דע את עצמך ומקומו בפילוסופיה הפרקטית 

הפרק הבא ייגע אך קלות בציווי הסוקרטי "דע את עצמך" מה שיוביל אותנו כהרגלנו לתפיסת החיים מתוך הפילוסופיה הפרקטית. לאחר שנצייר את קווי המחשבה שהולידו את הציווי שהעמיד הפילוסוף העתיק סוקרטס, ננסה לבחון האם וכיצד הגשים המין האנושי את הציווי. אחר כן כדרכנו נראה כיצד מפרשת הפילוסופיה הפרקטית את קו המחשבה הסוקרטי ובמה היא שונה מתפיסת ציווי זה עד כה. כמובן שלבסוף נחשוף את המסקנות אשר בהן היכולת להשפיע על החוויה היומיומית , והלא זו היא מטרתה של הפילוסופיה הפרקטית.

( דבר נוסף , פרק זה מהווה חלק מאוסף הפרקים והמאמרים המציגים את השימוש הפשוט בלוגיקה. כידוע לחלקכם זה הוא החלק השני והמשלים של עבודת הכתיבה המרכזית שמטרתה ביסוס המושג "פילוסופיה פרקטית" והצגתו כמחקר פילוסופי הומוגני ובר-קיימא. בשעה שאני נגש לכתוב את הפרק הזה מזהה אני כי זו היא בדיוק הנקודה בה עצרתי בכתיבת המסה – מקומו של הפרט והחיים בעולם סובייקטיבי אינדוידואליסיטי והולדת הפילוסופיה הפרקטית כתוצר לוואי בלתי נמנע. כך משתקף מהפסקה האחרונה בפרק –  "פילוסופיה פרקטית– לוגיקה סובייקטיבית: על שום מה? " יולי 2008)

כמו שאר הפרקים בפילוסופיה פרקטית גם כאן ננסה להמנע ככל האפשר מהלכנס עמוק מדיי בנבכי הפילוסופיה הכבדה, ולו רק כדי לאפשר לעצמנו לפסוע בנחת במסלול רצף המסקנות.

רבים וגדולים ממני עסקו במשך הדורות בהנחותיו של סוקרטס בנוגע לעולם ולקיום בכלל.

המציאות האובייקטיבית של הדברים (כמו העובדה שהשמש תזרח מחר), כך פרשנותנו הניואייג'ית משהו את דבריו גורסת, היא מציאות אותה אנו מניחים ויוצרים מתוך היכרותנו הפרטית את העולם, ואין באפשרותנו להכריע בוודאות ומעל לכל ספק כי אכן היא קיימת כשלעצמה. והוסיף סוקרקטס ואמר כי גם אם אכן נצליח לתפוס את ממושתה של מציאות זו, הרי שתהיה זו תפיסה סובייקטיבית התלויה בעיניו של המתבונן. מכאן כבר הרחיק לכת במסקנותיו וכמו שכבר ציינתי רבים מבני המערב אחריו דשו בהנחות ומסקנות אלו ואף פיתחו אותן יותר.

מה שאותנו מעניין בהנחת היסוד של סוקרטס שהולידה את הציווי "דע את עצמך" , היא ההכרה שלו בעובדה כי הדרך היחידה שלנו לתפוס את העולם ואת הקיום היא דרך העיניים שלנו בלבד. מה שאומר, שהחיים בבסיסם (המושגי) הם סובייקטיבים והמציאות אותה אנו חווים היא סובייקטיבית.

גם אם קיימת "מציאות אובייקטיבית", הרי שזו נכפת עלינו (כדומגת יום ולילה) ומתעצבת בהתאם לחוויה הפרטית של כל אחד מאתנו.

אם ננסה להסיר רגלנו מדיון אך נרחב זה , נסכם ונאמר כי המסקנה העיקרית שקופצת ועולה והלא היא גם התשתית לציווי "דע את עצמך" , המסקנה הזו גורסת כי אם הדרך היחידה להכיר את העולם היא דרך העיניים שלך, אם יש ברצונך להכיר את העולם הרי שעליך להכיר קודם את העיניים דרכן אתה מפרש את העולם – משמע עליך ראשית כל להכיר את עצמך.

