סיפורים וטרינריים - עכברוש בתחפושת 

בשעת בין ערביים נהגתי במכוניתי לכיוון המרפאה לאחר כנס וטרינרים.

נעצרתי בצומת מרומזרת באדום, החלונות סגורים והאבנים מתגלגלות בעוצמה מהרמקולים בדפנות.

ראיתי דמות פוסעת במהירות לעבר הרכב , ונקישות עזות ובהולות על החלון הימני. לחצתי מבוהל קמעה על הכפתור החשמלי והחלון ירד באוושה.

 " אתה וטרינר...?" שאל האיש בקול עמום, כיביתי את הרדיו, ועוצמת התופים כבתה באחת.

 " אתה וטרינר...?" התפוצצה צעקתו של האיש בחלל המכונית הסגורה, " כן, השבתי , איך ידעת?" " ראיתי את המדבקה על שמשת החלון הקדמית. אני צריך אותך דוקטור בדחיפות, אתה יכול לעזור לנו?, האור ברמזור התחלף לירוק, וסימנתי לו כי אעצור בצד אחרי הצומת.

האיש פסע במהירות במעבר החצייה, ופגש אותי בחנייה הדחוקה שהצלחתי למצוא במקרה בקצה הרחוב.

ראה, הסביר במצוקה, הבן הקטן שלי שיחק בגינה ליד הבית, ואשתי הבחינה במין עכברוש גדול מתחכך בו, היא הזעיקה אותי במהירות, ואני הצלחתי להכניס את היצור הזוועתי לקופסת קרטון של הסופר, והוא כרגע ארוז בסלון אצלנו בבית, אנו חוששים נורא שאולי יש לו כלבת או איזו מחלה נוראה אחרת, וחרדים מאד לשלומו של בננו הקטן, יצאתי החוצה לחפש את הסלולארי שלי באוטו, ופתאום אני רואה אותך ממתין ברמזור, הבנתי שאתה וטרינר, אני לא יודע איך שלחו אותך מהשמיים למעלה להגיע בדיוק כשאנחנו בלחץ כל כך גדול, אתה מוכן לבוא להעיף מבט?

בוודאי, השבתי, תן לי להחנות כראוי, ואני מייד מגיע. במקרה היו לי בתא המטען של הרכב כפפות עבודה עבות, לקחתי את תיק העזרה הראשונה, ופסענו יחד בבהילות לעבר ביתו של האיש.

תוך כדי הליכה שאלתי אותו כיצד הצליח ללכוד את העכברוש, לא נראה לי סביר שאפשר סתם כך ללכוד עכברוש ביבים בוגר בקופסת קרטון רעועה. אתה לא תאמין, דוקטור, שרקתי לו ומצמצתי בשפתיי כמו שקוראים לחתלתול, והוא פשוט קיפץ לו בשמחה, התכרבל בתוך ידיי ונתן לי להניח אותו בתוך הקופסא בלי שום התנגדות...

בהיתי בו בפה פעור, מה זאת אומרת? העכברוש בא אליך מרצונו? נכנס לקופסא מרצונו? זהו דוקטור, זו הסיבה שאני לחוץ מאד, למדתי פעם ביולוגיה, ונראה לי גם שזו התנהגות תמוהה של חיית רחוב, למדתי פעם שחיות חולות בכלבת משנות את ההתנהגות שלהן באופן קיצוני, וזו הסיבה שאני חרד כל כך...

הגענו לדירת הקרקע של האיש, והובלתי לקצה הסלון, שם אכן היה ארגז קרטון ומתוכו בקעו קולות רחשה ושריטות עזות בדפנות. לקחתי את הקופסא ונסגרתי בחדר השירותים. חבשתי את הכפפות ופתחתי בזהירות את הארגז, חושש כי בכל רגע יקפוץ עכברוש מטורף לעבר פניי החשופות... ואז הבחנתי בתחתית הארגז בגור חמוסים יפהפה , בצבע חום שחור אופייני, מכורבל לו בנוחיות, ומפנה אליי את עיניו המבריקות כשני חרוזים קטנים שחורים ונוצצים בשמחת חיים עצומה.

הכנסתי את זרועי לארגז, והחיה הקטנה עלתה עליה בחפץ לב והתכרבלה בנוחיות בשקע של כתפי, כמו תוכי מאולף. בדקתי אותו ביסודיות. החיה נראתה בריאה למדי, ללא פגעים , פרווה נקייה ומבריקה, וחזות כללית של חמוס צעיר ובריא. הכנסתי את החמוסון לכיס המעיל, הוא התכרבל לו שם בנוחיות ונרדם לאלתר. יצאתי לזוג החרד שהמתין לי בסלון. הסברתי להם שאין זה עכברוש אלא חמוס צעיר ובריא, ואין לי מושג כיצד יכול היה להגיע כך משומקום דווקא לגינת ביתם.

