ההכרה שאם ארצה או לא, אני חלק מתעשיית מיחזור אוניברסאלית בלתי וולונטרית, עשתה אותי אילם וגרמה לי להתכנס בד' אמותי ולהתנהג כמו שבלול בלתי סמפטי לעומת שבלול חביב וידידותי בימים כתיקונם. על אף שגם בזמנים רגילים, למען האמת, אין הרבה כאלה.
ולא הפן של "יפי הנפש" הוא שכופף את מעט האסרטיביות שנותרה בי וחיסלה, עד שמעט האנרגיות ששימשו אותי לצרכים יזומים ואקטיביים, התחרה רק בזה של בר מינן, בחלקו הגשמי הנראה לעין, (כי לגבי הנשמה וכאלה, עוד אפשר שהמשוגעת הזאת, [נו, מוסד פיננסי גדול, והיא גם מטומטמת], צודקת וה"פורציה" הזאת אמנם קיימת). אולם לא אלאה אתכם בדוגמה נוספת, הרי אין ספק שכוונתי מובנת, ואם לא, אחד משניים, או אני האידיוט שאינו מסוגל לבטא את עצמו כהלכה, או אתם לא מבינים את המובן ממילא, וגם במקרה זה, חבל על כל מילה נוספת.
כך עבר למעלה מחודש, שבו לא הייתי מסוגל לתקשר עם המקלדת, ואת רוב הזמן ביליתי במיטה, מכורבל היטב בשמיכת הפוך הגרמנית מתוצרת Down Heaven, שאשתי הטובה קוראת לה משום מה "מחממת", אל אף שאין לה את היכולת הזאת אפילו כזרת, והיא רק אוצרת את חום גופך ויוצרת חיץ בינו ובין העולם, שלא רק קר ומנוכר בימים אלה, אלא מתהדר באור אפרפר משו כאילו להזהיר, כי אלה אולי ימים שמקדימים אפוקליפסה, אם חלק מכותבי הסתרים צדקו, והיא אמנם נמצאת אי שם באופק, ולעניות דעתי, בכל מה שקשור למולדת, היא אפילו במידה רבה, מתקרבת.
ולמה לדבר על אפוקליפסה, דווקא בעת שבו חוגגים את הפסח, החג הפגאני במקור של פולחן האביב והאלילים שקשורים בו, אשר, לצורכי העם הזה עבר מטמורפוזה ולבש סממנים של ערכים אוניברסאליים כמו חרות וכאלה, כדי להראות "סופיסטיקייטד" וכדי שיתאים לדרישות הציבור שמחזיק בקושן ייחודי לגמרי, ברית בלעדית שלו עם הבורא ולנצח, או עד שנמשיך להקריב למענו סנטימטר מן הזין. (וכאן במאמר מוסגר, לקולגות הנשיות שלנו, עלה בדעתכן כי להקרבה הזאת צריך שיהיה מחיר ובעיקר תמורה, והיא מזכה אותנו הגברים בכמה נקודות "פור", בזכות הכאב ועל הפגיעה בפוטנציאל שגלום במימדים של האיבר הזה שלנו, למען כולנו, [וזה כולל גם אתכן, אם תרצו ואם לא]. ואם רצונכם לזכות ב"יתרונות" שיש לנו, גם עליכן לתרום מגופכן משהו?!).
כי באופן לגמרי פרדוקסאלי, החג הזה, עם הגלגול שהזכרתי, יש בו את ניצני הקלקול הכי פונדמנטליים של דת שתובעת מן המחזיקים בה קרבנות וגזרות שאי אפשר לעמוד בהם, וכך, היא מולידה צורך מובנה פנימה, לפתח מנגנונים שונים ומשונים, שמטרתם לרמות את הבורא מחד, ואת עצמנו מאידך.
ולמה אני מתכוון בעצם?
