פסיקות בג"ץ בעניני חוץ ובעניני בטחון אינן עולות בקנה אחד עם טובתה של מדינת ישראל ועם טובתו של העם היהודי היושב בציון. חמור מכך - בג"ץ עצמו מצפצף על החוק ועל עקרונות שיפוטיים.
לגוף ממשלתי מותר לעסוק רק במה שהחוק מתיר לו. אך בית המשפט העליון בראשות בג"ץ יצר יש מאין ופוסק בענינים שאינם עניניו. אהרון ברק עשה זאת באמצעות ארבעה כלים עיקריים: (1) הרחבת זכות העמידה בבג"צ. במצב הנוהג כיום, יכול גם עותר ציבורי, שאין לו ענין אישי בעתירה, לעתור לבג"צ כנגד מעשה שלטוני ואף כנגד חקיקה של הכנסת. זאת בניגוד לארבע פסיקות בג"ץ קודמות בנושא, החל מ-1952 ועד כהונת ברק. (2) הרחבת עקרון השפיטות גם על מסגרת רחבה של מעשים ודברי חקיקה אשר לא היו שפיטים בעבר. (3) הרחבת עילות ההתערבות במעשה השלטוני ובחקיקה, בעיקר באמצעות עילת "חוסר הסבירות". כלומר, אהרון ברק וחקייניו הם הקובעים מה סביר בעניני בטחון ולא שר הביטחון. (4) בית המשפט העליון הרחיב את פרשנותו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו והחילו גם על נושאים אשר לכאורה, לפי לשון חוק היסוד, אינם נכללים בו. בכל אלה, צמצם בית המשפט העליון את ההפרדה שהתקיימה בין הרשויות המחוקקת והשופטת ונטל לעצמו יש מאין זכויות ותפקיד שאינם מעוגנים בחוק.
.
לא פלא אם כך שהאחראים לבטחון המדינה אינם יכולים למלא את תפקידם וגם לציית לפסיקות המוזרות והבלתי חוקיות של בג"ץ. יש להם את האומץ האישי והמוסרי להחליט כי אזרחי המדינה ובטחונם קודמים לפסיקות של בג"ץ שדגל שחור מתנוסס מעליהן.
פרופ' אליהו בן-חנן מומחה למערכות מרוכבות סתגלנתיות complex adaptive systems אזרח ישראל ותושב בה היה תושב ארה"ב במשך שני עשורים
