בס"ד 16.4.10
ובשתיקה שלך
ושוב אתה הולך,
לוקח איתך את הכעס,
ושום מבט,
ושום חיוך,
ושום שפתיים משאירות מקום
לחזרה
ובשתיקה שלך
הרבה מלים שלי רוצות לפרוץ,
אבל עוצרת,
מסתגרת,
משאירה אותן בפנים לשקוע,
מניחה לעיניים לדמוע.
אתה בורח,
מחפש פינה שקטה.
משאיר אותי מאחור,
נכנס למיטה...
ואני בשתיקה
מגששת אל חזך,
מנסה למצוא את המקום
שוב בלבך.
ובשתיקה שלך -
הרבה מלים שלי רוצות לצאת,
אבל עוצרת,
מסתגרת,
משאירה אותן בפנים לשקוע
מניחה לעיניים לדמוע.
ושוב אתה הולך...
עוטף אותי בך,
או נעלם לתוכך.
מלטפת בשערך
שלא תלך רחוק כל כך,
שלא תאבד בין השתיקות.
עוד לילה לבדי.
אתה קרוב אבל מאוד רחוק.
עוד לילה ערירי.
וכמה יעבור עד שנפסיק לשתוק?
- קלריס בן דהן -
בת 32 . אמא לשני ילדים. מנהלת חנות, ואוהבת לכתוב כותבת מגיל 10. בוגרת מגמת ספרות 5 יחידות. דו"אל - klarisc1@walla.com האתר שלי - www.klarisbd.fav.co.il קלריס