חברות בעידן האינטרנט 

         על חברות בעידן האינטרנט

 להיות חבר של אדם אחר הוא תואר מחייב ביותר. אדם שבורך בחברים הוא אדם מאושר. החבר הוא האדם איתו אתה יכול לחלוק תהיות, לבטים, ספקות, שמחות, פחדים, רעיונות."חבר טוב שווה את משקלו בזהב" קובע פתגם עתיק יומין. זה נכון גם לימינו אנו.

 .איני מאמין שלאדם יכולים להית הרבה חברים. יכול לו לאדם שיהיו לו מעט חברים והשאר יוגדרו כידידים או כל תואר אחר בלתי מחייב

 עידן האינטרנט פותח בפנינו אפשריות, כמעט בלתי מוגבלות. במחי יד המרפרפת מעל למקלדת אנו מאתרים "חבר" חדש. כניסה ל Face book  יכולה להביא לך אלפי "חברים" חדשים והיד עוד נטויה. זה כה פשוט, כה קל וכה בלתי מחייב לאסוף לנו חברים, מכירים או כל דבר המצוי ברשת האינטרנט באותה מציאות וירטואלית. כך דומה הדבר ברשתות חברתיות רבות ושונות. מעולם לא היה האדם בודד כל כך עם כל כך הרבה חברים מסביבו.

 יש לנו חברי ילדות, יש לנו חברים מהעבודה, חברים ממקום המגורים, חברים מזדמנים, חברים קבועים, חברים על רקע רומנטי, על רקע עסקי ועל כל רקע דומה.

 יש גם חברי אמת. אותם יחידי סגולה, אותם מעטים אליהם אנו מתחברים ואיתם אנו מרגישים חופשיים לשוחח על כל נושא בעולם. חברים איתם אנו יכולים לפנות בעת צרה, בעת שמחה בכל עת שבוחרים בה. אותם חברים שאינם וריטואלים. אנשים בשר ודם שאיתם ועליהם אנו סומכים "בעיניים עצומות". לעתים, זמן ההכרות אינו המוטיב המרכזי או הנכון לקבוע לעצמך מיהו החבר שלך. על מי אתה סומך?  מי יהיה שם בעת צרה או שמחה? לעתים, זה פשוט קיים בחיים. כמו שאני יודע שסימה שטיין היא זוגתי לחיים. היא החברה הטובה ביותר שלי, כך אני מגדיר אחרים כחברים והם  אינם כה רבים: אלי ספורטה, עו"ד גונן שניר, גיל נבון, אוריה שי, ברברה פרומיסלוב, פאר לי שחר ועוד מספר מצומצם של אנשים.

 חלק מאותם חברים הם חברי ילדות. חלקם הכרתי לא מכבר. על כולם סומך, מעריך את מה ומי שהם. לא מנסה לשנותם והם מקבלים אותי כמו שאני. טוב שיש חברים. כדי לשמר את החברות הזו.  זה קשר העדיף בעיני אלפי מונים על אותם אלפי חברים ברחבי האינטרנט.

 ד"ר אבי זלבה