ככה לא בונים תנועת מחאה 

בשנת 74 , מייד לאחר השחרור משרות המילואים של מלחמת
יום כיפור, עליתי לירושלים (אחד מני אלפים רבים)
להצטרף לשביתת השבת של מוטי אשכנזי, מול משרדי
הממשלה.
בשבוע שעבר, חזרתי ועליתי לירושלים, כדי להביע
תמיכה והזדהות עם המילואימניקים המפגינים , בגן הורדים.
ראיתי בזאת מעין סגירת מעגל ( למרות, שברור לי שהמעגל
עוד לא נסגר).

בדרך לירושלים, שאלה אותי אשת חיקי הנצחית, שהצטרפה אלי
"במה אתה תומך? אתה רוצה להחליף את הממשלה?
אתה בעד ועדת חקירה? או בעד הפקת לקחים?"
"האמת" השבתי לה "אינני יודע" אני רוצה, בעיקר להביע את
מורת רוחי מכל מה שקרה במהלך המלחמה. מהקונספציה שקרסה,
מהניהול המבולבל, מהלוגיסטיקה שכשלה, מהפקרת העורף
ומעוד כמה מחדלים קשים.

בגן הורדים, כשהצטרפנו אל המפגינים , התברר לנו שגם הם
עצמם לא יודעים מה הם רוצים. לכל אחד היתה דעה משלו
וכולם ביחד דנו בשאלת המטרות והמסרים ולא הגיעו לעמק השווה.
כתבי המדיה השונים שפשטו על המקום דרשו ממובילי המאבק
"מה המטרה שלכם?" ובהיעדר תשובה ברורה, הם ענו בכנות נאיבית,
"אנחנו מאמינים שהמטרה תתגבש תוך כדי תנועה"

על כך אני יכול לאמר למפגינים, שלבי יוצא אליהם
"ככה לא בונים תנועת מחאה"

פעילות מחאה אפקטיבית, היא קמפיין לכל דבר וכדי
להצליח היא צריכה להיות מנוהלת כמו כל קמפיין שיווקי.
כידוע, בשיווק הסוד הוא במיקוד. בראש ובראשונה
יש לקבוע יעד ברור, המוגדר בשפה פשוטה וחד משמעית.
היעד הזה צריך לבטא את המכנה המשותף הרחב ביותר, האפשרי.
רק כך, יש סיכוי שהתנועה תצבור תאוצה ותהפוך לגורם
שיש להתחשב בו.

כאשר מוטי אשכנזי, התיישב מול משרדי הממשלה, הוא דרש
דבר אחד פשוט "דיין הביתה" מול המסר הזה , יכולנו כולנו
להתאחד ולבסוף ( גם אם זה היה אחרי 3 שנים) דיין הלך הביתה
ואיתו כל הממשלה.

אם מובילי המאבק הנוכחי היו שואלים לדעתי (והם לא)
הייתי אומר להם, כך: כיוון שאין לכם מניעים פוליטיים ולרבים
מכם יש טענות שונות ומטרות שונות, עליכם להסכים ולהתאחד
תחת דגל אחד המשותף לכולכם.
אפשר אפילו להגיע אליו בדרך האלימינציה.

אמנם ראש הממשלה, שר הבטחון והרמטכ"ל
כולם אחראים לפאשלות, אך האם הם באמת אשמים?
האם בקדנציה הקצרצרה שלהם, בתפקידיהם, הם דרדרו את
הצבא למצבו , כפי שהתגלה במלחמה? יש להניח שלא.
מי שבאמת נושא באשמה הם אלו שנרדמו בשמירה, במשך 6
השנים האחרונות, מאז היציאה מלבנון. איתם צריך לבוא חשבון.
אבל מה לעשות ,שהם, האשמים האמיתיים,
כבר לא ממלאים תפקידים ציבוריים (פרט למופז)?
אין כבר טעם למצות איתם את הדין ולהטיל את האשמה על
ההנהגה הנוכחית. זה לא הוגן ,לא הגון ולא מועיל.

לאלה הדורשים וועדת חקירה ממלכתית,
הייתי אומר שהיא מיותרת לחלוטין. היא לא תגלה לנו שום דבר
שלא ידענו קודם והכל כתוב, שחור על גבי לבן בספרי דוחות
מבקר המדינה לדורותיו, ואם תרצו אפילו בדוח וועדת אגרנט.
כל הדוחות האלה מפרטים ומתריעים על כל החוליים ועל
כל הטעון תיקון אלא שאיש מעולם לא קרא אותם וממילא לא
טרח להפנים וליישם. אז מה חפץ לנו בעוד דוח?
ונניח שהממשלה תחליט, היום או מחר, להקים ועדת חקירה ממלכתית
מה אז? דורשי החקירה יחזרו לבתיהם והשאר ימשיכו להפגין?
או שמא גם הם ירימו ידיים ויחזרו הביתה?

מה כן היינו רוצים כולנו?, בסופו של יום (כפי שאופנתי להגיד, כיום)
היינו רוצים שיתוקנו כל הליקויים ויחזירו לנו
את הצבא שתמיד אהבנו להשלות את עצמנו, שיש לנו.
לכן הייתי ממליץ לכל מובילי הקבוצות השונות,
להסכים שמטרת המאבק תהיה : יישום
אפקטיבי של כל המלצות מבקר המדינה מהשנים האחרונות,
כולל המלצות וועדת אגרנט. או במלים אחרות "יישום המלצות
מבקר המדינה, עכשיו"

ראשי המאבק חייבים להעמיד בפני הממשלה דרישה חד
משמעית, לתיקון כל הליקויים, יישום כל ההמלצות, כולל
הקמת מועצה לביטחון לאומי, אפקטיבית והקמת מנגנון
מעקב ובדיקה אחר היישום, הלכה למעשה.

כדי שלהתחייבויות שיתקבלו מטעם הממשלה, יהיה גם כיסוי,
יש לקבוע בחוק סנקציות אישיות, נגד בעלי תפקידים
שלא ימלאו אחר הוראות הביצוע.

יותר מזה אנחנו לא צריכים. אם רק זה יושג, דיינו.
כמו שכבר אמרו חז"לינו, הנסיון לתפוס מרובה, יותיר
אותנו בידיים ריקות.

אני חושב שמסביב לדרישה פשוטה ועניינית זאת, אפשר
לרכז את כל שכבות האוכלוסייה , עד כדי יצירת
מאסה קריטית שתביא לתוצאה הרצויה.

ועוד עיצה חשובה: ניהול קמפיין, בימינו, איננו עניין לחובבנים,
לכן אני ממליץ להעסיק איסטרטג מקצועי שיעזור לכם במאבקכם-מאבקנו.

נכתב ע"י גינגי פרידמן , מנכ"ל ADMAN.
החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם ב-YNET 28.8.06