קחו נניח את עניין החמץ, שיש לבער אותו לפני החג, כלומר לחסלו, לשרפו, להשמידו, להעלים אותו מן העולם (הפרטי והציבורי שלנו), לגמרי. ותבדקו אותי אם הכוונה לא הייתה בדיוק זו מקודם, לפני שעשרות דורות של מתחכמים יצרו חוויה שונה לגמרי, שבו, הכל יכול, זה הבורא, "לא שם את ליבו", (בהנחה שהמכלול שלו כולל אביזר כזה, ואני איני בטוח), לתרגיל שעשינו לצו שלו, נניח כמו בסופר, שבו נייר חום ומגעיל למדי עושה את ה"הוקוס פוקוס", ומעלים את החמץ מעולמנו למשך החג, על אף שלמדקדקים בינינו, פה ושם, באשמת רוח פרצים ו"סדרית" אתיופית בלתי יסודית, שלא יצבה את יריעות הנייר כהלכה, צץ החמץ ומתגלה רחמנא ליצלן, לעיניו הכשרות של יהודי טוב, שהוא "מאמין", לא כמוני. אולם תהא אמונתו של זה היהודי הפלוני חזקה ככל שתהיה, היא לא תגרום לו לפתוח בזעקת שבר על הקלקול הנורא שנגלה לעיניו בסופר, וינהג, כמו הכס הקדוש עם כל הכמרים החרמנים לדורותיהם, ויסתכל בכוון אחר, רק לא לכוון שבו שליחיו, מזיינים דור חדש של מאמינים ו"רועים", בתחת.
והסידור הזה, של הסתרה מסוג שלושת הקופים האינטליגנטים, (הלא רואה, לא שומע, לא מדבר), לא נולד מתוך נוחות בלבד אלא מתוך צורך.
אמנם קיבלנו ארץ זבת חלב ודבש, על פי ה"ברושור" האלוהי שנמסר לאבותינו, אולם כמו בכל "ברושור", גם בזה, כמות האי דיוקים וההגזמות עולה על המציאות פי אלף, ובמציאות קבלנו ארץ צחיחה, שמתאימה בעיקר לגידול של צרות ואגבה, ובמקום כזה, צו של השמדת רזרבות מזון, היא ממש לא פרודוקטיבית, מה גם, בימי קדם, בעת שהמסחר הגלובלי ואפשרויות האחסון נפלו קצת מאלה שאנחנו רגילים בם, היה במנהג הזה משום איבוד דעת קולקטיבית.
כך, הולידה הדת האינטליגנטית הזאת שלנו, המון צווים, (מצוות, כי זה נשמע הרבה יותר סימפטי), ובמקביל מנגנון שלם של רמייה מודעת, שתפקידה לאפשר חיים בכבוד לצד המצוות או למרות המצוות של איבוד לדעת.
מאחר ובמשך כשני אלפים, האדמיניסטרציה של העם הזה, לא נזקקה לתחזק מנגנון "מדיני", בהעדרה של טריטוריה, היא השקיעה את כל יכולותיה בהמצאת מצוות מחד ומנגנוני עקיפה מאידך, כאשר כלל לא ברור מי מכובד יותר, זה שיצר את המצווה או זה שמצא את הדרך לעקפה באלגנטיות.
באופן זה, כל יהודי טוב, משחר ילדותו נולד לתוך מערכת סבוכה של "רמייה לגיטימית", עולם שמזכיר במידה רבה את זה של לואיס קרול, שבו יש יותר שכבות של מציאות מאשר בעוגת ז'רבו*, ועליו למצוא או להמציא את הכלים שיאפשרו לו לבחור את זו הנכונה, על אף, שכל אחת מהן, נכונה, אבל רק אחת מהן באמת קיימת.
אולם נפל דבר לפני שישים שנה, וישות חדשה נכללת ברפרטואר הקולקטיבי שלנו, מדינה קוראים לה, ולה, מה לעשות, יש צרכים שלא היו חיוניים מקודם.
ומסתבר, כי באופן הכי אבסולוטי שיש, לישות הזאת רלוונטית מציאות אחת, והיא אינה תלויה בדת ואו בפרשנות של "חכמנו". היא ישות גלובלית של מאות יחידות אתניות ולא מעט מיליארדים של בני אדם, שזכותם לחיים בעולם הזה, אינה נופלת מזכותנו שלנו.