קווי המחשבה שהולידו את הציווי הסוקרטי נהירים מאד אם מפשטים את דבריו בהתאם להיכרותנו אנו את העולם ואת שלל התובנות אליהן הגיע המין האנושי בין תקופת אריסטו לימינו אנו.

כל שכן הדבר כאשר מביטים על העניין מתוך הבנתנו כי האנושות והתרבות האנושית נמצאים בתהליך גלובליזציה שכזה, שביחס הפוך יוצר בו בעת העצמה וריכוז החוויה סביב הפרט והחיים האינדוידואלים. מבחנתנו , יש במבט מהסוג הזה חשיבות רבה בבואנו לקשר את הדברים לפילוסופיה הפרקטית, אך נגיע לזה בהמשך.

כפי שציירתי באותו מאמר שהזכרתי לעיל, בתקופה ובתרבות בה הציב סורקטס את הציווי שלו , הייתה הפילוסופיה והעיסוק בה בקודקוד המערך החברתי תרבותי. פילוסופים דאז נשאו את דבריהם בפומבי ובפני קהל צמא, הפילוסופיה בה עסקו הלכה יד ביד עם תרבות ההמון והעמידה לרשותו מגוון פירושים וניתוחים למושגים שונים מחיי היומיום.

עניין זה כשלעצמו מוביל אותנו אל ההתייחסות הבאה של הפרק והיא - עד כמה הקשיב ואימץ המין האנושי את הציווי הסוקרטי -  כיצד בא לידי ביטוי מימוש הציווי ע"י המין האנושי ככלל?

לנוכח העובדה שבתקופה התרבותית ההיא תוקפה של הפילוסופיה ושל מסקנות הפילוסופים היו ברמה הכלל חברתית, לא קשה להבין ולראות כיצד ומדוע בחרה החברה והתרבות לקחת את הציווי ולהשתמש בו בהיבט החברה בכלל ולטובת "הכלל".  למרות שלא מן הנמנע (ולעניות דעתי אף סביר יותר)  שהציווי הסוקרטי ניתן דווקא בהיבט הפרטי של בין אדם לעצמו.

במבט ראשון עושה רושם שהמין האנושי אימץ אל חיכו את הציווי הסוקרטי , גם אם כי בהיבט הכלל תרבותי, שכן בשנים שבמהלך ואחרי הציווי (ואולי בגללו)  גדל ויצא מכל פרופרציות העיסוק המדעי והרפואי בהכרת גוף האדם, נפשו ועולם החי שסביבו בכלל. עיסוק שהתפתח עד מהרה בצורתו המוכרת לנו למדע המודרני. 

אפשר ועצם ההתפתחות המואצת ו'המפתיעה' של המין האנושי בכל הקשור לתחום המדעים היא היא עצם מימוש הציווי הסוקרטי "דע את עצמך" , מימוש שבא לידי ביטוי בהיבט הכלל חברתי.

מה שניסה המין האנושי להשיג בניסיונתיו הרבים לחקור מדעית את גופו ואת העולם סביבו היא לא אחרת מאותה מטרה שבשמה הציב סוקרטס את הציווי – אם ברצוננו להכיר את העולם הרי שעלינו להכיר את עצמנו.  ההיכרות שיכולה להועיל לכלל החברה והתרבות היא ההיכרות המדעית שלנו את עצמנו ואת החיים סביבנו, היכרות מדעית המציבה לרשות המתבונן החוקר "זוג עיניים" מדעיות קבועות באמצעותןן יוכל להבין את שהוא רואה ולהקיש מזה לכלל האנושות.

