לקראת הופעתו בבאר שבע של האומן הגדול, שאין שני לו: אבנר שטראוס (ב"עשן הזמן" - ב- 16 בחודש אפריל 2010), הייתי רוצה לערוך לכם הכרות מחודשת איתו.
יש הרבה אומנים, הפועלים בקרבנו, והם כאלה ש"נחשבים", והם מפורסמים, אבל למעשה הם שווים כקליפת השום.
ויש כאלה, שהם עילויים, אבל הם כבר נשכחו.
יש הרבה אומנים, הפועלים בקרבנו, והם כאלה ש"נחשבים", והם מפורסמים, אבל למעשה הם שווים כקליפת השום.
ויש כאלה, שהם עילויים, אבל הם כבר נשכחו.
כזה הוא אבנר שטראוס (אבי הבלוז בישראל, שלקח חלק נכבד גם בהתפתחות הג'אז).
מאמר מרתק עליו, מאמר שכתב תומר לוין (מנהל קומונת בלוז ב"תפוז") תוכלו למצוא עוד מעט :).
אפשר למצוא פה מספר קליפים , והעליתי גם מספר רב של שירים שלו ליוטיוב.
וכך תומר לוין כותב עליו:
אני חושב ששטראוס אחד המוזיקאים שתרמו לבלוז ולג'אז הישראלי בעבודתם יותר ממה שהציבור מודע לו. אולי בגלל שהוא ורסטילי, בלוגראס, בלוז, ג'אז, פולק, עיבודים מקוריים, מוזיקה עברית, "סינגר-סונגרייטר", ועוד ובכל הדברים הוא טוב, אולי זאת הסיבה שפחות מתייחסים אליו פה בקונטקסט של ג'אז ובלוז, שהרי בדר"כ נגנים יש להם משהו אחד שהם ממוקדים בו, ושטראוס יוצא דופן בורסטיליות שלו, כלומר, בדרך כלל אוהבים לתייג מוזיקאים ושטראוס רב גוני מכדי לתייג אותו רק כבלוז, או רק כג'אז, ואז הוא יוצא קרח מכאן ומכאן.
אז כמה דברים שראוי מאוד להזכיר לדעתי בקונטקסט של ג'אז ובלוז בישראל כהמשך לשרשור הזה:
1. לשטראוס היה הרכב בלוז/ג'אז שהיה פעיל מאוד באותה תקופה במועדונים המובילים בארץ. סרטון דוגמא פיקנטי עם הבאסיסט אבישי כהן אז חייל צעיר: http://www.youtube.com/watch?v=l08Zku1-GEw
2. שטראוס הפיק אלבום בלוז עיברי "בלוז חצי אחוז", אלבום יחיד במינו שהשתתפו בו כאמנים אורחים טובי הבלוזיסטים לצד טובי המוזיקאים של התקופה, ביניהם: אבי אדריאן, טד קופר (בלוזיסט קנדי שהיה חי בארץ באותה התקופה) סטיב פסקוף, אלי מרכוס, יצחק קלפטר, אבי לייבוביץ', ועוד כאמנים אורחים לצד ההרכב של שטראוס. זה אלבום הבלוז העברי הטוב ביותר לטעמי ששמעתי, ולא נראה לי שהיה אלבום עם אוסף כזה של אמנים בישראל שהוקדש לבלוז .
3. שטראוס עשה ג'אז בעיבודים ייחודיים בסגנון של ג'ו פאס פינגרסטייל ג'אז שראוי לציין בפורום ג'אז למשל: http://www.youtube.com/watch?v=Yb4JBQ0673w
4. שטראוס השתתף בג'אם סשנים הקודמים של עמותת הבלוז ובמפגשים (ואולי גם בזה הצפוי ביום שישי הקרוב 19.12.2010 במייקס פלייס רמת החייל, תל אביב) , כייף לי לשמוע אותו כל פעם מחדש.
עוד קצת על שטראוס, שכבר ציינתי את הורסטיליות שלו, ואולי זה הזדמנות לדבר על עשיה שלו במוזיקה חופשית בארץ.