כך, נגזר על הציבור היהודי, שבחר לחיות במולדת, להיות חלק בעולם גלובלי גדול אחד, שסידור העבודה בו אינו מקודש, והוא נוצר "אד הוק", מתוך התגוששות מתמדת של כוחות ארציים לגמרי, שאת החוקיות שלהם, (מניעים ורוטינית), יטיבו דרווין ומרקס להסביר מן הרמב"ם והרב קוק.
כך, לסידור החדש הזה, יש מגבלה סובייקטיבית גדולה, יש בה מציאות אחת, והיא ממש דומיננטית, ואי אפשר לכסות אותה ביריעות של נייר או להתעלם ממנה.
כי המציאות שלנו, היא גם המציאות של עמים אחרים, כמו הפלסטינאים, או האמריקאים, או האירופיים. לכולם יש פחות או יותר אותן שאיפות, לחיות טוב יותר, ובהתאמה עם האספירציות הלאומיות של כל יחידה אתנית נפרדת.
ניגודי האינטרסים בעולם כזה, נפתרים במלחמות או בפעילות רגולטורית של מנגנונים שהוקמו לצורך זה, (האו"ם, האיחוד האירופי, נאטו וכו) ואו האימפריה השולטת.
אולם הנטייה בעולם כיום, להמנע ממלחמות, כל עוד זו אופציה אפשרית לפתרון קונפליקטים. האופציה המלחמתית קיימת רק עבור כוחות על, או עבור האימפריה השלטת, שמשתמשת בכוחה בעיקר כדי להשליט סדר. (אמנם הסדר אינו "צודק" ואו אובייקטיבי, ולמחולל אותו יש יתרונות לרוב, אולם הערך הזה של צדק אוניברסאלי, אינו אלא סוג של משאת נפש שטובה לשיעורי אזרחות בתיכון, ולא לניהול הגלובוס).
ובסדר העולמי הזה, מדיניות של שלושת הקופים, אינה אופציה. בניגוד ליחידה חברתית מתבדלת, שסוגרת את עצמה כלפי ומפני העולם, כפי שהיינו אלפיים שנה, כעת אנחנו חלק ממשחק פוליטי גלובלי, שהאינטרסים בו אינם משיקים בכלום עם ה"סדר העולמי" של החוויה היהודית, האתנוצנטרית להחריד, שמשלה בנו עד כה.
ההסדרים שלנו עם האל הפרטי שלנו, לא ממש מעניינים את שאר העולם. למרביתם יש הסדרים משלהם, עם האל הפרטי שלהם, ובמבחן העבר וההווה, גורלם של רבים בהסדרים שלהם, שפר מזה שלנו.
כך גם, תרבות השקר היהודית, לא ממש עובדת בפוליטיקה הגלובלית, זו שחורצת את ההתנהלות של כל היחידות האתניות על פני הגלובוס.
ולא שלכל הפוליטיקאים בעולם, האמת משמשת כנר לרגלם בכל צעד, אולם במבחן הסבירות, יש פער עצום בין המותר והמקובל אצלנו, ובין שאר העולם, שבו מנהיגים כן נבחנים בקיום ההבטחות שלהם בטרם נבחרו לנהל את עמם לתקופה מוקצבת נוספת, ושבה הסכמים והבטחות שניתנות בין מנהיגי מדינות מקוימים הלכה ומעשה, ולא ניתנים בקריצת עין שמרמזת כי הכל בעצם "בכאילו", שכל כך מאפיינת את ההתנהלות שלנו וזרה למרבית הקולגות שלנו.
ובנישה הזאת, כל הכללים שהיו מקובלים בעבר, אינם מקובלים יותר, וכל ניסיון להחזיר את גלגל התנופה של ההיסטוריה, אנכרוניסטי להחריד ואינו יעיל לגמרי.
כך, הפטרונית היחידה שלנו בעולם, משתנה לנגד עינינו. היא מנוהלת על ידי אישיות פוליטית בלתי שגרתית, שבניגוד לקודמיו, מנסה ליצור את האג'נדה ולא להגרר אחריה.
הצלחתו הפנומנאלית בהעברת חוק הבריאות רק תחזק את ידיו בהמשך דרכו, אותה טווה במילים פשוטות ומאוד משכנעות בפורומים שונים כמו אוניברסיטת קהיר, בכל הנוגע לנו.
