על מכתב מחבר כנסת צחי הנגבי / נמרוד נוי
29/3/2010
ערב חג הפסח קיבלתי לתיבת הדואר שלי מעטפה החתומה למעלה בפינתה השמאלית בסמל המנורה ומתחתה המילים 'חבר כנסת'. פתחתי את המעטפה ובתוכה חיכה לי מכתב מאת ח"כ צחי הנגבי, שנשלח כנראה למרבית חברי המפלגה. כרבים בתוכנו גם לי יש סמפטיה רבה לאיש הטוב הזה שצמח והתפתח לכלל אדם שקול, רציני ומנוסה בפוליטיקה, וגם אוהב אנשים ומרגיש עימם בנוח. בגילוי נאות אציין פה שיש לי קשר טוב עימו וחלק ממאמריי ממוענים ישירות אליו וזוכים על ידו להערכה רבה.
בדבריי אלה אני רוצה לפנות ישירות לצחי הנגבי ולומר לו, מעל גלי האינטרנט, שפוליטיקאי נבחר, בשיטה שלנו, איננו רק חבר כנסת, אלא בראש וראשונה הוא נושא באחריות להתנהלותם הראויה והאיכותית של חיינו הפוליטיים. ככך, קשה היה לי לקרוא את דבריו של צחי הנגבי על פעילותו הברוכה והחשובה בועדות החוץ והבטחון של הכנסת ולקבלם, ולא למצוא בהם אפילו נגיעה קלה אחת, באשר לאחריותם של הפוליטיקאים לנעשה במפלגותיהם ובמערכת הפוליטית כולה. בחזקת, ו'מה אתם עשיתם' כדי לתרום לעושרם ופוריותם של חיינו הפוליטיים בארץ הזו.
אף שיש לשנות את השיטה הזו ולאפשר גם לגורמים אחרים בפוליטיקה, שאינם נבחרי ציבור ואינם פוליטיקאים, להשפיע ולהוביל בה, זו השיטה כיום בארצנו וחברי הכנסת חייבים לדעת לעשות הפרדה בין תפקידם בניהול מדינה לבין המערכת הפוליטית ולהפסיק לערבב בין השתיים. לצערי, המצב כיום הוא שפוליטיקה בעיקרה נתפסת על ידי הפוליטיקאים כניהול ענייני המדינה. ככך, הפכה הפוליטיקה לחצר האחורית והמוזנחת של חיינו, ולמעשה היא הולאמה על ידי הפוליטיקאים ולא מתקיימים בנו חיים פוליטיים אמיתיים כלשהם. וכשאין פוליטיקה ראויה לשמה גם חיינו הדמוקרטיים יוצאים נפסדים. וכשאין חיים פוליטיים אמיתיים גם ניהול ענייני המדינה יוצא נפסד, ובגדול. כשלא ניתן לרכז 'עוצמה דמוקרטית' ולהגיע להסכמות לאומיות רחבות, גם לא ניתן להקים ממשלות יציבות בישראל וגם לא לנהל בה כל שיח ציבורי פורה עינייני, ומקצועי, והכל בנו איננו אלא בבחינת הסתת הציבור והדחתו.
בהחלט הגיע העת לעשות ראציונאליזציה בכל מה שאנו קוראים ומכנים בשם פוליטיקה. על כך כתבתי וכתבתי, והדברים קיבלו ביטוי מקצועי במאמריי הרבים שהתפרסמו ב'יאללה קדימה'. הגיע העת לעשות בדק בית ולבער את החמץ שהצטבר בתוכנו במהלך הדור האחרון. במסגרת זו מן הראוי גם לבחון את הגדרות התפקיד, ואת האחריות המתלווה לו, של הפוליטקאי הנבחר לכנסת. הגיע האת להגדיר את גבולות הגזרה של הפוליטיקאים. אני סבור, וכבר רמזתי על כך לעיל, ששליח ציבור לכנסת איננו חייב באופן אוטומטי להוביל גם את המפלגה, ולעיתים מוטב שאנשים אחרים יעשו זאת. זה לא טוב, וגם לא בריא ולא תועלתי, לארגון כלשהו שכל הסמכויות וכל החוכמה וכל הידע והכוח מורכזים רק בקבוצה קטנה של אנשים. זה בודאי לא עומד במבחן המציאות של דורנו וגם לא מתאים לערכי הדמוקרטיה שאנו כה מאמינים בהם.
לצערי, בתרבות הפוליטית שלנו השתרשה לה מציאות לא טובה, בה הפוליטיקאים בורחים מאחריותם לנעשה במערכת הפוליטית, ומיטיבים לעשות כן דרך עיסוק יתר בעבודתם בכנסת, בנושאים חשובים יותר וחשובים פחות. בכך הם מרוממים את עצמם לשוא. ניתן לזהות בהתנהגות שכזו סוג של בריחה לערי מקלט ואחיזה בקרנות המזבח במנוסה מן האחריות לנעשה בחיינו הפוליטיים במדינה.
מימד נוסף של מציאות לא איכותית זו נוגע לכך שאין אחדות בין הפוליטיקאים בסיעות הכנסת, ואיש מהם לא מקיים את אחריותו הקולקטיבית כראוי. כולם טרודים מעל לראשם בעינייני נישה שונים ואף לא אחד מהם רואה את התמונה השלמה, ומזהה את הצורך לטפל גם בשאלות היסוד שלנו ובמסרי השורה התחתונה שלהם. אין הסתכלות מובנית ומקצועית על הדברים, בחזקת מה חשוב יותר ומה פחות, וכיצד לעשותם כדי לעמוד היטב במבחן התוצאות של חיינו. כך, קורה ש'בעוד הסבתא מתאפרת', וכולם עסוקים מעל לראשם בענייני נישה, הספינה טובעת ואין לה רב חובל וצוות מלחים מיומן ומנוסה שיובילה אל חוף מבטחים.
לפעמים אני משתומם ולא מבין כיצד חלק גדול מחברי הכנסת, אשר אמונים - מתוקף עברם או מתוקף החשפם בעבודת הכנסת לתהליכים איכותיים כלשהם של עבודה וקבלת החלטות - בהתייצבותם לפעילות בפרק הפוליטית שלהם ובדרכי התנהלותם במערכת הזו, הם פועלים באופן חסר כל הפנמה מינימלית של ערכי עבודה והתנהלות מקצועיים מקובלים. ככך חיינו הפוליטיים סובלים מאנרכיה רבה ומתופעות של אינפנטליזציה רחבה שאינם מאפשרים לנו לקבל תוצאות טובות אשר יניבו תשובות הולמות לשאלות היסוד שלנו. ככך הפכה המערכת הפוליטית בישראל, על סמלה בניין הכנסת, למצודה של שמרנות וארכאיות בלב החברה הישראלית, המפזרת הפסדים עצומים על כל סביבותיה.
דזבין אבא בתרי זוזי....חד גדיא, חד גדיא
