פיטורין בסמוך לשנת העבודה הראשונה נחשבים כפיטורין חשודים אשר מזכים בפיצויי פיטורין 

טבח אשר פוטר מעבודתו לאחר 11 חודשי עבודה מהטעם שהמעסיק ניסה להתחמק מתשלום פיצויי הפיטורין, לא מחל למעסיקו על התנהגותו הנלוזה, גרר אותו לבית הדין לענייני עבודה, וזכה לפיצויי פיטורין כחוק.

התובע עבד קרוב ל - 11 חודשי עבודה, כאשר את הודעת הפיטורים קיבל - בעל פה - שבועיים טרם יום העבודה האחרון. עם סיום עבודתו לא קיבל התובע פיצויי פיטורים, ולכן הגיש תביעה מתאימה על מנת לחייב את המעסיק לשלם לו את הפיצויים להם הוא זכאי.

החוק אומנם קובע כי לפיצויים יהיה זכאי אך מי שמלאה לו שנת עבודה אצל המעסיק, אולם לכלל זה יוצא מן הכלל:
סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, קובע כדלקמן:

"פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו של דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים, ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים".

היינו, ככל שעובד מוכיח כי פוטר סמוך לתום שנת עבודתו הראשונה - קובע החוק כי יהא זכאי, ככלל, לפיצויי פיטורים בהתאם לתקופת עבודתו בפועל, וזאת אלא אם יוכיח המעביד כי הפיטורים נעשו שלא על מנת להתחמק מתשלומם של הפיצויים. כך, העבירה חזקה זו בחוק את הנטל לכתפי המעסיק ולא על העובד מוטל להוכיח כי הינו זכאי לפיצויים פיטורין אלו.
המעסיק אשר העיד בבית הדין טען כי בעבודתו של העובד אשר עבד כטבח וכקונדיטור נתגלה דופי. לטענתו מטבח הפיצריה (בה הועסק העובד) הנו מטבח פתוח, כאשר המנות אינן מוכנות מראש אלא רק לאחר הזמנתן, וכאשר הטבחים עובדים בפני הסועדים. משכך, יש חשיבות רבה לנקיון, ולשמירה על אסתטיות, מצד עובדי המטבח. לדבריו, העובד פוטר בשל הופעתו המרושלת והמלוכלכת, אותה לא תיקן על אף הערות חוזרות ונשנות. העובד מצידו הכחיש כי קיבל הערות כלשהן על לבוש לא נקי, למעט במועד פיטוריו כאשר הדבר נמסר לו כעילת הפיטורים.

בית הדין קבע כי נוכח הספק שהותירו בו דברי המעסיק, אשר לא יכול היה לפרט במידה סבירה מהו חוסר הנקיון בו "הואשם" התובע (למעט טענה כללית בדבר בגדים שלא כובסו), ונוכח הסתירות המסוימות בעדותו (כדוגמא- בתחילה מסר כי בעיית הנקיון החלה רק כחודשיים לפני הפיטורים, אך בחקירתו הנגדית השיב כי העיר לתובע על הופעתו החל מתחילת עבודתו; כן טען בעדותו כי התקבלו תלונות מלקוחות על סביבת עבודה מלוכלכת, אך זאת מבלי שהדבר צוין ולו ברמז בכתב ההגנה או בקדם המשפט). בנוסף, לא הביא סיוע חיצוני כלשהו לטענותיו הכוללניות (לרבות עדות מטעם המנהלת הישירה של העובד (אשר היא זו שהעירה לו לפי הנטען במרבית ההזדמנויות, והיא אף זו שפיטרה אותו). כן לא הסביר מדוע התחדד נושא הנקיון, שכאמור לפי אחת הגירסאות עמד על הפרק משך חודשים רבים קודם לכן, דווקא סמוך לפני תום שנת העבודה ראשונה.

בסופו של דבר המעסיק חוייב בפסק הדין לשלם לעובד את פיצויי פיטוריו בתוספת תשלומי ריבית והצמדה.