אמנויות לחימה מול ספורט לחימה 

אומנויות לחימה מול ספורט לחימה    

שיטות לחימה קלאסיות

     תחום אומנויות הלחימה מקורו משיטות לחימה צבאיות שהיו בשימוש לפני עידן הנשק החם. באותה תקופה נאלצו הלוחמים להתמודד פעמים רבות פנים מול פנים כדי להכריע את הקרב. כלי הנשק שברשותם היו חרבות מסוגים שונים, כידונים, חניתות, סכינים, גרזנים וכדומה. בנוסף לכלי הנשק שלטו הלוחמים בשיטות לחימה בידים ריקות.

     שיטות לחימה אלו היו מאוד תכליתיות, בשונה משיטות ספורטיביות, ואפילו שיטות להגנה עצמית בימינו, המטרה היתה להרוג את היריב, או לפצוע אותו בצורה קשה, כדי למנוע ממנו להמשיך להלחם.

שיטות הלחימה בהם השתמשו הסמוראים בקרבות ביפן של התקופה הפאודלית היו מגוונות ורבות, הסיבה נובעת מכך שלכל קלאן (שבט) היתה שיטת הלחימה שלו, שנלמדה על ידי הלוחמים שלו. שיטות אלו נחשבו למידע סודי של השבט, והלמידה ההדדית מבתי ספר אחרים נעשתה בעיקר בשדה הקרב, בלי הרבה סלחנות למתחילים...

השיטות התפתחו ועברו אבולוציה במשך השנים בעיקר בזכות אלה ששרדו את הקרבות ויכלו להעביר את הידע והניסיון הקרבי שצברו לדורות הבאים.

שיטות אלה נשתמרו עד היום והן נקראות כיום שיטות קלאסיות או אומנויות לחימה קלאסיות.

מה לומדים בשיטות הקלאסיות?

שיטות לחימה קלאסיות, ילמדו שימוש בכלי נשק מתקופת הסמוראים – חרבות מסוגים שונים, מקלות וסכינים. וכן ילמדו טכניקות בידיים ריקות כנגד ידיים ריקות שמיועדות לשימוש גם כנגד יריב חמוש.

הטכניקות בידיים ריקות יכולות לכלול בריחים שונים, שמטרתם נטרול היריב ולקיחת כלי הנשק שלו, חניקות ושבירות מפרקת, הטלות שמטרתן הפלת היריב עלראשו והריגתו, וכן התקפות לנקודות רגישות בגוף, שכן היריב עלול ללבוש שריון, ומכות לאזורים חזקים לא יגרמו לנזק מבעד לשריון.

טכניקות בכלי נשק יכללו מגוון רחב של התקפות, התקפות נגד ותגובות הגנתיות בכלי נשק מגוונים, וטכניקות של פריקת הנשק מהיריב על מנת לקחת אותו כשבוי. שיטות מסוימות מלמדות עד היום טכניקות קשירה של שבויים.

מה ההבדל בין השיטות השונות?

ישנם עשרות סוגים של אומנויות לחימה קלאסיות, וכל אחת מדגישה אספקטים אחרים של קרב, חלקן ישימו דגש על בעיטות ומכות בעזרת הידיים, חלקן על נעילות והפלות. מעט מאד שיטות מלמדות לחימה על הקרקע, שכן הסמוראים היו בדרך כלל נלחמים בקבוצות, ולרדת לקרקע עם יריב עלול לחשוף אותך להתקפה מצד יריב אחר. למרות זאת יש מספר שיטות שמלמדות לחימה על הקרקע.

ההבדל העיקרי בשיטות הללו הוא החלוקה לשיטות ה-"ג´וג´וטסו" וה- "אייקי ג´וג´וטסו".

