בשנת 2009, הוגשה בקשה לאשר תביעה ייצוגית נגד חברת פרטנר (ת.א 1438/09), בטענה כי חייבה שלא כדין לקוחות. בתגובה, התנגדה חברת פרטנר לאישור התביעה בין השאר בטענה כי התובעת ובני משפחתה הינם תובעים "מקצועיים", שהפכו את מוסד התביעות הייצוגיות ל"מפעל חיים" ומנסים להסוות זאת על ידי הגשת כל תביעה על ידי בן משפחה אחר. השאלה העולה בהקשר זה, הוא האם יש ב"מקצועיותו" של תובע לפגוע באישור התביעה כתביעה ייצוגית?
בישראל מוכרת התביעה הייצוגית, בה תובע אחד (או מספר תובעים) תובע בשם קבוצה של יחידים, בגין פגיעה דומה. ביסוד התביעה הייצוגית מצויים שני שיקולים מרכזיים: הגנה על אינטרס הפרט כי הוא יפוצה על נזקו, והגנה על אינטרס הציבור שהוא אכיפת החוק. כאשר הנזק לפרט קטן, קיים חשש ממשי שלא יטרח להגיש תביעה מפאת חוסר כדאיות ניהול ההליך עבורו, ועל כן לא יפוצה ומפר החוק יוכל להמשיך במעשיו הפוגעים באין מפריע. במידה ולקבוצת פרטים נגרם נזק דומה וסך הנזק הוא גדול, ריכוז התביעה לתביעה ייצוגית הופכת לכדאית, וכך כל פרט יכול לקבל פיצוי בגין נזקו ומתאפשרת אכיפת החוק על מפרו.
בשל עצמת התביעה הייצוגית, טמונות בה גם סכנות. לדוגמא, היא עלולה לפגוע ביחיד שכלל לא ידע עליה בכך שיצרה מעשה בית דין עבורו, וליצור "אכיפת יתר" באשר גופים נתבעים יעדיפו לעתים להתפשר מאשר לנהל הליך הכרוך בהוצאות (דבר המעודד תביעות סרק). על כן, דיני התביעה הייצוגית כוללים התייחסות הן לצורך להגן מפני ניצול לרעה של כלי זה, והן לצורך לעודד פרט להיות תובע ייצוגי. דינים אלו קובעים מגבלות ותנאים להגשת תביעה ייצוגית כגון דרישה כי יש יסוד להניח כי עניין הקבוצה יוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב, וכן תמריצים לפרט לתבוע, דוגמת מתן אפשרות לבית המשפט לקבוע גמול לתובע הנציג עבור טרחתו.
גמול זה, עלול לעודד בין היתר, קיומם של תובעים "מקצועיים": תובעים אשר מחפשים נושאים לתביעה שהפכו את עיסוקם כתובעים בתובענות ייצוגיות לתחביב ואף מקצוע, תובעים המוכנים לעתים, אף ל"התנדב" להיות ניזוקים, והכל על מנת להגיש תביעה ייצוגית ולזכות בגמול הכספי עבור טרחתם כתובעים נציגים.
במבט ראשון נראה של"מקצועיותו" של תובע נציג, נלווה "ריח רע". בפסק הדין בעניין טצת (1), נעשה ניסיון מצד הפסיקה להתמודד עם השאלה, האם יש ב"מקצועיות" תובע עילה לדחיית בקשה לאישור תביעה כתביעה ייצוגית. באותו מקרה, הגישו בעלי מניות תביעה ייצוגית נגד נושאי משרה שונים בחברה שקרסה, בטענה כי בתשקיף החברה על בסיסו רכשו בעלי המניות לאחר מכן ניירות ערך בבורסה, היה פרט מטעה. מנגד, טענו הנתבעים בין השאר כי התובע הנציג אינו מתאים שכן הוא תובע "מקצועי", שכן הוא כבר תבע בעבר בתביעה ייצוגית וכן כי הוא בחר בכוונה תחילה בהשקעה "מסוכנת" על מנת שיוכל לתבוע כתובע נציג בתביעה ייצוגית, במידה ויתממש הסיכון. על כן, לגישתם לא היה מקום לאשר את התביעה, שכן היא הוגשה שלא בתום לב. בית המשפט קבע, כי יש לפרש את דיני התביעה הייצוגית בשים לב לתכליתם, תוך שמירה על מנגנוני ההגנה השומרים מפני ניצול התביעה הייצוגית לרעה. מסקנתו הייתה, כי היסטוריה של תביעות ייצוגיות עשויה להצביע על חוסר תום לב, אך הדבר תלוי בנסיבות ותוצאות התביעות, ואין בהגשת תביעה ייצוגית בעבר כשלעצמה ללמד על "מקצועיותו" של התובע הנציג וחוסר תום ליבו. תשובה חדה וברורה בנושא "מקצועיות" התובע טרם ניתנה בפסיקה בישראל, והדבר תלוי על פי פסק הדין בעניין טצת, בנסיבות המקרה.