האישה מלמלה שלא שמעה מעולם על חיה כזו שנקראת חמוס. הסברתי לי כי זהו טורף קטן ממשפחת הסמוריים, אשר הפך להיות טרנדי כחיית מחמד וחיה טיפולית בישראל בעשור האחרון. אולם, היא רק שמעה את המילה "טורף" וביקשה ממני בכל הכבוד לסלק את היצור מביתה במהירות האפשרית.

לקחתי את הארגז, נפרדתי מהם בלבביות, ונסעתי למרפאה. למחרת הגיע במקרה אחת מתלמידותיי בקורס סיוע לטיפול בעזרת בעלי חיים למרפאה לביקורת כללית של בעלי החיים הטיפוליים שלה, והתאהבה מיידית בחמוסון השובב. הסכמתי כמובן לתת לה אותו, משוכנע שהחיה החביבה במיוחד הזו תשמש לצרכים טיפוליים לאנשים עם צרכים מיוחדים.

ובהכירי את התלמידה, ידעתי כי אין בית יותר טוב מזה הראוי לחיה עם סיפור פלאי שכזה. שאלתי אותה כיצד היא מתכוונת לקרוא לו. היא קימטה את מצחה בריכוז עמוק, חשבה וחשבה, ובסוף קפצה בשמחה: "חומוס..." כמובן, איך עוד אפשר לקרוא לחמוס? ואכן הסתבר שחומוס הפך להיות חיה טיפולית לעילה.

מזגו הנוח ופרוותו המבהיקה עשו את שלהם, ומטופלים רבים אהבו לשחק עימו ולפתוח בעזרתו את סגור ליבם בפני המטפלים, ולתאר להם את מצוקותיהם ובעיותיהם האישיות. לאחר כמה שבועות קנתה לו גבירתו בת זוג, חמוסה יפהפייה בצבע מוקה אחיד, שנקראה "טחינה" כמובן, והזוג המקסים הוליד צאצאים רבים במשך השנים הבאות.

עברו תשע שנים.

לפני שבועות מספר הגיע אליי החמוס עם רגל ימנית נפוחה. להלן תיאור המקרה , קלינית כפי שנרשם במרפאתנו:

היסטוריה

בחודש פברואר 2010 היגיע למרפאה חמוס זכר, מסורס, בן 9 שנים עם תלונה עיקרית של מסה ברגל ימין קדמית. הבעלים שמו לב למסה כארבעה חודשים טרם הביקור, המסה הלכה וגדלה במשך ארבעת החודשים. מלבד המסה לא היו תלונות כלשהן, החמוס התנהג כרגיל, תאבון וצרכים תקינים.

בדיקה פיזיקלית

עירני ופעיל, סימנים חיוניים תקינים. רגל ימין קדמית – מסה אי רגולרית, נוקשה ולא רגישה לאורך כל עצם הזרוע (הומרוס) ועצם השכם (סקפולה) - (תמונה מס' 1). בדיקות נלוות בוצע צילום רנטגן (תמונה מס' 2) בו הודגם הרס של המבנה התקין של עצמות ההומרוס והסקפולה בצד ימין, נראה אזור היפר-דנסי שכלל הרס ותגובה פרוליפרטיבית של קורטקס העצם. המראה הרנטגני מתאים לאוסטאומייליטס, אוסטאוסרקומה או גידול רקמה קשה אחר.

טיפול

החמוס הורדם בעזרת זריקת קטמין (5mg/kg) ורומפון (xylazine) 2 mg/kg לשריר ולאחר מכן בעזרת מסכת גז איזופלורן. ביצעתי אמפוטציה (קטיעה שלמה) של רגל ימין (כולל סקפולה), דגימות מהמסה נשלחו לבדיקה היסטופתולוגית במכון הוטרינרי ע"ש קמרון.

החמוס התאושש מהניתוח וחזר לתפקד כעבור מס' ימים, לאחר שלושה שבועות הוסרו התפרים (תמונה מס' 3), לדברי הבעלים - החמוס מתפקד בצורה נורמלית לחלוטין על שלוש רגליים.

ואכן, הסרנו את התפרים שלושה שבועות לאחר הניתוח, בו הסרתי לחומוס את רגלו הימנית, אולם על אף הניתוח הטראומטי שעבר החמוס הקשיש, הוא מתפקד נפלא, מקפץ על 3 רגליים כמו חמוס צעיר ושובב, וממשיך להתרפק באהבה על כל הסובבים אותו. חששנו כע הוא עצמו יהפוך באופן אירוני לנזקק טיפולי בעל צרכים מיוחדים, אולם התבדינו לשמחתנו. וכעת , לאחר החלמתו המופלאה, וסיפור חייו המיוחד, חומוס הפך להיות חיה טיפולית אולטימטיבית.