"ג´ו-ג´וטסו" – "לחימה רכה" הוא שם כללי לשיטות הלחימה הללו שנשתמרו בצורה מלאה או חלקית, או התפתחו מאז תקופת הסמוראים. (זהו שם מודרני יש לציין,בעבר נקראו שיטות אלו בשמות אחרים)

"אייקי ג'ו-ג'וטסו" הינו שם כללי לשיטות בהן יש דגש על שימוש בעיקרון ה-"אייקי" ההשתלבות באנרגיה של היריב ובשימוש בכוח שלו נגדו, והן מיועדות לחסוך באנרגיה של הלוחם, על מנת לאפשר לו להלחם לתקופה ארוכה יותר ועם מספר רב של לוחמים.

מייסד האייקידו מורהי אואשיבה למד שיטות שונות של אומנויות לחימה קלאסיות ושימוש בחרב: קיטו ריו ג'וג'וטסו, גוטו-הא יאגיו ריו ג'וג'וטסו,ג'וג'וטסו עתיק וג'ודו.

לשיטת דאיטו ריו אייקי ג'וג'וטסו אותה למד מייסד ולימד אותה במשך כ-20 שנה היתה השפעה רבה להולדת האייקידו.

האייקידו נולד עקב שאיפה חסרת פשרת של מייסד האייקידו לרדת לעומק הבנת הבודו (=דרך אומנויות הלחימה) ועולם הרוח. שאיפה זו גרמה למייסד לפתח אומנות לחימה אפקטיבית מאוד עם שורשים עמוקים לשיטות הלחימה הקלאסיות יחד עם פילוסופיה פציפיסטית ושוחרת שלום.

פילוסופית האייקידו שוללת אלימות ותחרותיות ומדגישה התפתחות רוחנית של המתאמן בנוסף לתרגול של טכניקות לחימה.

ספורט
ספורט זו פעילות שמטרתה השתתפות בתחרות, בבידור עצמי או בהנאה. מקורו של הספורט בפעילות שנועדה להבטיח את השרדות המין האנושי כגון צייד, דייג ולחימה.וכן משחקי ילדים שנועדו להגביר את קישורי המוטוריקה שלהם. פעולות אלו הפכו לספורט כשנותק הקשר בינן לבין הצורך לעסוק בהן לצורך ההשרדות. ספורטיביות מוגדרת כ-" התנהגות ויחס הוגן של המשתתף,לרבות משחק הוגן, אדיבות כלפי חברי הקבוצה והיריבים,עידוד השאיפה למצוינות, והפסד בכבוד".

אולם, לעתים קרובות הלחץ מהתחרות או האובססיה להישג עצמי עלולים לפגוע ברוח הספורטיבית.

  הבעיה עם ספורט   עקב הרצון להצליח ולנצח בתחרות עלול העיסוק בספורט להכיל צדדים שלילים כגון שחיקת הגוף מאימונים אינטנסיביים, לחץ, חרדה וסטרס. ערוב פוליטיקה בספורט, משחק לא הוגן, שימוש בחומרים אסורים ואלימות.    

ספורט לחימה   עקב הרצון לתחרותיות אומנויות לחימה החלו לאמץ אופי ספורטיבי. אך כדי לערוך תחרות היה צורך לשמור על המתחרים מפציעות חמורות ולכן בענפי ספורט אלה הוצאו הטכניקות המסוכנות מתוכנית הלימודים והושארו טכניקות לא אפקטיביות מבחינה קרבית המבוססות על כוח פיזי, מהירות וסיבולת. בנוסף המתחרים למדו, תרגלו וביצעו טכניקות באופן זהה אחד לשני וזאת כדי שיהיה ניתן לקבוע מי מבצע את הטכניקות באופן הטוב ביותר.   

ניתן לומר שבספורט מבצעים טכניקות לא אפקטיביות באופן אפקטיבי. 

דוגמאות לספורט לחימה: ג'ודו, קראטה, איגרוף, טוקוונדו, קיקבוקס, איגרוף תאילנדי, האבקות.

מג'וטסו לדו (מטכניקות לדרך) 

בשונה מספורט לחימה ושיטות לחימה קלאסיות מטרת האייקידו הינה התפתחות אישיות ומימוש עצמי דרך לימוד אומנות לחימה, הדגש היינו על הדרך ה -"דו".

