ככה בונים קאמבק 

גילוי נאות:אני תמכתי בזמנו באהוד ברק
ושמחתי שמחה גדולה בזכייתו, בעיקר בגלל
התיעוב שרחשתי לביבי נתניהו, על כל מה שהוא
עולל לנו.
כגודל שמחתי כן היתה אכזבתי מתפקודו של ברק
ושמחתי בלכתו.

בימים אלה אנו עדים לקאמבק של אהוד ברק.
על פי כל הסימנים, זהו מהלך שנבנה "לפי הספר"
כמו תלמיד שקדן אשר למד ושינן את החומר
ועכשיו הוא מוציא לפועל ,את תוכניתו. בסבלנות,
בנחישות ובדבקות באיסטרטגיה. בדיוק כמו שכתוב.

נהוג לאמר על אהוד ברק שהוא איש חכם, בעל מוח אנליטי
ויכולת ניתוח מרשימה. אני מודה, שמעולם לא פגשתי
אותו אישית
אבל, חזקה עלי דעתם של רבים וטובים שנפגשו עמו
פנים אל פנים ויצאו נפעמים, מחוכמתו.

עתה, לפחות הקאמבק שהוא בונה לעצמו מעיד על
כך שהוא איש נבון. הוא כנראה ניתח היטב את
סיבות וגורמי כשלונו המהדהד ,הפיק לקחים והוא
מיישם אותם,הלכה למעשה.

שובו של אהוד ברק לזירה הציבורית,
והצהרתו (כמו ביבי) "למדתי, בגרתי, השתניתי"
עורר שוב את הויכוח
האם בן אדם, באמת, יכול להשתנות בגיל 65?
לעניות דעתי, בן אדם איננו יכול לשנות את אופיו
אבל הוא בהחלט יכול לשנות את דפוסי התנהגותו.
ואם הוא ניחן באישיות חזקה ודבקות במטרה,
הוא לא ייתן לסממני אופיו לפרוץ החוצה ולקלקל לו את
תוכניותיו (כפי שקרה לביבי, במשרתו כשר אוצר).

כפי שהדברים נראים, ברק גם ידע ממי לקחת דוגמא.
הוא לקח את שרון כCASE STUDY שכותרתו "כך חוזרים
מתהום הנשיה אל כיסא ראש הממשלה", למד אותו,
פירק אותו לגורמים (כמו שהוא עושה לשעונים)
והחליט לעשות כמוהו. כיוון שכך, הוא גם לא התבייש
להיעזר בעצתו של ראובן אדלר, האיש ש"בנה" את שרון,
המאוחר.
הוא גילה שלשתיקה יש יותר כוח מאשר לדיבור. לכן, למרות
כל ההפצרות מצד המדיה, הוא התעקש לא להיענות ולהתנזר
מהופעה באמצעי התקשורת , בארץ. למרות הפתוי הגדול.
והוא עמד בסירובו, גם כאשר כל המדינה שיחרה למוצא פיו,
במלחמת לבנון. הוא התראיין בחו"ל. לטובת ייצוג המדינה,
אך בתוך המדינה? אף לא מילה. (אגב, גם שרון ידע את הסוד הזה
ולכן מיעט להתראיין). ככל שנעדר יותר מהמדיה,
כן בלט יותר. בחסרונו. בעוד, כל שאר אישי הציבור, הפוליטיקאים
והמומחים דיברו את עצמם לדעת, ברק שתק.

הוא הבין שעליו לרכוש מחדש את ליבם ואמונם של האנשים
שלתמיכתם הוא יזדקק כדי להבחר מחדש ולכן הוא עשה
לילות כימים, כדי להפגש, אחד על אחד, עם כל מי שדעתו נחשבת.
בתוך המפלגה ומחוצה לה. עם יריבים כעם ידידים עם מאוכזבים
וננטשים כעם חסידים מובהקים. כך, לאט לאט, צעד אחר צעד
הוא הצליח לגייס לצידו את הגרועים שבמאוכזביו.
זה לא ייאמן מה שגישה אישית יכולה להשיג.

ברק, גם אימץ לעצמו את האיסטרטגיה של הקמפיין
האחרון של קדימה (בהשראת אדלר?) והיא "אין קמפיין"
דווקא ההתנהלות השקטה, הפשוטה, ללא קמפיין ראוותני
היא זו שקונה לו יותר אוהדים.

ואם בשרון עסקינן, הייתי ממליץ לו להעתיק משרון את הגימיק
הכי גדול שלו :- הפנקס הקטן. זה הפנקס, בו שרון היה
נוהג לכתוב, בשקדנות רבה, את כל "המרגליות" שהפיקו
כל אותם פוליטיקאים ששרון "נועץ" בהם.
תחושת החשיבות, שפעולה כה פשוטה, נוטעת בלב
האנשים, היא נכס שלא יסולא בפז.

ועוד עצה.פוליטיקה ומדיניות הם לא רק מהלכים ואינטרסים,
הם בעיקר מערכות יחסים. כשיהיו לברק מערכות יחסים
עם הסובבים אותו, עם ידידיו ויריביו ועם מנהיגים זרים,
או אז ימצא גם שותפים לביצוע רעיונותיו ותוכניותיו.

אם ברק יגלה משמעת עצמית וידבק בברק החדש,
יש להניח שיצליח להבחר.
בעיקר על
רקע השממה האנושית המטילה צל כבד על הנוף הפוליטי, שלנו.
השאלות היחידות שעדיין נשארות ללא תשובות, הן: בשביל מה הוא
צריך את זה? מה מניע אדם שכבר יש לו הכל וכבר היה הכל,
לכתת את רגליו ולהתרפס בפני מאות אנשים שהוא לא מחשיב,
אך ורק כדי להתמנות למשרה שכל מה שהיא מציעה אלה, הם:
עבודה קשה, דאגות אין סוף, הרבה עוגמת נפש, ביקורת ציבורית
נוקבת ואימת חקירות מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה?
האם השררה, באמת כל כך ממכרת?!

מה שמזכיר לי מעשייה יהודית ישנה. הגיע יהודי לעיירה במטרה
לפגוש את גבאי הקהילה. שאל את הראשון שפגש "יסלח לי אדוני,
אולי יאמר לי היכן אמצא את מר פלוני אלמוני? ענה לו האיש
"מי? הגנב, השקרן הזה? אולי תמצאנו בחנותו". לא מצאהו בחנותו
ושאל את האיש הבא שפגש "שמא יודע אדוני היכן אמצא את מר
פלוני אלמוני?" ענה לו האיש "לאחרונה ראיתי את הנוכל הנקלה הזה
בבית המרזח" לבסוף כשמצאהו, ראה איש עשיר, בעל בעמיו
ושאל אותו בפליאה "אני רואה שיש לך הכל, בשביל מה אתה
צריך את המשרה הזאת, שכולם מבזים ומקללים אותך?"
ענה לו הגבאי , בשאלה "ומה עם הכבוד?!"

נכתב ע"י גינגי פרידמן , מנכ"ל ADMAN.
החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
פורסם ב-YNET 21.01.07