים, נגישים וזולים יחסית. עיצוב מסוג זה הוא בדר"כ בגדר אופנה חולפת, המתאימה לזמננו, משום שהוא נקלט ומתקבל מהר ותואם את "תרבות האינסטנט" המודרנית. בהתאם לזאת, עיצוב מן המוכן חוסך בתהליכים ארוכים ובהוצאות כספיות מכיוון שאין צורך לפתח חלקים או תבניות באופן מיוחד.
פן נוסף של עיצוב מסוג זה הוא מחשבה על איכות הסביבה. מיחזור של פריט או אלמנט קיים, עובר תהליך עבודה מסויים, הופך למשהו חדש, ומקבל ערך מוסף, הן מבחינה עיצובית והן מבחינה אידאולוגית בעלת אמירה חברתית.
******
אלן רובין