משמעות הדרך   מטרת האייקידו הינה יצירת הרמוניה פנימית בין אדם לעצמו והרמוניה בין האדם לסביבתו. כדי להגיע למטרה נכספת זו נחוצה דרך ואדם שמכיר את הדרך...

הרמוניה פנימית מושגת דרך ידיעת העצמי, לכן דרך האייקידו הינה דרך של מודעות, התבוננות וקשב פנימי וכן "עבודה" בדרך המסורתית.

דרך האייקידו איננה דרך של איסוף אין סופי של טכניקות קרביות. אין כוונת האייקידו ליצור אדם מלומד הבקי בשיטת הכי יעילות לגרימת נזק לזולת.

למידת אייקידו נעשת דרך למידת העקרונות המשותפים לטכניקות, עקרונות אלה הם יסודות האייקידו. כאשר אומן אייקידו שולט ביסודות האייקידו יש ביכולתו להפוך לאמן אמיתי, אז אומנות הלחימה שלו הנה דרך לביטוי אישי בדיוק כמו שצייר שלמד טכניקות ציור מביע את עצמו בציור או רקדן שמביע את עצמו באמצעות ריקוד.

אופן לימד האייקידו

טכניקות האייקידו הינן מאוד אפקטיביות מבחינה קרבית אך על מנת לא לגרם נזק קטלני למתרגלים הן מבוצעות באופן לא אפקטיבי.

בנוסף, כדי למנוע פציעות, תאונות ושחיקת הגוף ועל מנת שיהיה ניתן לתרגל את האומנות במשך שנים רבות ישנו דגש רב ותשומת לב ללימוד נפילות בטוחות, בטיחות בביצוע הטכניקות ושיתוף פעולה בין המתרגלים.

אופן לימוד האייקידו נעשה באמצעות משחק תפקידים של תוקף ונתקף (טורי ואייטה). אך בניגוד לשיטות מסוימות בהם היחס לתוקף הינו כאל יריב היחס בין התוקף לנתקף באייקידו הינו יחס של שיתוף פעולה בו הם עוזרים אחד לשני ללמוד את הטכניקות והעקרונות, ומשקפים אחד לשני את מה שניתן לשפר בביצוע.

התפתחות אישית ומימוש עצמי

מכיוון שמדובר באומנות לחימה יש דגש על חיפוש אישי של האפקטיביות ולא רק חיקוי המורה, יש מקום לחקירה, יצירתיות וביטוי של אינדיודואליות. דוגמה לכך יכולה לבוא מחוג ציור בו תלמידים מתבקשים לצייר אוביקט מסויים אך כל אחד יצירו אחרת בהתאם לנקודת המבט וכשרון הציור שלו באופן זה אין שני ציורים שיהיו זהים. כך גם באייקידו אין אפשרות שכולם יבצעו את הטכניקות באופן זהה. 

המורה מלמד את יסודות האייקידו ואת הטכניקות שהם הכלים איתם מתרגלים. אך גם המורה נמצא במצב שבו הוא חוקר ומחפש איך לשכלל את אומנותו, ללטש את הטכניקות לרדת לעומק העקרונות ולהעביר את ניסיונו ותובנותיו לתלמידיו.

בסופו של דבר המטרה של אייקידו היא שאיפה להרמוניה שנובעת מהכרה עצמית, התפתחות וצמיחה אישית ,ניקוי האישיות מפחד ואגרסיביות ופיתוח תכונות חיוביות כגון עידון האגו, פיתוח רגישות, הקשבה פנימית, ערנות ושליטה בתשומת הלב, רכישת שליטה בגוף וקואורדינציה, הורדת סטרס בגוף ובנפש, יציבות פיזית ומנטאלית, שיפור הבריאות, העצמה, קבלה עצמית וקבלת האחר, התמדה, אומץ, עזרה הדדית, רוחב לב ונדיבות. כל אלה תורמים למטרת האייקידו שהיא חיים בהרמוניה פנימית ובהרמוניה עם הסביבה.