קוד הקיום מוסר - באדם מתקיימות תודעת רוח ותודעת פיזי.
תודעת רוח = אינה נראית ולכן אינה בעלת אחיזה מציאותית פיזית. תודעת הרוח ירדה לגוף הפיזי שהוא נראה, קיים, מוגדר ועוד.
כפי שאלוהים או הכוח העליון שיצר את העולם, נסתר מבן האדם, כך הרוח נסתרת מבן האדם. תודעת הרוח היא אחת ויחידה וחולקה בין בני האדם באופן שווה.
תודעת הרוח מורכבת משלל מאפיינים מתוך ארבעת יסודות (ראה מאמר - תקשור קוד הקיום באתר), אהבה, שמחה, אופטימיות וקבלה.
כל רצונותיו ודמיונותיו של האדם טרם מימושם בגוף הפיזי וטרם יצירתם בחומר מגיעים מתודעת הרוח.
תודעת הרוח שלמה ואינה ניתנת לשינוי. היא קבועה!
תודעת הרוח היא רצון לחוות חופש פעולה, עצמאות אמתית בגוף הפיזי, כדי לממש את רצון הרצונות = כוח חיות שמורכב מאמונה באני העצמי, תשוקה לחיות את כל הנאות החיים, שמחה פנימית עמוקה, ואהבה עצמית.
תודעת הרוח שמה לה למטרה, להצליח להתגבר על "המכשול" שהוא הגוף הפיזי ואת מכשול החומר, ואפשר לתאר את "המכשול" ככלא לרוח.
מטרת הרוח, להצליח לגרום לכלא להיות מנוהל על ידה ולא הפוך שהכלא מנהל אותה.
כדי להכשיר את תודעת הרוח לממש רצון ובחירה חופשית דרך הגוף הפיזי נוצרה מולה תודעה "מתנגדת" והיא תודעת הצריך.
תודעת הצריך מכילה אוסף הגדרות ופרשנויות שנאספו מגיל קטן אצל האדם כדי למנוע מעצמו לממש רצון ובחירה חופשית.
אבסורד הגיוני לחלוטין כדי לשרוד את כוח החיות ואותו אבסורד צמצם את האדם הנשלט על ידי תודעת הצריך לרמה מאוד נמוכה של אמונה עצמית, תשוקה להנאות החיים רק אם מתאפשר לקנות אותה בכסף ומתוך אותה תשוקה מצומצמת תגיע תאווה, שמחה מותנית = פסימיות ועצב רוב הזמן ואהבה עצמית מותנית בתוצאת הצלחה בחומר ובגוף הפיזי.
אותה רמה נמוכה מצמצת את כוח החיות והופכת את אותו כוח חיות לכוח שהוא חובת הישרדות.
האדם מכיר באבסורד תודעת הצריך, מפני שאותו אבסורד מכיל סבל שבנוי מתסכול, בלבול, ספקות שיש לאדם כלפי עצמו.
האדם נתן שם לצורך שלו להילחם בתודעת הצריך - "לפרוץ את התודעה", וזאת מתוך הכרה לא מודעת שמעבר למה שהוא יודע ומבין מתקיים דבר אחר וזאת מפני שהאדם ההגיוני ובעל שכל בריא מבין שלמרות כל היודע, מבין והחכם שהוא בנה לעצמו בתודעת הצריך, עדיין הוא אינו מאושר = שלוו, שקט, רגוע, זורם, קליל ועוד.
האדם בעל תודעת הצריך יחפש כל דרך אפשרית לפרוץ את תודעת הצריך והאבסורד הנוסף, שגם את הפריצה הוא יחפש דרך החיצוני לו בדמות ספרים, קורסים, התנזרות, מדיטציות, טיולים במזרח, סמים ועוד.
האדם בעל תודעת הצריך שבוי בכלא של פחדים להיות בודד, לא שייך, מבודד, נשפט ומבוקר על ידי החברה ועוד, ואותם פחדים מונעים ממנו לראות ולהבין שהוא שבוי בתוך הכלא של עצמו. האדם צריך לראות את האמת הפשוטה והיא כמה הוא פוחד להיות מנודה, דחוי, לא מקובל, לא חלק מ, להיתפס אגואיסט, להיתפס אנוכי, לא נאהב, פוחד לאבד חומר (להיתפס עני או פועל "שחור"), לאבד מעמד, להיתפס כפרזיט, עצלן, להיתפס כרדוד, להיתפס כשמן ומכוער, להיתפס כמרדן, הפחד להיתפס בעיני עצמו והחברה כאדם לא אכפתי, לא מתחשב, לא מנומס, לא מתחשב, לא מדויק, הפחד להיתפס כאחד שעושה מה שבא לו ועוד אין סוף פחדים.