אך מהן הנסיבות המצדיקות אי אישור תביעה כתביעה ייצוגית בשל "מקצועיות" תובע? האם תובע נציג אשר תבע מספר פעמים בתביעות ייצוגיות, נחשב תובע "מקצועי"? מהו מספר הפעמים הנדרש לשם קביעה זו? ומה עם תובע אשר מעולם לא תבע בתביעה ייצוגית, אך בני משפחתו עשו כן פעמים רבות? ומה אם התובע אכן "מקצועי" אך תביעתו אינה תביעת סרק ויש בטענותיו? בהיעדר הכרעה ברורה בשאלה זו, קשה לקבוע האם יתקבלו טענות חברת פרטנר. כאמור לעיל, הקביעה בעניין טצת אינה חדה וברורה, ועל כן ישנה אי ודאות בנוגע לתנאים אותם נדרש תובע נציג לקיים על מנת שתאושר תביעתו כתביעה ייצוגית, ויש חשש להכרעות סותרות בעניין.
במידה ויקבע כי התובעת בעניין פרטנר (או תובע בכל עניין אחר) הנה תובעת "מקצועית" חסרת תום לב, ועל כן אינה ראויה לשמש כתובעת נציגה, יוכל בית המשפט לקבוע כתנאי לאישור תביעתה כתביעה ייצוגית, כי תוחלף בתובע נציג אחר (2). על כן, נראה כי "מקצועיות" תובע נציג אינה מצדיקה את דחיית הבקשה, באשר קיים פיתרון מידתי יותר והוא החלפת התובע הנציג. פתרון זה, מפחית במידה ניכרת את החשש כי לא תאושרנה תביעות ייצוגיות המבוססות על עילה טובה בשל "מקצועיות" התובע הנציג, ובכך יפגעו אינטרס הפרט בקבלת פיצוי על נזקו ואינטרס הציבור באכיפת החוק, העומדים בבסיס מוסד התביעה הייצוגית. עם זאת, הוא אינו נותן מענה הולם במצבים בהם אין תובע המוכן לשמש כתובע נציג למעט התובע ה"מקצועי" שנפסל. כמו כן, אי הודאות בדבר התנאי להולמות תובע נציג נותרת בעינה, ובמקרה ותובע נפסל מלשמש כתובע נציג בדרך של דחיית בקשתו לאישור התביעה כייצוגית או בדרך של דרישת בית המשפט להחלפתו, יש בזבוז משאבים וזמן בתקופה שבין הגשת הבקשה ועד פסילת התובע הנציג, הן מצד המערכת השיפוטית והן מצד קבוצת התובעים הפוטנציאלית.
העובדה כי כיום לבימ"ש יש כלי להחלפת נציג וממילא "מקצועיות" אינה עילה לדחיית בקשה וכן הבעיות הנובעות מאי הגדרת תובע "מקצועי" ופסילתו כשאין מחליף, מביאות למסקנה, כי ראוי לקבוע כי בהינתן תביעה הראויה להתברר כתביעה ייצוגית אלמלא "מקצועיות" הנציג, לא יהיה בכך להשפיע על הדיון באישור הבקשה להכיר בתביעה כייצוגית. מסקנה זו מתחזקת לאור תכליות מוסד התביעות הייצוגיות שהן אכיפת הנורמה על הפוגע ופיצוי לנפגע, שכן הגשמת תכליות אלו אינה תלויה באופן ישיר ב"מקצועיות" התובע, אלא בשאלות אחרות (דוגמת האם התביעה היא תביעת סרק, או האם התובע הנציג ינהל את התביעה כראוי מסיבות שאינן קשורות דווקא ל"מקצועיותו" כגון חוסר זמינות לניהול ההליך). נהפוך הוא: "מקצועיות" התובע יכולה אף להיות חיובית, באשר היא מבטיחה לקבוצת התובעים הנפגעים תובע נציג מנוסה ותורמת לאכיפת החוק. וכי במה נבדל תובע נציג "מקצועי" מעורך דין? שניהם יכולים לייצג צדדים שלישיים בנאמנות והגינות (או לא).
(1) רע"א 4556/94 רמי טצת ואח' נ. אברהם זילברשץ ואח', פ"ד מט(5) 774.
(2) סעיף 8(ג)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.
מאת: עו"ד אמיר קדרי, עבור פורטל תביעות ייצוגיות, המעניק שירותי מידע, הכוונה וייעוץ בנושא תביעות ייצוגיות במדינת ישראל.
הפורטל מהווה מקור מידע ראשון במעלה בכל הקשור לתביעות ייצוגיות, מחדשות חמות בנושאי תביעות חשובות, ועד מידע כללי בנושא תובענות ייצוגיות וטורי דעה של עורכי דין מהמובילים בתחום.
מאמר זה הינו בגדר מידע בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.
