התסמונת של כאב בעריה מוכרת כבר שנים רבות ואפילו מופיעה בפפירוסים אשר התגלו בפירמידות. רק בשנים האחרונות החלו שנית חוקרים וקלינאים לעסוק בתחום זה.
למרות שנים רבות של מחקר לא הצליחו למצוא את הגורם האתיולוגי לתופעה ולא את המנגנון הפתופיזיולוגי. בעשור האחרון היה זרם של חוקרים אשר התייחסו לתופעה כמחלה דלקתית וקראו לה ווסטיבוליטיס (דלקת של מבוא העריה).
8% מהנשים בארה"ב סובלות מווסטיבוליטיס
לאחר שלא הצליחו להוכיח את המקור הדלקתי וכן את יעילותם של טיפולים אנטי דלקתיים שונים, שונה שוב השם לפני שנתיים ל ווסטיבולודיניה (כאב במבוא העריה) תוך שימת דגש על הסימפטום (הכאב) ולא על הגורם האתיולוגי.
ווסטיבולודיניה מוגדרת ככאב במבוא העריה אשר לא נמצא לו גורם אתיולוגי בבדיקה גופנית. במידה ובבדיקה נמצא גורם והוא מטופל לא נכנסת המטופלת לקטגוריה זו.
מחקרים אפידמיולוגים רבים מראים שכיחויות שונות של התופעה, כתלות באוכלוסיה הנבדקת וכתלות בקריטריונים לאבחנה. בארצות הברית השכיחות היא 8% מהנשים כאשר הקריטריון היה כאב הנמשך מעבר לחצי שנה. מרבית הנשים היו לבנות, צעירות שעדיין לא הרו.
אתיולוגיות שונות הוצעו למחלה וכל קבוצה מטפלת בטכניקות התואמות לאתיולוגיה אשר בה היא מאמינה. למרות שהמקור הדלקתי נשלל ישנם ברקמה סימנים רבים לתהליכים דלקתיים (לא זיהומיים).
נטייה מולדת או אתיולוגיה פסיכולוגית
הוכח שלנשים עם ווסטיבולודיניה יש ריכוז מוגבר של תאי עצב בעריה ולכן יש המשערים שמדובר בנטייה מולדת. נערות המטופלות עם גלולות במינון נמוך נוטות יותר לווסטיבולודיניה כך שישנה גם השערה לגבי חסר הורמונאלי כגורם.
נשים עם ווסטיבולודיניה בעלות רגישות יתר לכאב בכל הגוף ולכן הועלתה השערה למחלת עצבים כללית (נוירו פאתיה) . רק מקצת החוקרים מסכימים לגבי אתיולוגיה פסיכולוגית למרות שלדעתי זאת האתיולוגיה המשכנעת ביותר. אך כולם מסכימים שלתופעה יש מרכיב פסיכולוגי נרחב. הפוסלים את האתיולוגיה הפסיכולוגית טוענים שהדכאון, ירידה בתדמית הגוף, הפרעה בתפקוד המיני, החברתי והזוגי כולם תוצאה של הכאב הכרוני ולא הגורם לו.
גם אם זה נכון, לא תתכן החלמה ללא טיפול מתאים במרכיב הנפשי. ואכן במקרים רבים לאחר שהכאב טופל וחלף נותרה ההפרעה המינית והזוגית ללא שינוי. בעבר סבלו נשים רבות מחוסר יכולת לקיים יחסי מין כתוצאה מכיווץ יתר בלתי רצוני של שרירי האגן (ווגיניזמוס) , שכיחות תופעה זאת הלכה וירדה מאד בשנים האחרונות ובמקומה הולכת וגדלה שכיחות הווסטיבולודיניה.
לדעתי הסיבה לשינוי בהיארעות נובעת מכך שכולם יודעים היום שמקור הווגיניזמוס הוא פסיכולוגי. נשים אילו אשר באופן לא מודע רוצות להיחשב כבעלות מחלה גופנית ולא נפשית מציגות סימפטומטולוגיה מתאימה לווסטיבולודיניה.
כמו שכתב פרויד, נשים בעת אירוע בטבע אשר רצו לעשות את צרכיהם אמרו שהן הולכות לקטוף פרחים. אם יפרסם המארח שהליכה לקטוף פרחים הינה עשיית צרכים לא ישתמשו יותר הנשים בביטוי זה.