היום נראה לנו די טבעי הנושא של מוזיקה חופשית, בייחוד כאשר בשנים האחרונות יש הזדמנויות רבות לאמנים כהרולד רובין, אלברט בגר, או למשל, אמן כארני לורנס שבנה תשתית בפני עצמה לסגנון ועוד דוגמאות רובן שייכות למאה ה-21, או לשנות ה-90 של המאה הקודמת. אבל אולי המקרה הראשון של מוזיקה חופשית בפרויקט גדול ורציני, לפחות מבין הסיפורים ההיסטוריים שאני אספתי לזיכרון שלי במהלך השנים האחרונות בהן אני חובב סקרן של ג'אז ישראלי כמו גם מוזיקה חופשית, נערך איפשהו בשנות השמונים, 1984 לערך.
אבנר שטראוס היה מאחורי הרעיון, והפיק ב"תיאטרון פרגוד" בירושלים פרויקט מופע שנקרא אנדרלמוסיקה. הרעיון היה לבחון מחדש את יחסי האמן והמאזין. במצב הרגיל, המאזין מגיע למופע עם ציפיות מוקדמות, שהוא רואה בהן תמורה שצריכה להתקיים. המוזיקאי המודע לכך בבואו לנגן, מנסה לענות על ציפיות אלו, הוא צריך להיות טוב במובן שמגביל אותו, גורם לו להיות מאופק, מרוסן, ולא משוחרר.
הרעיון היה שהמוזיקאים לא יהיו מחויבים לתת תמורה ידועה מראש זו למאזין, אלא יוכלו לבוא, להיות הם עצמם במלוא מובן המילה, לעשות מה שהם רוצים משוחררים מכל נטל או עכבות. נקבע כי במופעים אלו תהיה הכניסה לקהל חופשית, ללא עלות, גם כן בשביל לבטל את הקשר הזה של המחויבות הרגילה. רעיונות כאלו קיימים במוזיקה ההודית, והקהל המערבי אינו מורגל להם.
המופע פרויקט התקיים ארבע פעמים ומשך קהל רב יותר מאשר תפוסת המקום. בין המוזיקאים שהשתתפו היו אנדריי היידו (מלחין ישראלי מהחשובים), ליז מגנס, פמלה ג'ונס, ג'רי גרבל, סטיב אורנשטיין, ז'אן קלוד ג'ונס, סטיב פסקוף, גוסטבו (חלילן חשוב דרום אמריקאי) ועוד, טובי המוזיקאים הן מתחום הקלאסי והן מתחום ג'אז.
הקטעים הושפעו ממלחינים כסטיב רייך, ברטוק ואחרים, כאשר הרעיון היה לאתגר את המוזיקאים והמאזינים כאחד. למשל, באחד הקטעים "מוזיקה בחושך", התחיל מחשיכה מוחלטת במקום. הקהל נתבקש להגיב לחשיכה זו, כאשר כל פעם נגיעות של צלילים בידי המוזיקאים כאשר הקהל מגיב לכך. תחת האפילה הוסרו מחסומים אחרונים, והקטע שהחל בביישנות שקטה, התפתח והסתיים באורגיית קולות ונגנים מאלתרים באופן חופשי, שהגיעה למימדי היסטריה קולוסאלית.
בקטע אחר, שנקרא "יונה ופינוקיו", נערך דו-שיח עם לוויתנים (תקליט מנשיונל ג'אוגרפיק). כל קטע נשען על רעיון השאוב מטכניקות הלחנה של מוזיקה קלאסית מודרנית ושימת דגש על פרמטרים :לעיתים נטרול של אחד מהם או התמקדות באחד מהם, ולעיתים על משפט מוזיקלי בן 12 טונים על פי ארנולד שנברג, או מעגל מרווחים קצר. המוזיקאים התנדבו ללא תשלום מתוך אהבת המוזיקה. אחרי 4 מפגשים הסתיים הפרויקט.
והרי דוגמאות מועטות למוסיקה המגוונת שלו, שנעה, החל מהמוסיקה הכמעט קלאסית לבלוז, ויש לו גם הרבה שירי ילדים:
כיוון שאיני יכולה להדביק הרבה קישורים, הרי דוגמא קטנה:
http://www.youtube.com/watch?v=vo4QYmemPVc
אתם מוזמנים ליוטיוב,לעוד הרבה שירים נהדרים.
אתי פרחי
