מחלת הפוליו 

בשלב המקדם של המחלה תתפתח דלקת קרום המח, המתבטאת בחם גבוהה מאד, חולשה גופנית יוצאת דופן, כאבי ראש בלתי נסבלים ובחילות.

תוך 48 שעות מתפשטת על הגוף חולשה שרירית, בתחילה בצד אחד של הגוף, על ציר האורך. לעיתים היא תוקפת, גם את הצד השני. התוצאה המוטורית הקיצונית תהייה הזדקקותו של החולה לקביים. במידה וייפגעו העצבים האחראים על שרירי הנשימה, יכולה נגיף הפוליו לגרום למוות. בשלב הראשון יש ירידה באיורור הריאות, ואח"כ היזדקקות לחצן.

התמונה של בוגרים בני כ-60 על קביים, כשרגליהם מתנדנדות ללא מסה שרירית, הולכת ונהית נדירה, אך עדיין קיימת, עדות למחלה הקטלנית.

בשנות ה-50 של המאה הקודמת, פותח הנגיף הראשון נגדה, ואחוז החולים ירד פלאים. כיום ניתן הנגיף בקביעות לתינוקות דרך הפה, וזיכרה של המחלה קיים רק במדינות מתפתחות, שאינן מקפידות במתן חיסון, ואינן שולטות בחינוך להיגיינה בקרב האולוסייה.

 הנגיף מצוי בביוב, וההידבקות נגרמת מאוכל שבושל במים אלו או ידיים מלוכלכות שנשטפו במי שופכין או מאגר מים מזוהם. או אז הוא מתרבה בלוע ובמערכת העיכול בקצב מהיר, ויגרום לחם, הקאות, כאבי שרירים וכו'. ברב המקרים, יתפתח תהליך של חיסון טבעי של הגוף כנגד הנגיף. במקרים נדירים, הוא יחזור למערכת העצבים, דרך מחזור הדם, ויופיעו התסמינים של שיתוק.

אם לא די בכך, כעבור 10-40 שנה, יכולה התקפה של חולשה שרירית לחזור, בעיקר בגלל ניצול יתר של הנוירונים המוטוריים, לחידוש ופיצוי על הפגיעה בילדות..

הביטוי המוטורי של תוצאות המחלה, לאחר ההתקפה הפראית של הוירוס, יהיה היפרטרופיה של השרירים; פגיעה במפרקים בהתאם; בעיות בגיל ההתבגרות עם תהליך הגביהה; בעיות בעו"ש, בגלל יציבה לקויה.

המחלה גורמת להפחתה במספר תאי עצב פעילים. כלומר, הנותרים חייבים לבצע מאמץ אדיר על מנת להפעיל את תא השריר. שחיקת התא העיצבי היא השלב הבא במחלה, ופעילות שרירית מופחתת, שתופיע עם עייפות, חוסר כח, כאבים, תהיה השלב השני, הקרוי פוסט- פוליו.

תחזוקה נכונה, ללא עומס יתר על השרירים והמפרקים תשמור על השלד והשידרה, ותקטין את הסיכוי לפוסט פוליו. ההידרותרפיה, המשלבת חיזוק, שחייה לסבולת לב ריאה, ונמנעת מלהזיק למפרקים, היא הפתרון הטוב והנכון ביותר.