דיכאון 

דיכאון הוא לא שלב נורמאלי בהזדקנות
הזדקנות כוללת ללא ספק מגוון של לחצים שיכולים להוביל לדיכאון.
לאנשים מסוימים יש קושי לעבור ממשרה מלאה לפרישה לפנסיה. אחרים נאלצים לפרוש בשל בעיות בריאותיות כרוניות או מוגבלות פיזית. עבור אחרים חשבונות רפואיים מגבירים את האיום על היציבות הכלכלית.
אובדן של אהוב/ה, מחלה קשה אצל חבר קרוב או בן/ת הזוג  יוצרים תחושת אחריות כבדה ואיתה עצב רב.
אובדן יכולת תנועה או אובדן כושר נהיגה יכולים להוביל לבידוד חברתי ובדידות רבה.
כל המקרים האלה יכולים להוביל לדיכאון.

אולם, על אף הבעיות הללו רוב האנשים המבוגרים מסופקים מחייהם. דיכאון הוא לא נורמאלי בשום גיל, דף זה יספק מידע על דיכאון, מבוגרים ואופני טיפול.

אז מהו בעצם דיכאון?
רוב האנשים חושבים כי דיכאון הוא עצבות ומצב רוח ירוד, אבל דיכאון קליני הוא הרבה מעבר למצב רוח ירוד  שכולם חווים מפעם לפעם.
עצבות תחלוף אחרי ביקור אצל חבר או צפייה בסרט טוב.
דיכאון משפיע על החשיבה של האדם, על הרגשות, ההתנהגות והבריאות הגופנית. אדם דיכאוני ירגיש מרוקן. אנשים מסוימים יחוו בעיות זיכרון או שלא יוכלו לקחת החלטות כמו שעשו בעבר.
פעילויות פנאי רבות שעניינו בעבר כבר לא יגרמו עניין יותר. יכולים להופיע כאבים וגירויים שילכו ויחזרו ולא יהיה להם הסבר פיזיולוגי.
דיכאון המלווה ברבים מהסימפטומים האלה שנמשכים לאורך שבועות וחודשים יקרא דיכאון קליני.

דיכאון הוא גם יותר מתחושת אבל שחשים לאחר אובדן של אדם אהוב. עבור אנשים כאלה מצב רוח דיכאוני הוא תגובה נורמאלית לאבל. אם האבל לא חולף תוך מספר חודשים הוא יכול להיות סימן לדיכאון.
אנשים מסוימים מוצאים תועלת בהצטרפות לקבוצה שהחברים בה הם במצב דומה, הקבוצה מספקת תמיכה והזדהות.

כשמצב רוח דיכאוני ממשיך לפרק זמן ארוך בין אם הוא נובע מאובדן או טראומה או אפילו ללא סיבה הנראית לעין יש צורך לבדוק האם מדובר בדיכאון קליני. בעיה זו ניתנת לטיפול יעיל על ידי יעוץ או טיפול פסיכולוגי.

חשוב לזכור כי דיכאון קליני הוא הפרעה גופנית. הפרעה זו משפיעה על דרך החשיבה והתחושה הכללית הן פיזית והן מנטאלית.
זה לא נורמאלי להרגיש מדוכא כל הזמן כשמזדקנים. בקרב אנשים בני 65 ומעלה 3 מכל 100 אנשים חווים דיכאון קליני. זו בעיה חמורה שיש לשים אליה לב שכן היא יכולה להוביל לפעמים לניסיון התאבדות.

ישנן חדשות טובות- כמעט 80% מהאנשים הסובלים מדיכאון קליני יכולים להיות מטופלים בהצלחה על ידי פסיכולוג. לעיתים השילוב של טיפול פסיכולוגי יחד עם טיפול תרופתי פועל באופן יעיל יותר. אפילו הדיכאון הכבד ביותר בדרך כלל מגיב במהרה לטיפול הנכון. אך תחילה יש להכיר בדיכאון.

סוגי דיכאון

שני סוגים חמורים של דיכאון קליני הם דיכאון עמוק והפרעה דו-קוטבית.
אנשים מסוימים חווים דיסתמיה שהיא דיכאון מתון ממושך שהיא פחות חמורה מדיכאון עמוק אך מזיקה מכיוון שהיא נמשכת לאורך זמן רב- לפחות למשך שנתיים.
הצורה הנפוצה ביותר של דיכאון היא דיכאון תגובתי, כאשר אובחנה הפרעת הסתגלות עם מצב רוח מדוכא. מצב זה מתייחס לדיכאונות קלים או בינוניים אשר מתרחשים לאחר אובדן משמעותי, או בתגובה לבעיות הסתגלות קשות בחיים.

דיכאון חמור הוא כמעט בלתי אפשרי להתמודדות ונשיאה בחיי היומיום ומקשה על פעולות כמו אכילה, שינה או הנאה מהחיים. עונג והנאה נראים כמו דברים השייכים לעבר. סוג זה של דיכאון יכול להופיע פעם בחיים או יותר. אנשים החווים דיכאון עמוק זקוקים לייעוץ פסיכולוגי ואולי אף יצטרכו טיפול תרופתי על מנת לשקם את חייהם.

הסוג הנוסף של דיכאון חמור הוא הפרעה דו-קוטבית. שם נוסף מוכר לתופעה הוא מאניה-דפרסיה.
תופעה זו מובילה לשינויים קיצוניים במצב הרוח. הפרעה זו בדרך כלל מתחילה בשנות העשרים המוקדמות בחייו של אדם אך לא מאובחנת כראוי עד שנות הארבעים או החמישים לחייו של אדם.
סוג זה של דיכאון בדרך כלל לא מתחיל בשלבים המאוחרים של החיים.
בעיה זו מצריכה טיפול ללא קשר לגילו של האדם.

דיכאון-רשימת מאפיינים:
יש להתייחס לכל סימפטום הנמשך מעבר לשבועיים, אם אותרו ארבעה או יותר מהסימפטומים הבאים מומלץ לגשת לבדיקה רפואית. חשוב לזכור כי רופא יכול לתת הערכה בכל הנוגע לגוף ולקבוע האם דברים נובעים מבעיה פיזיולוגית או לא. בנוסף להערכת הרופא יש להיוועץ בפסיכולוג.
על אף שהתרופות גורמות להרגשה טובה יותר, הן לא מרפאות אלא רק מהוות מסכה לסימפטומים.

סימפטומים לדיכאון
-עצבות גדולה מתמיד, חרדה או תחושת ריקנות
-אובדן עניין או הנאה מפעילויות שבערב היו מהנות כולל יחסי מין
-ירידה באנרגיה, עייפות או תחושת האטה
-בעיות בשינה (נדודי שינה, יתר שינה או התעוררות מוקדמת בבוקר)
-בעיות אכילה (אובדן תיאבון או ירידה במשקל)
-קשיי ריכוז, בעיות זיכרון או קושי בקבלת החלטות
-תחושה של חוסר תקווה או פסימיות
-רגשות אשם או תחושות כמו חוסר ערך או חוסר אונים
-מחשבות על מוות או התאבדות, ניסיון התאבדות
-בכי מופרז
-כאבים חוזרים שאינם מכיבים לטיפול רפואי

אובדן שקרה לאחרונה ילווה בתחושות אלה והן יכולות להיות חלק נורמאלי בשלב הצער. אך אם תחושות אלה לא חולפות כעבור שלושה חודשים לערך ואין שיפור במצב הרוח- יש להיוועץ במטפל.