שלא תהיה טעות - לא מדובר בהקפאת בניה, לא בבניה במזרח ירושלים, לא בחנוכת בית כנסת "החורבה" או שיפוץ אתרי המורשת.
הנושא הוא - ירושלים. האם תהיה בירת ישראל הבלעדית או תחולק לשתי בירות - תופעה שאין דומה לה בעולם.
האם לשחזר את "הקרב על ירושלים" - מ-67 או לקבוע מחדש הקרב מ-2010.
* מאת עו"ד אברהם פכטר
לא להיבהל מהכרזות מיליטנטיות של גורמים קיצוניים באוכלוסיה הפלסטינית, לא מצד אבו-מאזן וחמאס ולא מצד מנהיגים בישראל לרבות הח"כים הערביים.
גם האיום באינתיפאדה שלישית או רביעית, לא צריכה להרתיע את ממשלת ישראל, במאמציה ומאבקה על ירושלים המאוחדת כבירת ישראל. כמו שהפסידו עד כה באינתיפאדות, כך יקרה גם בעתיד.
הפלסטינאים וחמאס עזה - מחכים זה זמן רב, להזדמנות לפוצץ את ניסיונות הנפל של שיחות להסכם או הסדר מדיני.
הניסיון האמריקאי "לשיחות קרבה" - הוא בדיחה גרועה ונלעגת. אחרי שממשלת אולמרט, בראשות ציפי לבני, ישבו ודנו ודנו ודשו וליבנו וסיכמו - משך שלוש שנים את ההסכמים - לא יצא מזה כלום.
למה? כי אבו-מאזן, הוא אימפוטנט פוליטי - נשיא בובה, שלא מסוגל מעשית לבצע מהלך פוליטי אמיץ, שיש בו פשרה עם ישראל. אבו-מאזן - בקושי שולט ביש"ע וגם זה רק בזכות צה"ל וממשלת ישראל.
אבו-מאזן - אינו מייצג את העם הפלסטיני המחולק כיום מעשית לשניים. פלסטין של יהודה ושומרון ופלסטין עזה - חמאס.
כל הסכם, שאבו-מאזן יעשה (אם בכלל) לא שווה את הנייר כי הוא לא יתקבל ויאושר ע"י חמאס עזה.
כלומר: מדובר בסיטואציה, שיש בה שלושה עמים לשתי מדינות, לפי ההצעה המעניינת של ביבי - בהצהרת בר-אילן. ההתלהבות של הפלסטינאים בירושלים, הניסיון להצית אש ותמרות עשן ואיומים באינתיפאדות, הן תוצאה של רוח גבית שקיבלו - ממשל אובמה.
להזכיר לקוראים, מיד עם היבחרו של אובמה לנשיא - כתבתי כאן באתר, שהוא לא מבין את המנטאליות, האווירה, ההיסטוריה של המאבק בין היהודים לערבים, ולכן הצעותיו והתלהבותו, לפתור את הבעיה במזרח התיכון - אין לה בסיס ואין לה סיכוי.
אמנם הילרי קלינטון בקיאה במצב באיזור אבל היא במיעוט בממשל אובמה, שדוחף וחותר לפתרון הבעיה עם הפלסטינאים, בדרך ובצורה לא נכונה ועכשיו נוספו לכך איומים ואולטימטום.
גם הלחצים מצד מפלגת העבודה והשמאל הישראלי, בנוסחאות השחוקות של "להתניע מהלך מדיני" - אין "אופק מדיני" - בנסיבות הקיימות, מגוחכות למדי. ללא ביסוס, ללא פרטנר רציני לביצוע מעשי ובוודאי שלא ע"י אבו-מאזן, החלש והלחוץ מבפנים.
הציבור בישראל, כבר שכח - שרק לפני מספר חודשים ספורים, בכנס פת'ח בבית לחם השנה, התקבלו החלטות, שמונעות כל אפשרות להסדר קבע ואפילו בקושי להסדר ביניים.
עיקרי ההחלטות היו:
א. ירושלים היא בירת פלסטין
ב. המאבק המזוין ימשך
ג. לא לוותר על זכות השיבה
ואם יש מישהו שחושב שבתנאים אלה, ניתן להגיע להסדר - לאחר שאבו-מאזן סירב להסכם אולמרט - ציפי לבני, כמו שסירב בזמנו ערפאת להצעתו של ברק, אז או שהוא הוזה, או נאיבי או אוטיסט פוליטי, או כולם יחד.
הפלסטינאים מנצלים את המומנטום - של עלבון ביידן, נזיפת קלינטון ותפנית אובמה לקרב על ירושלים - שמייצג עבורם את הקרב על פלסטין.