במקביל, שומה עליו להציל את האימפריה האמריקאית מפני קריסה, כי זו המגמה שהסתמנה יותר ויותר בעת שקודמו משל בעולם, ובניגוד אליו, נגרר אחרי אירועים ו"חברות על" ולובי כזה או אחר, שכוחו נובע לא ממוסריות או שליחות, אלא מן המזומנים שרשומים על שם החברים בו, ומטרתן היחידה, לעשות עוד ועוד כסף, גם על חשבון האומה האמריקאית.
ההתגוששות בינו ובין ראש ממשלתנו רפה השכל, (אני עומד מאחורי דברי, לא יתכן שמאחורי התנהלות כזאת, עומד איש אינטליגנטי), אינה רק תוצאה של הסתייגות אישית מרמאי כרוני שמונע על ידי אמביציות אישיות של הישרדות פוליטית הרבה יותר משיקולים של טובת בוחריו, שלצערי עוד יותר רפי שכל ממנו, אלא גם אנטגוניזם מובנה בין מנהיג שמנסה לעצב עתיד טוב יותר לעולם, לבין מנהיג שמתבוסס בעברו (הפרטי והקולקטיבי), ומחזיק בו כמו בקרנות המזבח.
שקריו של מנהיגנו אינם לגיטימיים בעיני העולם, שנוהג, ברובו, ורוב הזמן אחרת. (בתחילת דברי ניסיתי לספק הסבר לפער בין התמונה שאנחנו רואים, שהוא תוצר של מסורת ארוכת שנים של להיות יהודי, ובין המציאות האמיתית, זו שנחזית ע"י שאר העולם, או לפחות החלק הרלוונטי בו להמשך קיומנו).
כל הפרשנים שמנסים להסביר את אירועי השבוע האחרון, נאחזים באלמנטים בעבר של יחסינו עם האמריקאים, וזה כיום, ברובו, אינו רלוונטי.
אובמה אינו מנהיג של "עבר", הוא נוצר בבית יוצר חדש של פוליטיקאים, שמונע על ידי העתיד והאוריינטציה שלו, אוחזת בהווה, על חשבון העבר, אשר במידה רבה מתגלה הרבה יותר כנחס מנכס.
למרות ועל אף עברו הפרובלמאטי, (אב מוסלמי, שחור עור, חיים מחוץ לאמריקה), בנאומיו הוא מתעלם מן העבר, ומה שמעסיק אותו, זה משחקי הכוחות בהווה. כמו שחקן פוקר גאון, שסומך על חושיו ועל הקלפים הרלוונטיים במשחק הספציפי כעת, הרבה יותר מתורת המשחק, שאותו לומדים מספרים, כי במשחק האחד והקובע, אלה לא ממש רלוונטיים.
אגב כך, הוא מזהה את הבלופרים בין השחקנים מולו, ובניד עפעף, מסיר מעליהם את הכיסוי הדק והבלתי אפקטיבי, ומרושש אותם ממעט טענות הסרק שבאמתחתם, שהמשותף לכולם, שהם העלו כבר מזמן עובש.
כך, כל השטיקים של נתניהו הבלופר, לא שווים את ניירות העבודה שמכינים לו עוזריו, שמונעים באותו אופן אנכרוניסטי.
שקר אינו יכול לשמש כאסטרטגיה, ובכפר הגלובלי שבו אנחנו חיים, גם כטקטיקה הוא בלתי יעיל לגמרי.
העולם של היום שקוף, והשקיפות הזאת הפילה אימפריה כמו ברית המועצות, והיא תוכל בקלי קלות גם לנו, אם לא נשנה את ההתנהלות שלנו בהקדם ונתאימה למציאות הגלובלית.
הסינים, בניגוד לסובייטים, השכילו להתאים את עצמם במידה רבה למציאות השקופה, לכן הם משגשגים ומסכנים את מעמדה של ארצות הברית כאימפריה היחידה בעולם, וגם המגמה הזאת, למי שתולה בה תקוות לעתיד, לא ממש לטובתנו.
במקום לעסוק במורשת ושלדים עתיקים, שומה עלינו לעשות ניקיון פסח מסוג חדש, שבו נשליך את כל השלדים מארונותינו, וניצוק לתוכן תוכן חדש, שמתאים קצת יותר לעולם סביבנו.