תמונת מצב זו אפיינה את מאות השנים הראשונות מאז הציב לראשונה סוקרטס את הציווי "דע את עצמך",  על פי תמונת מצב זו עיקר הניסיון של המין האנושי להכיר את עצמו היה בהיבט הגופני חומרי ממשי של קיומו.  בשלהי המאה ה19 החלו חוקרים לממש את הציווי הסוקרטי שלא על הצד החומרי גופני שלו אלא דווקא על הצד הנפשי פסיכולוגי, לראשונה החלו באמת לעסוק מדעית בהיכרות עם נפשו של האדם רגשותיו והפסיכואנליזה של חוויתו  , בכך ניסה המין האנושי לממש את הציווי הסוקרטי ולהכיר את נפשו.

מידת הצלחתו של המין האנושי במימוש הציווי הסוקרטי לא נתונה בכלל תחת ספק, הן לאור העובדה שהמין האנושי בחר לקחת את הציווי רק בהיבט הכלל חברתי משאירה את מבחן התוצאה רק בתחום הזה. ואכן בתחום הכלל חברתי וכלל תרבותי, המין האנושי הגשים וממשיך לממש את הציווי הסוקרטי בהצלחה יתרה, כפי שמשתקף מהתפתחותו המסחררת של המדע המודרני.

אלא שלמרות שאל לנו לשפוט את הצלחתו של המין האנושי במימווש הציווי בהיבט הפרטי, הרי שאין זה אומר שאין אנו צריכים לתת את הדעת על הציווי "דע את עצמך" במימושו הפרטי  סובייקטיבית של בין אדם לעצמו , ולא ככלל החברה.

והלא זוהי בדיוק דרכה והלך רוחה של "הפילוסופיה הפרקטית", ההתעסקות בפילוסופיה בהיבטה הסובייקיבי הנכון לחוויתו של מן דהוא ויש ביכולתו להשפיע על חוויתו . גם התפתחות הפילוסופיה לכיוון הזה הוצגה במאמר שהוזכר לעיל.

נתחיל מכך שפרשנותה של הפילוסופיה הפרקטית את קו המחשבה הסוקרטי אינה שונה בהרבה מזו שהוצגה כאן קודם, או מזו שניתנה ע"י רבים וטובים ממני.  המסקנה העיקרית שהוצגה קודם הגורסת כי הדרך היחידה להכיר את העולם היא דרך העיניים שלנו, היא נקודת המוצא המשותפת. הפילוסופיה הפרקטית כדרכה באה ושמה את הדגש על היבטים פרטיים השייכים לאופי המסוים של מן דהו.

כפי שציינתי בקצרה קודם, ובפרוטרוט בפרקים אחרים תהליך הגולבליזציה שעובר המין האנושי יוצר באופן כמעט בלתי נמנע יחס הפוך של התעצמות חשיבות הפרט. כך שככל שהעולם הולך ונהיה יותר ויותר "כפר קטן" הולכת החוויה הסובייקטיבית של האדם ותופסת את מרכז חשיבות הקיום.

על מקומו של הפרט והאנדוידואל בימנו אדון בהרחבה באחד הפרקים הבאים במסה, מה שחשוב לעניינו היא העובדה שאלחר שהעצמנו את עולמו הפרטי של האדם , אין לנו אלא לשאוף ולהגשים את הציווי הסוקרטי גם בהיבטו הפרטי והסובייקטיבי.

זה הוא אם כן חידושה של הפילוסופיה הפרקטית בבואה לדון על הציווי "דע את עצמך" , בשונה ממה שהפגינה האנושות עד כה, הפרשנות של הפילוסופיה הפרקטית את הציווי הסוקרטי לוקחת אותו להיבט פרטי של בן אדם לעצמו . מתוך כך, מניחה היא שדבריו של סוקרטס הופנו לכל אדם באשר הוא כדי שיהרהר בהם , ולא בהכרח הופנו כלפי ראשי ההנהגה התרבותית והמדעית של התקופה.

הציווי שלו, כך טוענת הפילוסופיה הפרקטית הוא ציווי פרטי על כל אדם ואדם באופן פרטי ולא על הוראה לכלל החברה והמין האנושי.

