"טייק" נוסף של החיים
אני לא בדיוק זוכרת מתי התחלתי לשאול שאלות. שאלות יותר חודרניות ומעמיקות, כמו על מהות, על משמעות, ומי זו בעצם הבבועה המשתקפת אליי בכל פעם שאני מביטה במראה. עם הזמן, צללתי עמוק יותר ויותר, בכדי לגלות, מי אני, ומה באמת רוצה. מאוחר יותר הבנתי שזו היתה המתנה הגדולה ביותר שיכולתי להעניק לעצמי.
במהלך השנים קראתי ספרים רבים בתחום השיפור העצמי במטרה להתקדם, להבין, ולספוג כמה שרק יכולתי. האזנתי להרצאות רבות, ולקחתי חלק בסדנאות שונות. רק לגעת, לחוש ולטעום, מה בדיוק מדבר אליי, ובמה אני טובה. ביליתי שעות רבות (ועדיין מבלה) בקריאת מאמרים, והאינטרנט הפך לחבר קרוב. ואז הגיע אליי המורה הרוחני שלי, וממנו שאבתי כוחות וידע רב. כמו כן, גם קיבלתי מענה על שאלות רבות בכל תחומי החיים :אומרים, שכאשר התלמיד מוכן המורה מגיע.
בעקבות מצבור כל האינפורמציה אליה נחשפתי, התחזקה אצלי האמונה, ועמה גם תחושת הביטחון העצמי ובכלל. במצבים קשים והתמודדויות שונות, הפכתי להיות יותר מקבלת, יותר מבינה שכל הקורה לי הוא תמיד רק לטובה. גיליתי דרכים לחזק, ולרומם עצמי באותן הפעמים שבהן הרגשתי שכל העולם סוגר עליי, וכאילו אין אור, ואין כל תיקווה. הבנתי שאם אני לא יהיה שם למעני, אף אחד לא באמת יעשה את העבודה בשבילי. ליוו אותי לאורך כל הדרך שני משפטי חיזוק, מנטרות ששיננתי לעצמי בעיתות מצוקה: "את מסוגלת וראויה", "וכן, גם זה יעבור".. התחלתי להבין כיצד פועלים החיים. החלטתי לא להתנגד, להיות שם ברגע כמה שרק אפשר, אך גם לנסות ולהביט ממקום גבוה יותר מעבר לגבולות עצמי, וע"י כך לראות חלקים נוספים של "התמונה-סצנה" בה אני משתתפת, "בטייק" נוסף של חיי.
פתאום קלטתי שהחיים הם משחק, וכדאי לי שאפנים זאת ומהר, אחרת "מהלומות" החיים יגרמו לי לראות כוכבים, ולא, לא את אלו הזרועים בשמיים... הבנתי שהכל, אבל את הכול אני מזמינה, בין אם אני מודעת לכך או לא. היו, ועדיין קיימים מצבים בהם אני מעלה גבה ותוהה מדוע ההתרחשות: "למה זה קורה לי"? אבל, בהכנעה מבינה, שלא את הכל אני מסוגלת להבין, או להכיל. לאט, למדתי שישנם כלים שמטרתם לעזור, כמו סבלנות, מיקוד, וכלים נוספים היכולים לשרת אותי הלאה, בדרך למטרה.
עם ההבנה הזו אני מגיעה יותר מוכנה, יותר בשליטה לכל הקורה סביבי. כי אם אני לא אשלוט, החיים– המשחק, ישלטו בי. אם אתן למצבי הרוח שלי, ולמפולות הנפש לשלוט בתגובותיי, ואכעס בכל פעם שדברים לא מתנהלים כפי שצפיתי, אני למעשה מאשרת שיילקח ממני המושכות, אני נמצאת בעמדת חולשה, ונותנת לרגש למשול בתגובה. ברוב הפעמים כשכך מתנהלים העניינים, התוצאה אינה מבוששת להגיע, והיא לרוב לא נעימה. אך, היא מהווה עוד דוגמא, כדי שבפעם הבאה אולי אתנהל אחרת.
כולנו על במה. במה אחת גדולה. אנו כל הזמן במעבר, בין מעין "מבחן בד" אחד למשנהו. בהתאם לבחירות שלנו, כך גם התפקידים שלנו בחיים משתנים: כמו בסרטים, כך גם בחיים, מסצנה, לסצנה אנחנו עוברים.
אז החיים הם משחק? מהי המטרה? מהו היעד? יש פרסים בסוף? האם בכלל משתלם לנהוג על פי הכללים? מותר לרמות???
מי שעוד לא הבין, אז הפרס, הפרס הוא החיים. כל יום זה "רולטה רוסית". בכל דקה, בכל שניה העולם שלנו, כפי שאנו יודעים אותו, יכול כהרף עין להתהפך על פיו - וכולנו מכירים את כל הסיפורים. לכן, אם אני יודעת שהבוקר קמתי, ואני בריאה ושלמה, הבעל, הילדים, המשפחה וכל שאר הסובבים בטוב, הרי שאני היא הזוכה המאושרת בעוד יום של טוב, עוד יום של רגיעות, שהכל בו פועל ברוך השם לטובה.
משם, כבר הכל צריך ואמור להיות "פיס אוב קייק", שום דבר לא יכול לערער אותי. אך אני מזכירה לעצמי שאם כבר זכיתי בעוד יום, אז כדי שאשתדל לגרום לכך שהוא יהיה על הצד הטוב ביותר. אני בוחרת כל יום מחדש לחיות מתוך שמחה, מתוך אהבה לעצמי, ולכל מי שאבוא איתו במגע. אני יודעת שמה שאתן, זה גם מה שאקבל.
אני מביטה במראה, ומקבלת החלטה להיות זו אשר בונה ומתפעלת את התפאורה בחלק שלי, על בימת החיים, ומשתדלת להיות הכי כנה שאני מסוגלת להיות, קודם כל עם עצמי. וככל שאהיה יותר כנה עם עצמי, ב"סופו של יום", התוצאות תהיינה טובות יותר, למרות שלעיתים זה לא קל. כיוון שאנו מלאים בתירוצים, מלאים בנסיונות כמעט נואשים להגן על עצמנו. מפני שההיתמודדות הקשה ביותר היא מול עצמנו. אך לכשנבין, שרק האמת היא האמצעי המוביל לכל מה שאנו באמת תרים אחריו בחיים, ונפנים שאנו הם הבוראים את מציאות חיינו, רק אז נשיל מעצמנו אחת ולתמיד את כל מה שעומד בדרכנו לחוות חיים מלאי בריאות, שמחה ואהבה.
אתי לוינסון