"פריצת התודעה" שלוקחת שנים ומגיעה לעשרות שנים דרך קורסים, לימודים, סדנאות, ספרים, מדיטציות להתפתחות, יכולה להיפרץ בכמה ימים אם לאדם יהיה את האומץ להכיר בפחדים של עצמו ולעמוד מולם בהתמסרות ומסירות עצמית יוצאת דופן.
דוגמא: זוג שנישא לא מכבר. הם יושבים בסלון יחדיו ואחד מהם מקבל הודעה מחבר או חברה טרם "הזוגיות", הודעה שתזמין אותו או אותה בצורה ספונטאנית לבילו עם מכרים שהם חברי ילדות. הרגש הראשוני שיעלה מתוך תודעת הרוח בעלת רצון ובחירה חופשית, הוא "בא לי להיפגש איתם", אבל בא לי להיפגש איתם לבד ללא "בן - בת הזוג" שלי.
אותו רצון ראשוני ייעלם לאחר שניות כשתודעת הצריך תעלה ותשדר תדר של פחד מעימות אפשרי, שהרצון שלי יגרום "לבן - בת הזוג" שלי להיעלב, להיפגע, לחשוד בי, לכעוס, לרגוז, לחקור, לברר ועוד.
האדם שקיבל את ההזמנה ישקר את המזמין, בתואנה שהוא לא יכול, אין כוח, אני עייף ועוד כל מיני תירוצים שקריים.
באותן שניות תודעת הרוח "תרגז ותכעס" שהיא אינה חופשייה לממש בחירה ורצון חופשי, האדם בעל תודעת הצריך יהיה "עיוור" לכעס העצמי שהוא עצמו לא נותן לעצמו את החופש לממש את עצמו מול הפחד, מפני שהאדם בעל תודעת צריך, לא רוצה לפגוש את הפחדן שבו, ומייד הוא יאשים מתוך תודעת הצריך את בן - בת הזוג שהוא צריך לוותר ולהתחשב מפני שבן - בת הזוג עלול להיפגע ולהיעלב.
האדם "העיוור " ידחיק וירחיק מעל עצמו את האמת הלא פשוטה והכואבת והיא שהחופש שלו תלוי באחר. ההדחקה מאומנת ומתורגלת עשרות שנים, מפני שאת אותה פעולה הוא מייצר מול הוריו ומול כל אדם שהוא היה תלותי בו מתוך הפחדים של עצמו.
הדחקה זאת והאשמת "בן - בת הזוג" תגרום לכעס פנימי ומתוך אותו כעס קטן של האשמה יחל תהליך היפרדות מאותו " בן - בת הזוג", תהליך היפרדות שלא חייב שיסתיים בהיפרדות פיזית = גירושים או עזיבה. בכל מקרה תרד התשוקה, ההתלהבות, ההתאהבות, "ירח הדבש" ועוד "מבן - בת הזוג "והזוגיות" תהיה מבוססת על התעלמות, הסתגרות, פגיעות, העלבות, אי אמירת אמת, מניפולציות ועוד.
הכעס והמתח יתקיימו בין השניים אם ירצו ואם לא ומכאן הדרך למריבות וחיכוכים יהיו בלתי נמנעים.
דוגמא נוספת - לא מעט נערים ונערות שגילו נטייה הומוסקסואלית, לסבית נכנסים לדיכאון, הופכים למופנמים, מסתגרים, מבוישים ומתביישים, מתוך הפחד לשתף "ולצאת מהארון". הפחד מגיע מתוך תודעת הצריך.
בדרך כלל אותם נערים ונערות יחוו יחסים סודיים שבסופם הם יגרמו לעצמם להיפרד גם אם הם מאוהבים ורוצים להמשיך את היחסים וזאת מתוך הצורך להיראות, להיתפס ולהישאר "נורמטיביים", קודם כל בעיני המעגל הקרוב ביותר אליהם "המשפחה" ולאחר מכן החברה בכלל שחוקיה ומוסריותה אינה מאפשרת כביכול לאותו נער או נערה לחיות בתודעת הרוח מפני שאותה חברה שמה הגדרות והתניות למושג הומוסקסואליות.
