הילדים המדענים 

בספר The Scientist In The Crib חוקרים 3 פסיכולוגים התפתחותיים את מה שהלמידה המוקדמת של התינוקות יכולה לספר על המוח האנושי.
אביא כמה רעיונות שהם חולקים בספרם, המסכם את עבודותיהם.

נקודת המוצא של השלושה- Alison Gopnik, Andrew N. Meltzoff & Patricia K.Kuhl מנסה לבחון איך זה שמיצורים כ"כ חסרי אונים מתפתח מבוגר בעל ידע והבנה של עצמו והיקום הסובב אותו.

למידה היא אינסטינקט בסיסי אצל תינוקות וילדים. הם לומדים מכל דבר מסביבם ומתרגמים תבניות צורניות, קוליות ותחושתיות לידע שימושי רב.

אצל החיות הנחשבות "חכמות" יש תקופת התבגרות ארוכה יחסית, המלווה בהשגחת המבוגרים ובתמיכתם. זאת כדי לאפשר לאותם מתבגרים ללמוד ולספוג בטרם הגיעם לשיא תפקודם. אצל האדם, כפי הנראה, קיימת התקופה הארוכה ביותר של למידה והבשלה.
תקופה זו מאפשרת לאדם ללמוד את סביבתו הפיזית וספציפית יותר את סביבתו החברתית, כדי שיוכל ללמוד להסתגל למצבים שונים ומגוונים.
המסר החשוב של הספר הוא שתינוקות הם תלמידים מבריקים בפני עצמם ושתפקיד המבוגרים הוא לאפשר להם ללמוד!

חקר תינוקות וילדים נחשב חדשני כל כך, כי החברה המערבית השכלתנית התרגלה להסתכל על ילדים כמבוגרים חסרים, להתמקד במה שהם עוד לא יודעים ואינם יכולים לעשות. לפי הבנות אלו יש צורך ללמד אותם, לתקן את המצב ולשפרו. מה שאותם פסיכולוגים מומחים לא חשבו לעשות היה להסתכל על הילדים עצמם ולשאול אותם, לראות מה יש להם ללמד אותנו!
לא מפתיע אם כן שב-30 השנים האחרונות נלמד יותר על מה שתינוקות יודעים מב-2500 השנים שלפניהן.
ניתן להסביר היום תופעות כמו "גיל שנתיים הנורא" או לדעת שתינוק בן 6 חודשים כבר מסוגל להבדיל בין שבדית לאנגלית.
כל המידע הזה מלמד אותנו יותר על בני האדם ככלל.

תינוקות ופעוטות לומדים בעיקר דרך ההבדלים בינם לבין המבוגרים המצויים בסביבתם, הם מקבלים את הדומה כמובן מאליו. המבוגרים, לעומת זאת, מנסים לצמצם את השוני. לכן, למשל "גיל שנתיים הנורא" נחשב ככזה, כי הפעוטות בין השאר מכריחים אותנו להתמודד עם ההבדלים הללו.

אחים גדולים יותר יכולים לעזור כי הם נוטים למתן את ההבדלים הללו. נראה שהם משמעותיים יותר ללמידת פעוטות מאשר חושבים. נראה כי אחים קטנים נוטים לדעת דברים מהר יותר רק בגלל שיש מי שעושה את זה כבר בבית.

המחברים בוחנים בספר את הדרכים השונות בהן תינוקות וילדים לומדים את סביבתם, את החפצים ואת האנשים וההתנהלויות החברתיות. ומציינים דברים רבים שנלמדו באופן "מדעי" על התפתחות המוח אצל תינוקות ומבוגרים.

כאשר הם נשאלים לאיזו מסקנה סופית, המלצה גורפת או התווית דרך הם חוזרים ומדברים על כך שתינוקות ומבוגרים כאחד הם יצורים סקרנים באופן טבעי שאמורים להיות בתהליך מתמיד של למידה והסתגלות. כל הדרכים כשרות ללימודים הללו ממשחקים, שירים, פרצופים וקולות מצחיקים, תשומת לב ועוד.
מה שהכי חשוב הוא שיהיה את הזמן לעשות את כל הדברים הללו, שהמבוגרים והילדים אכן יוכלו לבלות אלה בחברת אלה למשך פרקי זמן שונים, כדי שמערכות היחסים הללו תוכלנה להתקיים.
חשוב גם לזכור לא להיות מקובעים בדרך אחת ללימוד. "כך צריך להיות" אינו מתאים לטבע האנושי הרגיל להשתנות, להסתגל, לשרוד ולהתפתח לפי מה שקורה מסביב.
ללמוד לזרום עם הסיטואציה ולהגיב בהתאם אליה.

ממליצה מאד לקרוא את הספר במלואו-
THE SCIENTIST IN THE CRIB-what early learning tells us about the mind
מאת- Alison Gopnik, Andrew N. Meltzoff & Patricia K.Kuhl
בהוצאת Perennial