אין שום סיכוי שנוכל לעשות זאת בכוחות עצמנו, בתוך קולקטיב מפולג, שרובו הגדול לצערי די רפה שכל.
שנים של סחבת וסטגנציה פוליטית ונסיגה מוסרית, דקדנס, שנובע מכיבוש מתמשך והתחרדות במימדים מפחידים, מעידים שמגמה כזאת מעל לכוחנו.
רק פתרון חיצוני כפוי יציל אותנו מעצמנו.
אין זה חשוב כהוא זה, מי אשם במצב אליו הגענו, חשובה המטרה, והיא ההשרדות שלנו.
גם כמדינה סוברנית בעלת מאפיינים יהודיים, כי הזהות הלאומית, בניגוד לדת, חיונית עדיין. הפרדת הדת מן המדינה היא מחיר הכרחי שנצטרך לשלם לשם כך. ההשתייכות לעם הזה, אסור שתהיה מבוססת גנים, כי זה מקרב אותנו לגרועים באויבנו, שעל בסיס הבחנה דומה ניסו להשמיד אותנו. ההשתייכות צריכה להיות וולונטרית.
מי שאוהב את המקום הזה, על מאפייניו היהודים, (עולם ומלואו של מסורת, תרבות, אמנות, הומור, מנש, וחוכמת חיים מצטברת), מוזמן להצטרף. כך נפתח את הדלת למעט הפליטים שבחרו לבוא לכאן, ולא ליעדים אלטרנטיביים.
מעצמות עולמיות כמו ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה ומדינות בדרום אמריקה, צמחו והתחזקו בתהליך הגירה ממושך, שהביא אליהם את הנבחרים שבמדינות המוצא, אלה שהיה להם את הכוחות ואת האומץ לעזוב הכל, ולצאת לדרך שרק עבור חלקם מסתיים בחיים חדשים, ולרבים מהם במות.
במקום לגרש את מעט הפליטים שהגיעו אלינו, עלינו לאמצם ולהקל עליהם את הבלי הקליטה, שדי טראומטיים גם ללא רדיפה של משטרת הגירה ושר פנים גזען מטעם חוקי גזע שלא היו מביישים את הגרוע בצוררים שניסה להשמיד אותנו.
הדת היהודית אחזה בנו במשך אלפי שנות גלות, אולם במציאות העכשווית, היא הפכה לנטל.
היא מספקת חזיון שוו של לגיטימציה לכאורה לכיבוש של עם אחר, שבעת זו, הוא המקור למרבית הניכור שלנו.
בשום לקסיקון שמקובל על אומות העולם, הבטחה אלוהית אינה יכולה לשמש תחליף לזכויות לגיטימיות של בני אדם שחיים ומאבדים דורות רבים את הקרקע שבמחלוקת.
שילמנו בחיי שישה מיליון קורבנות, כדי לזכות במולדת הישנה, ועלינו להסתפק בה, כל עוד הלגיטימציה, שהוענקה לנו על ידי אומות העולם, ולא הקדוש ברוך הוא, קיימת.
כי מי שהעניק, יכול גם לקחת, אם בפיקדון הזה, לדעתו, נעשה שימוש בלתי הולם, והוא גורם עוול לעם אחר, שגם לו, מה לעשות, יש זכויות לגיטימיות בו.
ההתנהלות הנכלולית שלנו בעשורים האחרונים, השקרים ואחיזות העיניים, נמאסו על העולם. מרביתו רוצה בשקט תעשייתי, ואנחנו מפרים אותו חדשות לבקרים, שלא לצורך.
החלופות כעת, הן בין מדינה קטנה בגבולות 67, לבין חדלון נוסף, שלישי במספר, וסביר שהאחרון לגמרי.
חג חרות שמח לכולכם.
* עוגת ז'רבו: עוגה העשויה שכבות של בצק פישקוטה וקרם שוקולד ושכבת קרמל מלמעלה, מקורה בהונגריה ומשמשת כמנה העיקרית של בית קפה עתיק בבירה, שאף נקרה על שם העוגה, (ואולי להפך).
כותב, מבקר ומייחל.