הבושה מציפה את האדם בעל תודעת הצריך שגם כאן הוא יישאר "עיוור " לכך שהוא מפחד ותלוי.
כך יוצא שכולם נפגעים מכולם, כולם מאשימים את כולם, כולם נעלבים מכולם רק כדי להסיט את האמת מהאני עצמי שחושש ופוחד לחיות את תודעת הרוח בגלל התלות.
אהבת אמת.
אהבת אמת מתקיימת אך ורק באדם אשר מקיים את תודעת הרוח. אהבת אמת היא כלל ראשון ביחסים בין האדם לבין עצמו.
אדם בעל תודעת רוח מתעלה מעל כל חומר, דעת, דעה, ידיעה, איך רואים אותי, מה חושבים עליי, מה יהיה, איך יהיה, מה ייקרה, מה קרה, אין לו ובו אחיזה בחוויות וזיכרונות מהעבר, אינו שם ספק, ואינו מבולבל.
אדם בעל תודעת רוח "מנהל" את החיים של עצמו ולא נותן לחיי החומר, כוח ומעמד לנהל אותו. אדם בעל תודעת רוח חי בעולם של תודעת צריך אך אינו מכיל אותה על עצמו, הוא ויודע ליצור בעולם החומר ומול אנשים בעלי תודעת צריך, מתוך הנאה, סיפוק, יצירה, בריאה. הוא אינו חושש מכישלון וטעות. אדם בעל תודעת רוח יעבוד בכל עבודה ויתמסר אליה. אדם בעל תודעת רוח הוא אדם עצמאי, בעל בטחון עצמי, מכיל על עצמו אותנטיות, מסירות, התלהבות ונדיבות.
אדם שהכיל על עצמו את תודעת הרוח מאפשר לאחרים והוא מרחב לאחרים להיות בתודעת רוח. הוא אינו יכול ולא אפשרי בעבורו לשתף פעולה עם אדם שנמצא ומתקיים בתודעת הצריך, מפני שאדם בעל תודעת רוח אינו יכול להתקיים בתלות של אדם אחר בו.
אדם בעל תודעת רוח חופשי מכל הוכחה ואינו זקוק להצטדק בפני אף אדם על כך שהוא מקיים את החיים מתוך חופש כוח החיות המלא ולא המצומצם.
אדם בעל תודעת רוח יש בו חכמת חיים ייתרה ומתוכה יהיה לו קל יותר ללמוד את חכמת הידע והמידע.
השפה שבה ישתמש בעל תודעת הרוח תהיה שפת היש ולא שפת חסר של תודעת הצריך. שפת היש היא שפה קלילה וזורמת, שפה חברית, אוהבת ומחבקת.
אדם בעל תודעת רוח אינו מתוכנן ואינו נאחז.
אדם בעל תודעת רוח הוא אדם ספונטני ובטוח שיסתדר בכל מצב ובכל צורה.
דרך חייו תהיה - קודם כל ליהנות ולמצות את החיים ומתוך כך הוא ירשה לאחר כל דבר שקשור להנאה ומיצוי החיים.
אדם בעל תודעת רוח יחפש בכל אדם את הטוב שבו ואת היש שבו, לעומת האדם בעל תודעת הצריך שבנה "סלקטור" פנימי שמתנה את אהבתו וחיבתו לאנשים בעלי מעמד זהה לשלו או מתנה את אהבתו וחיבתו לאנשים "עושי רצונו".
אהבת שקר.
אהבת שקר מתקיימת באדם אשר מקיים את תודעת הצריך. אדם בעל תודעת צריך נאחז בחומר, בידע ובמידע. הוא כפוף ותלוי בחומר, דעת, דעה, ידיעה, איך רואים אותי, מה חושבים עליי, מה יהיה, איך יהיה, מה ייקרה, מה קרה. יש לו ובו אחיזה בחוויות וזיכרונות מהעבר, שם ספק ומבולבל.
אדם בעל תודעת צריך, מנהל את החיים של אחרים על ידי רכילות, שיפוטיות, ביקורת, כועס, רוגז, מתחשבן, מתפנקס, מדייק, מתרחק, מסתגר, אינו משתתף, חשדן.
אדם בעל תודעת צריך מפחד מכישלון וטעויות, יבחר עבודות שיקדמו את המעמד ואת הרושם. הוא יצור מתוך רצון "למחיאות כפיים" ולמען יצירת עוד ועוד חומר, כוח ומעמד.