במסגרת עבודתי נתקלתי בנשים צעירות ונערות רבות עם ווסטיבולודיניה. לרבות מהן היה עבר של טראומה מינית. לרבות מהן היו הפרעות פסיכולוגיות נוספות. ולכולם הייתה היסטוריה של מעבר תכוף ממטפלים וטיפולים שונים מבלי לתת סיכוי ולמצות אף שיטת טיפול.
אך התופעה אשר הדהימה אותי מכל הייתה היעלמות מוחלטת של המחלה באופן פתאומי עם החלפת בן זוג. נתקלתי במספר מקרים של מטופלות חשוכות מרפא אשר אף מטפל לא רצה לטפל בהן יותר, ופתאום בעקבות אירוע מיני עם בן זוג חדש התופעה נעלמה כלא הייתה.
הפוטנציאל הכלכלי האדיר בטיפול בבעיות תפקוד מיני
ב DSM VI TR (ספר האבחנות הפסיכיאטריות) מופיע הכאב בעריה תחת הפרעות בתפקוד המיני. אם נעמיק בתופעה נראה שניתן לסווגה ככאב כרוני תחת הפרעות סומטופורמיות.
תחום הטיפול המיני פרח לאחרונה. מקבוצות קטנות של מטפלים בעלי עניין אשר היו ברובם מהתחום הנפשי. התרחב המקצוע לכלול רופאים רבים ומדענים. הוקמו אגודות רבות. צצו כתבי עת חדשים. וכמעט כל חודש יש כנס בינלאומי ענק במקום אחר.
ומה מקור השינוי? עם גילוי התרופות העוזרות לזקפה לגבר, הבינו חברות התרופות הגדולות שגם בתחום המיני יש פוטנציאל כלכלי אדיר ולכן החלו להשקיע במחקר ושיווק.
אך ההשקעות הן בגורמים וטיפולים תרופתיים. כל כתב עת גדול , או כנס גדול לא יוכל להתקיים ללא מימון חברות התרופות. תופעה זו אינה פסולה לחלוטין שכן עם עליית הענף של הטיפול המיני כולו, עולה גם החלק העוסק בטיפול מיני נפשי יחד איתו. אומנם לא באותה פרופורציה.
הטיפולים המוצעים היום לווסטיבולודיניה כוללים:
* טיפולים מקומיים במשחות אנטי דלקתיות, במשחות מאלחשות, במשחות הפוגעות בקצות העצבים ומורידות את רגישותם.
* הזרקות של חומרים שונים לתוך הרקמות.
* טיפול פיזיותראפי הכולל עיסוי והרפיה של שרירי האגן.
* טיפול עם מאמני נרתיק (מרחיבים בגודל עולה המוחדרים לנרתיק)
* טיפול ניתוחי לכריתת הרקמה הכואבת בפתח הנרתיק.
* רפואה משלימה כמו אקופונקטורה, הומיאופתיה, פלצבו ועוד
* טיפול קוגניטיבי התנהגותי.
* טיפול סקסולוגי הכולל CBT, מאמני נרתיק, הדרכה זוגית ועוד.
* טיפול היפנוטי הינו עדיין מחקרי שכן יש בספרות רק שני מאמרים ובהם 9 מקרים מדווחים (אומנם בהצלחה מלאה לכולם).
לאחרונה טיפלתי במספר נשים הסובלות מווסטיבוליטיס עם היפנוזה משולבת בטיפול מיני קלסי בהצלחה טובה. ההיפנוזה עזרה הן באבחון הגורמים לתופעה, הן בתרגול המטלות העוזרות להחלמה והן בהתנסות בעזרת דמיון מודרך במצב לאחר ההחלמה. בנוסף כל מטופלת למדה היפנוזה עצמית ככלי לצמיחה והחלמה.
ד"ר עדי דוידסון - מומחה לרפואת אם עובר ולטיפול בהפרעות בתפקוד המיני. במסגרת עבודתי מטפל בהפסקות הריון, בדיקת מי שפיר, שקיפות עורפית, סקירת מערכות ועוד. לפרטים נוספים: עדי דוידסון. במקרים דחופים: 03-5117073
