קשה זיווגו של אדם כ''קריעת ים סוף'' 

ב"ה

הגמרא במסכת סנהדרין (דף כב עמוד א, וכן מובא ב"מדרש רבה", במדבר פרשה ג אות ו, וב"ילקוט שמעוני", תהלים פרק סח, סימן תשצד) אומרת שקשה זיווגו של אדם כ"קריעת ים סוף", וכבר מבואר ומפורש עניין זה במפרשים ובספרי הקודש, גם אני הקטן אענה חלקי בזה, בזכות אבותיי הקדושים זכותם יגן עלינו אמן.

לכאורה יש להקשות על מאמר חכמינו ז"ל זה: הקדוש ברוך הוא ברא את העולם המופלא הזה ואת כול אשר בו, בששה ימים, יש מאין, אם כן מה הקושי לפניו בקריעת ים סוף, היפלא מיהו"ה דבר (בראשית יח, יד). ומה הקושי המיוחד דווקא בקריעת ים סוף, עד שחכמינו ז"ל משווים את הקושי שבזיווגו של אדם לקריעת ים סוף?

עוד קשה, על הפסוק וישב הים לפנות בקר לאיתנו (שמות יד, כז), דרשו חכמינו ז"ל (מדרש רבה, בראשית פרשה ה, ובעוד מקומות. וכן מובא בזהר הקדוש, שמות דף מט עמוד א ועוד): אמר רבי יוחנן, תנאין התנה הקדוש ברוך הוא עם הים שיהא נקרע לפני ישראל, הדא הוא דכתיב (זה מה שכתוב) וישב הים לאיתנו, לתנאו שהתנה עמו. ואם כן מתחדדת השאלה, איזה קושי יש לפני הקדוש ברוך הוא בקריעת ים סוף?

להבנת העניין יש להבין מה היה בקריעת ים סוף.

התורה הקדושה מספרת לנו:

ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל יהו"ה: ויאמרו אל משה וכו' ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת יהו"ה אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תספו לראתם עוד עד עולם: יהו"ה ילחם לכם ואתם תחרשון: ויאמר יהו"ה אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו: ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה (שמות יד, י - טז).

ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד, בני ישראל עומדים לכודים לפני ים סוף, הים לפניהם ומצרים אחריהם, מבלי אפשרות לא להתקדם הלאה ולא לשוב לאחור, והם יראים מאוד, כי בדרך הטבע אין להם שום מוצא.

ויצעקו בני ישראל אל יהו"ה, ואז הם צועקים אל ה'.

קריעת ים סוף, במקרה זה, היא משל ומליצה למצב נואש כביכול. האדם עומד כשכול האפשרויות חסומות ונעולות בפניו ואין לאל ידו מה לעשות, לא נותרה בפניו הברירה אלא לצעוק להקדוש ברוך הוא שיושיעו ויגאלו.

ואז, ויאמר משה אל העם אל תיראו, אם אתם מתחזקים באמונה בהקדוש ברוך הוא ושמים מבטחכם בו וצועקים בתפלה לפניו, אין לכם מה לפחד ומה לדאוג.

אלא, התיצבו וראו את ישועת יהו"ה אשר יעשה לכם היום, כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תספו לראתם עוד עד עולם: יהו"ה ילחם לכם ואתם תחרשון.

ואכן מיד התורה הקדושה מתארת לנו מה קרה: ויאמר יהו"ה אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו: ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה.

הקדוש ברוך הוא אומר: מה תצעק אלי, מה אתם יראים וצועקים, דבר אל בני ישראל ויסעו, מה שנראה לכם לכאורה כ"דרך ללא מוצא", אינו כן אלא ויסעו, התחזקו באמונתכם וסעו, ואז ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה, תיראו שהים ייבקע לפניכם, אתם עוברים בו ומצריים טובעים בו.

כך הוא בזיווג: האדם חש שהוא לכוד, מצד אחד השנים חולפות ועדיין לא מצא את זיווגו המתאים. ההורים, הסביבה והחברים לוחצים וכו'. מצד שני, למרות רצונו הכנה והעז וכול השתדלותו, הוא אינו מצליח למצוא את שאהבה נפשו והוא אינו יודע מה לעשות.

באים חכמינו ז"ל ואומרים: "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף", כמו שבקריעת ים סוף נראה היה לבני ישראל, לכאורה, שהם לכודים ללא שום אפשרות לא להתקדם ולא לחזור, כך בזיווג נראה לאדם שהוא לכוד ללא שום אפשרות לצאת ממצב זה.

והעצה היחידה היא: להתחזק באמונה, לצעוק להקדוש ברוך הוא בתפילה ובתחנונים ו"לקפוץ למים", ואז יתגלה ש"מצרים", הלא הם ה"מיצרים" המניעות המפריעות למציאת הזיווג, טובעים בים ונעלמים ללא שוב ותראה ישועת ה': התיצבו וראו את ישועת יהו"ה אשר יעשה לכם היום, כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תספו לראתם עוד עד עולם.