ביחסים תהיה לו כוונה לתוצאה מסוימת מבלי לשתף את האדם איתו הוא נמצא ביחסים וזאת מתוך הצורך להישאר ליד אדם "חזק" שמבטיח אותו מפני הפחד להיות ולהישאר לבד.
אדם בעל תודעת צריך יהיה מסור, נאמן, וותרן ומתחשב שקרי כדי לא לאבד את האדם השני אם יש לו רכוש וכסף, או שיש בו שמחת חיים וכוח חיות שדרכה האדם בעל תודעת הצריך יכול לפרקים לממש את השמחה וכוח החיות שבו.
שפת האדם בעל תודעת הצריך תהיה שפת חסר: שפה מתפלספת ומתחכמת, שפת פתרונות וייעול.
אדם בעל תודעת צריך יאשים ויחווה את עצמו כקורבן לנסיבות, חיים ואנשים.
תרגיל:
קחו כעס שיש לכם על אדם מסוים ותאמרו את המשפט הבא: אני חייב לשנוא את פלוני אלמוני מפני שהוא מראה בשבילי שאין לי את היכולת לממש _________________________ (המסוימת מתוך תודעת הרוח) את החופש שלי.
דוגמאות:
אני חייב לשנוא את בת הזוג שלי מפני שאני לא יכול להרגיש חופשי לומר לה שבא לי לצאת עם החברים שלי בלעדיה.
אני חייב לשנוא את העבודה מפני שאני מרגיש נחות, מנוהל, כשלון ועוד ואני לא רואה שהעבודה מכניסה לי הכנסה שמממנת לי את היכולת להיות בתודעת הרוח.
אני חייב לשנוא את הילד שלי מפני שאני לא יכול להביא לשם חיבוק, שמחה, יצירת יחסים שמבוססים על חברות ושותפות ללא ציפייה.
אני חייבת לשנוא את הכלה שלי מפני שאני לא יכולה להגיע חופשי ולבקר ומה הסיבות לכך?, והכלה מראה בשבילי על כך שהבן שלי מעדיף אותה על פניי.
המושג לשנוא: כל כעס, רוגז גם הקטן ביותר יכול להיגמר באלימות מילולית או פיזית. לכן כעס או רוגז הם זרע של שנאה. גם אם האדם מוותר או מתחשב אחרי כעס, עדיין תישאר בו התחשבנות והתפנקות שהוא המוותר והמתחשב ולא תהיה נחת רוח כלפי הצד השני. הרבה מאוד אנשים טוענים שהם כועסים אך לא שונאים, אך גם כאן יש לשים את האמת: כמה פעמים אמרתם בתוככם אפילו לכמה שניות או דקות כמה אתם לא סובלים, מתעבים, נגעלים ועוד מפלוני אלמוני? אלו שניות של שנאה!
בתרגיל האדם חייב לראות את מאת אחוזי האחריות שלו ושלו בלבד. את הפחד שלו לממש דבר מה מתוך תודעת הרוח. בשום פנים זה לא יהיה קשור לצד השני.
פלטיאל אריה
תהליך ההתפתחות על-פי קוד הקיום מתחיל בהתעוררות ובגילוי התכונות האמיתיות והעוצמות הטבועות בך מיום לידתך, גילוי מחודש של אותה תשוקת חיים שבזכותה הכול אפשרי,תהליך התעוררות זה מאפשר לך לבנות מחדש את אבני היסוד הפיזיות, הרגשיות והרוחניות של הנפש החופשית, אבני יסוד אלו הן האהבה העצמית המשחררת את האדם מהתלות שהתפתחה בו כלפי הסובב אותו, הוא אינו זקוק יותר לריצוי על-מנת להרגיש שייך. בעזרת תרגול מעשי בחיי היום יום, האדם לומד להכיל את הרוח האין סופית שבה הכול אפשרי בתוך העולם הפיזי היום יומי. הנפש מתחילה לפעול מתוך נאמנות לחוקי החיים שלה, ומוציאה עצמה לפועל בדרך מקורית ומתחדשת? זאת היא דרך השפע האין סופית המאפשרת לאדם לחיות ולממש את כל מאווייו באופן מוחלט. זאת צורת החיים הנעלה ביותר אותה האדם יודע מלכתחילה ולה הוא מייחל. http://www.paltiel.co.il