מבט כזה על הצווי "דע את עצמך"  יוביל אותנו עד מהרה לעיסוק בחקר התודעה ועולמו הפסיכולוגי של האדם הפרטי. אלא ששאיפותיה של הפילוסופיה הפרקטית להסיק את המסקנות מהן ניתן להפיק תועלת ממשית בחוויה, גורמת לנו להדיר את רגלנו גם ממקומות אלו.

נזכיר תחילה כי כביכול אפשר להגיד שעל הציווי הסוקרטי "דע את עצמך"  בהיבטו הפרטי עומד המין האנושי בתיאורו את חשיבות המושג המופשט משהו -  "מודעות העצמית", בייחוד בתרבות הניואייג'  ההולכת ופורחת בימנו.

אלא שלעניות דעתי כעוסק בפילוסופיה פרקטית הרי שהציווי הסוקרטי בהיבטו הזה אין בו כדי להסתכם אך ורק במודעות עצמית. אם נשמור על קו המחשבה באשר להיכרותנו את העולם , הרי ש"דע את עצמך" בהיבט הפרטי מייצג תפיסה רחבה הרבה יותר באשר להיכרות האדם את עצמו ומתוך כך את העולם סביבו.

הציווי הסוקרטי לא יכול להתפרש במובן הצר של "מודעות עצמית" , מקומו הרחב הרבה יותר בחווית האדם הפרטית בא לידי ביטוי בהיבטים רבים שמעבר למודעות, היבטים הקשורים לחולשותנו הפרטיות, פחדנו הכמוסים, שאיפותנו ודרכנו להגשים אותן. אפשר להגיד שהציווי "דע את עצמך" בהיבטו הפרטי הוא ההיבט הרחב הרבה יותר של היכרות מקיפה , כנה , אמיתית ועירומה של עצמנו.  באותן מילים אפשר להגיד שהציווי "דע את עצמך" הסוקרטי לדידה של הפילוסופיה הפרקטית  דורש מהאדם הפרטי להיות כן ואמיתי עם עצמו ולדעת מתי הוא 'משקר' לעצמו. והלא רק כך יוכל האדם להכיר את עולמו ולפרש את חווית חייו.

יתרה על כך, ואולי דווקא בבסיס הדברים , עומדת ההנחה של הפילוסופיה הפרקטית כי מטרתה העיקרית והשימושית ביותר של הפילוסופיה כיום היא בניתוח עצמאי ופרטי איש איש את עולמו, במקום שבו הפילוסופיה עומדת בפני תהום הספקנות באה הפילוסופיה הפרקטית ומחלצת מסקנות פרטיות המתאימות לעולמו הפרטי של האדם. בתוך כך, מקומו של הציווי הסוקרטי "דע את עצמך" בהיבט הפרטי הוא חשוב לאין ערוך, שכן אדם העוסק בניתוח עולמו כך מתוודע מטבע הדברים לעצמו.

לסיכום, הציווי הסוקרטי "דע את עצמך" מומש בהצלחה ע"י המין האנושי בהיבטה הכלל חברתי, כפי שמציירת תמונת המדע המודרני.  בעבר הלא רחוק התחילו לגעת בציווי זה גם בהיבטו הפרטי יותר, מה שפורש על דרך המושג "מודעות עצמית" .

מקומו החשוב של ציווי זה (בהיבטו הפרטי) בפילוסופיה הפרקטית מרחיב את ההתייחסות למודעות עצמית עד לכדי שאיפה אמיתית לחשוף ולהכיר את מערומיה של האישיות הפרטית איש איש לעצמו. "דע את עצמך" ומקומו בפילוסופיה הפרקטית מרחיב את הציווי הסוקרטי וגורס כי הצעד הראשון להכיר את עצמך הוא לשמור על כנות עצמית.

מעבר לכך, ומשם,  כל עיסוק בפילוסופיה הפרקטית יוביל כל אדם לדעת את עצמו.