מדובר במאבק על ריבונות בירושלים ולכן אסור על ממשלת ישראל, להיבהל, לסגת או לגלות חולשה, לא כלפי אבו-מאזן ולא כלפי אובמה.
הנזיפה של ארה"ב בנתניהו, בפרשת ביידן היתה במקומה, אבל שינוי ההחלטה והאולטימאטום לתנאים חדשים - לא מתקבל על הדעת.
נתניהו - צריך להתחשב בארה"ב ובהלך הרוחות הכללי שם, כידידתינו הגדולה, אך לא להיבהל ולהיכנע לדרישותיהם. על נתניהו להחליט - מה טוב ליהודים ולא מה טוב לאובמה.
לזכור: אנחנו עדיין לא המדינה ה-52 של ארה"ב, למרות שיש רבים שהיו מוכנים לאמץ זאת.
העליה של שרון להר הבית - בתקופת שלטונו של ברק כראש ממשלה, הציתה את האינתיפאדה הראשונה, היתה סימן ראשון למאבק על ירושלים וזכותינו על הר-הבית, הרבה לפני שנבנו שם המסגדים.
אגף אורחה (פריט היסטורי) - הפטנט הזה של השתלטות על מקומות קדושים של הנצרות והיהדות והפיכתם למסגדים היתה מדיניות מקובלת ורשמית של השלטון העותומאני, והכיבוש הערבי של אירופה. השרידים למדיניות זאת - פזורים מאיסטנבול, דרך ספרד ויתר הארצות אירופה.
פתיחת מנהרת הכותל - בתקופת הקדנציה הראשונה של נתניהו, היתה סימן נוסף למאבק על ירושלים. אבל התקשורת והשמאל פירשו זאת כהתגרות, בדיוק כמו היום - ותקפו בהתלהבות את ביבי ואת זיקתו למורשת ישראל.
חנוכת בית הכנסת החורבה - כסיבה למהומות וזעקת הפלסטינאים, הצבועה להציל את מסגד אל אקצה, רק מרמזת שהמהומות לא קשורות לבנייה ולחנוכת בתי כנסת אלא לאידיאולוגיה ופוליטיקה.
כנ"ל לגבי אתרי המורשת - שהתקשורת חושבת שצריך לקבל אישור לגביהם מאבו-מאזן או אובמה.
הבניה במזרח ירושלים - נעשית בכלל ליד שכונות בנויות שבה יושבים יהודים מאז 67 והבניה באיזורים אלה, היתה ע"י כל ממשלות ישראל ובמיוחד ע"י ממשלות המערך בראשות רבין ז"ל, פרס וברק.
חלקם של ערביי ישראל: בקונפליקט הנוכחי כמו גם בקודמים, הוא הזדהותם המוחלטת עם הפלסטינאים, לרבות הקיצוניים שבהם, עם חמאס וחזבאללה, ששאיפתה השמדת ישראל.
באוניברסיטת חיפה - התקיימה הפגנה, ברשות האוניברסיטה של סטודנטים ערביים, לובשי חולצות עם תמונת של ח"כ עזמי בשארה (לשעבר) שברח לחו"ל, באשמת ריגול בזמן מלחמה וזעקו להציל את מסגד אל אקצה.
הח"כית חנין זועבי (בל"ד) - הצהירה חגיגית שאינתיפאדה שלישית בלתי נמנעת.
צא ולמד על הצביעות הפלסטינית - כאשר הווקף עושה חפירות בהר-הבית מתחת למסגדים, בניגוד לעמדת ממשלת ישראל - ובונה היכלי תפילה - זה תקין.
כאשר ישראל בונה בירושלים, ברובע היהודי זו פגיעה, הפרת סטאטוס - קוו, מלחמת דת ופגיעה במסגד אל-אקצה.
גבולות ירושלים רבתית - נקבעו בתיקון לחוק לאחר מלחמת 67. ישנה מחלוקת ישנה, בין המחנות, לגבי הגבולות המוניציפאליים של ירושלים - והמחלוקת במקומה והגיונית. אבל אין מחלוקת, לגבי היותה של ירושלים בירת ישראל הריבונית והבלעדית.
יש אפשרות, לדעתי: בהסכם קבע של גבולות, לצמצם את הגבול המוניציפאלי ולהוציא שכונות לווין ערביות משטח ישראל, אבל עד אז יש לשלוט, למשול ולשמור עת ביטחונה של העיר - שהיא היסטורית, מעשית, מדינית וציונית - בירת ישראל.
הערה: לעניין עמדת ערביי ישראל - ראה מאמרי באתר זה: "ערביי ישראל - לאן?"
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
